באמצע החיים עזבתי את בעלי בשביל אישה

בגיל שלושים החליטה נעמה ויסבורט לבחור בעצמה. עם בעל אוהב ושני ילדים קטנים בבית – הצעיר שבהם רק בן שלושה חודשים, היא פגשה את דנה והתאהבה בה. בתום תהליך ארוך של התחבטות היא החליטה לצאת מהארון ולהתגרש, וכיום, שלוש שנים אחרי פגישתן הראשונה, השתיים חיות כזוג בעמק חפר יחד עם ילדיה של נעמה – אורן בת השש ותומר בן השלוש.

בימים אלה כותבת נעמה ספר על המסע הארוך שעברה ועודנה עוברת, ומקדמת אותו דרך פרויקט מימון המונים. ביקשתי לשמוע ממנה על התובנות שעלו בעקבות כתיבת הספר – על ההשתוקקות לאישה שהודחקה במשך עשור, ההחלטה הקשה לפרק את המשפחה, הקושי להשלים עם התיוג כלסבית, והצורך להיות נאמן אך ורק לעצמך.

"הייתי עשר שנים עם בחור מדהים שבזמן הצבא סימנתי בעיגול שהולך להיות החבר שלי, מתוכן היינו נשואים במשך חמש שנים", היא מספרת. "היתה לנו מערכת יחסים נורמטיבית, עם עליות וירידות, והיו לנו נישואים מאושרים. דיברנו, אהבנו, צחקנו. לא יכולתי לחשוב שאפשר יותר טוב. היה לי את החלום".

"כשהגדולה נולדה, הקמתי עסק משלי כדי שאוכל להישאר איתה בבית. כשהקטן נולד מכרתי את העסק וחזרתי לעבוד כשכירה. כשהוא היה בן שלשה חודשים כבר לא הייתי בבית. ביומי הראשון לעבודה ראיתי את דנה, מבטינו נפגשו והכל השתנה. דנה ירדה במדרגות והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה 'יש איתי לסבית באותו מקום!'", אומרת נעמה בקול נרגש.

"יש אית לסבית באותו מקום", צהלה נעמה כשפגשה את דנה(צילום: אלאונור ארד)

נשמע שכבר ידעת שאת לסבית.

"כבר בגיל 16 ידעתי שאני נמשכת לנשים. זה התחיל עם דמויות נשיות בטלוויזיה שנמשכתי אליהן ועם המורה בכיתה. בתור נערה מאד רציתי להיות עם נשים ולנסות את העניין, כדי לדעת אם המשיכה הזאת היא אמיתית. אבל הייתי מבולבלת ולא ידעתי איך לאבחן את זה, כי בנים תמיד סבבו אותי ותמיד היה לי חבר. אם היה מבחן שאפשר לענות על שאלות כדי לדעת מי אני, זה היה הרבה יותר קל".

"בתקופת הצבא נפגשתי עם מישהי שהכרתי בצ'ט, במטרה להכניס אותה למיטה כדי לדעת מי אני. היה לי טוב אבל לא היה שם רגש, כך שזה לא היה מספיק כדי להגיע למסקנות. בהמשך הצבא התאהבתי במישהי ולרגע היה שם משהו הדדי, אבל אז היא אמרה לי שהיא בקטע של גברים וזה מוטט אותי לגמרי. היו עוד אכזבות בדרך וקיבלתי החלטה תת מודעת לחזור לגברים. עם בנים היה לי קל יותר כי הם תמיד היו שם ורצו אותי. אז החלטתי לברוח למקום הקל שבו לא שוברים לי את הלב אלא אני שוברת לבבות. כשהתחלתי לצאת עם בעלי אמרתי לעצמי שאולי זו היתה התנסות של נעורים ובזה זה נגמר. ולא הסתכלתי יותר לאחור".

מה השתנה כשפגשת את דנה?

"ראיתי את דנה וזה היה החלום שתמיד רציתי. ברגע אחד, כל התחושות והמאווים שהדחקתי במשך עשור עלו מעלה. פתאום חזרתי לתיכון והציפו אותי זיכרונות על רצונות להרגיש אישה. אני ודנה עבדנו בצמוד והיא ישר זיהתה עלי שיש לי צד כזה. היתה לנו שיחה כשבאנו לעבוד וסיפרתי לה שבתיכון היו לי רצונות כאלה, והיא קפצה מהכיסא ואמרה לי 'ידעתי!' ומאז השיחות שלנו סובבו המון סביב הנושא הזה. הדם בעבע מהרצון לנסות את כל מה שלא עשיתי. זו תחושה נוראית ומקום מבלבל. אני עם שני קטנטנים בבית וכל הגוף שלי זועק לגעת, לנסות, להיות, שאני חייבת את זה לעצמי. ומצד שני, לא אעשה כזה דבר שמסכן את המשפחה שלי, וזה קונפליקט אדיר".

כל מה שהדחיקה במשך עשור עלה למעלה. נעמה (צילום: אלאונור ארד)

התנסית עם דנה כדי לקבל תשובות?

"התנסיתי איתה כדי להחליט, אבל זה לא נתן תשובות כמו שזה יצר בלבול. נהניתי איתה אבל גם עם גברים נהניתי, אז מה הופך אותי פתאום למשהו אחר? למה זה שאני נהנית עם אישה יצדיק את פירוק התא המשפחתי שלי ויגרום לי לסכן את הכל? הייתי צריכה לפרק את המחשבות שלי ולהבין מה בתוך הבלאגן שעשיתי הוא אני. דנה היתה עושה לי שיחות אימוניות כדי לעזור לי לקבל החלטה. יום אחד היא עשתה לי סימן של מאזניים עם הידיים שלה ושאלה: גבר או אישה? עניתי אישה".

למה ההחלטה היא בין גבר לאישה ולא בין בעלך לדנה? הרי בחרת בדנה על פני בעלך, ולא בכל הנשים על פני כל הגברים.

"הייתי צריכה קודם כל לדעת מי אני על אמת, אחרי כל השנים שהדחקתי את המקום הזה. לוודא שהסיבה שאני מתגרשת היא בגלל שאני אוהבת נשים ולא בגלל שאני אוהבת את דנה. לא אתגרש ואהמר על כל החיים שלי בשביל קראש. הרי אם מחר בבוקר זה לא יהיה, אז מה עשיתי? דנה היא אדם מדהים, ולאורך כל הדרך לא נתנה לי לעשות את הבחירות הקלות של התאהבות מול הנישואים. היא אמרה לי שהיא לא מוכנה לקחת אחריות על זה שאפרק את המשפחה שלי בגללה".

בעלך שם לב לתהליך שאת עוברת?

"כשהרגשתי שהכל מציף אותי, שיתפתי אותו. אני בנישואין מאושרים שבהם מדברים על הכל ולכן סיפרתי לו על מה שקורה לי, שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה וצריכה לראות לכאן או לכאן. הוא הגיב בהבנה - יחסית, ואמר לי תעשי מה שאת צריכה לעשות. הוא שיער שאסמן את ה'וי', אדע מי אני ובזה זה ייגמר. בשלב הזה התנתקתי מהמציאות של המשפחה שלי וחייתי בשני עולמות נפרדים. היתה תקופה מאד קשה, הייתי קמה בבוקר ולא הייתי מצליחה להרים את עצמי לעבודה ומתקשרת להגיד שאני חולה. בבית הייתי מאד עצבנית ומרוחקת, הייתי מרוכזת בעצמי ובלתי נסבלת בגדול. זו היתה השנה הכי קשה בחיי, כי הייתי במקום של חוסר ודאות וחוסר שליטה על החיים שלי".

"כבר הבנתי שאני אוהבת נשים וזה מרגיש לי נכון – כמו בית, כמו המקום שחיפשתי כל החיים ולא מצאתי. אבל היה לי קשה לבוא ולהגיד שעשיתי את הבחירה שלי, כי אם אני אומרת שאני מפרקת את התא המשפחתי הזה בשבילי, אז כל האחריות נופלת עליי. בסופו של דבר, זה הגיע ממנו. הוא בא אליי ואמר: אם קיבלת החלטה אז למה אנחנו כאן עדיין? מפה כבר היו צעדים פרקטים של מתי הוא יוצא מהבית ואיך מספרים לילדים, וחמישה חודשים מהרגע שהוא יצא מהבית עברתי לחיות עם דנה".

אחרי חמישה חודשים הן עברו לגור ביחד. דנה ונעמה(צילום: אוסף משפחתי)

כיצד החיים עם אישה שונים מהחיים עם גבר?

"להיות עם גבר זה טוב, אבל להיות עם אישה זה אלוהי. זו פעם ראשונה שאני במיטה ומוצפת מדמעות של רגש. אני אוהבת את הגרוש כמו ביום שהתחתנו, אבל זה לא אותו הדבר כמו לאהוב אישה. אלה סקאלות אחרות של תחושות, רגשות ועוצמות. האהבה לגברים היתה אהבה פרקטית, כמו בין חברים, אבל בעצמה גבוהה. תמיד הייתי אומרת לו שהעיקר שבטירוף של היומיום אנחנו זוכרים שאנחנו אוהבים, והיום אני מבינה שלזכור זה דבר פרקטי מאד, זה לא רגש".

"כל החיים הייתי בחומות של רגש. אני אדם שדברים עברו לידו ושום דבר לא באמת כאב לו. הייתי אמא ממקום פרקטי: מעסיקה את הילדים, אבל לא מבלה איתם. וברגע שיצאתי מהארון פתאום כל הרגש התחיל לצאת, עכשיו אני מבלה עם הילדים וחווה אותם. אני תמיד אומרת שהילדים הרוויחו אמא ואני הרווחתי את הילדים".

מדוע בעצם היה לך קשה להשלים עם העובדה שאת אוהבת נשים?

"בהתחלה היה לי קשה עם תווית של לסבית, כי זו הגדרה מחייבת שמכילה המון משמעויות וסטריאוטיפים. מילים הן חזקות הרי. אולי אם הייתי יודעת שאני יכולה לאהוב נשים בלי להיות לסבית הייתי יוצאת מהארון עוד בתיכון, אבל הסביבה רואה אותך תחת ההגדרה הזאת והתיוג הזה. זו אחת הסיבות שבגללן החלטתי לכתוב את הספר. לא יצאתי מהארון בתור נערה בגלל המון פחדים, ואולי יש נערים ונערות שצריכים להזדהות ולראות איפה הם מוצאים את עצמם בתוך זה".

"אני מקווה שמישהו יוכל לקבל מזה השראה, לאו דווקא לגבי הזהות המינית. אנחנו חיים על פי הערכים של כולם חוץ משל עצמנו, והתקווה שלי היא שאנשים ישאבו מהספר את החשיבה שאפשר להיות נאמן לעצמך, בלי לנסות לרצות אחרים ולעמוד בציפיות של הסביבה. אולי אוכל לקצר למישהו את התהליך ולחסוך לו דברים בדרך, כמו שהייתי יכולה לחסוך לבעלי את הדרך שהוא היה צריך לעבור. אמנם בזכות זה שלא ידעתי יש לי היום שני קטנטנים, אבל מי יודע, אם הייתי נאמנה לעצמי בשלב מוקדם יותר, לאן זה היה מוביל אותי".