שתף קטע נבחר

אפילו העירום במידברן לא שיחרר אותי

"פשוט תיכנסי לשם כבר ותצברי חוויות, אני אומרת לעצמי, אך נשארת קפואה במקום. מהר מאוד הציניות מחליפה את ההתרגשות ואני לועגת לכל מי שמעז לבטא את עצמו בחופשיות, לכל מי שהשקיע בתלבושות מיוחדות ולכל מי שמציע לי חיבוק. פשוט נשארתי קפואה במדבר". לקח ליעל גזית שבוע לעכל את מה שחוותה במידברן, פסטיבל עם חוקים משלו ויותר מדי אבק

 

 

מידברן הוא פסטיבל שנמשך חמישה ימים כשלוקח עוד חמישה ימים נוספים כדי להתאושש ממנו. להוריד את האבק מהמדבר במקלחת לקח לי יומיים, לסדר את הבגדים אחרי הכביסה לקח לי עוד יומיים ולשבת לסדר את המחשבות זה משהו שעדיין לא סיימתי לעשות, ובכל זאת - הנה קצת ממה שעבר עליי שם, במדבר הלוהט.

 

כבר ערב, אורי ואני יושבים על כרית שעשויה מחומרים בלתי מתכלים, ומדברים על העולם שבחוץ. הוא מספר לי שהוא גר בירושלים ואני שואלת אותו כל כמה זמן איפה הוא גר כי אני שיכורה מכדי לזכור. אני יודעת שהוא לא יאבד את הסבלנות, כי כאן, במידברן, יש מציאות חלופית ממה שאנחנו מכירים וכולם נורא נחמדים אחד לשני כל הזמן.

מציאות חדשה ובה חוקים חלופיים. מידברן (צילום: יעל גזית) (צילום: יעל גזית)
מציאות חדשה ובה חוקים חלופיים. מידברן(צילום: יעל גזית)

 

מעניין איך אנחנו נראים מהצד ואם אנחנו משתלבים כאן, בוודסטוק המודרני הזה. אורי לובש חצאית טוטו ירוקה וקצרה ואני מתהדרת בסוג של קימונו מטופש שלקחתי מגיסתי. הבעיה היא שמהר מאוד, השיחה מתחילה לעייף אותי ואני מפנטזת על לעשות סיבוב בין כל המיצגים והמסיבות. אני אומרת לו שאני צריכה ללכת והוא מבקש ממני את מספר הטלפון שלי. אני נותנת לו את המספר למרות שאני יודעת שהוא לא יתקשר בחיים האמיתיים. כאן זו מציאות חלופית אז אני אומרת כן לכל מה שנקרה בדרכי, או לפחות משתדלת.

 

אני יוצאת לסיבוב על רצועת החול שנקראת כאן 'פלאיה'. משמעות המילה היא חוף בספרדית (במידברן כל המילים שונות מהרגיל, אז פשוט תדמיינו טיילת כמו על החוף באילת). האורות של הלילה מחליפים את החום של היום, ואני מתחילה להרגיש שוב לבד, כמו בחיים האמיתיים. למזלי, חברה טובה מהחיים עצמם קופצת עליי. היא גם שמחה לראות אותי וגם שיכורה וזה שילוב מושלם.

 

אנחנו עוברות מ'קאמפ' ל'קאמפ' (עוד מילה מהז'רגון של המידברן, כשהפירוש הוא מחנה). יש כאן בערך שמונים מחנות, וכל אחד מהם מציע מסיבה עם מוזיקה אחרת. אנחנו רוקדות לצלילים משתנים ולא מתעכבות יותר מדי בשום מקום, מתוך פחד ההחמצה שנוכח כאן במידברן.

 

התחושה היא שחייבים להספיק הכל ולראות הכל, אבל אי אפשר באמת. כל הזמן יש התרחשות, וכל קאמפ מציע התרחשות אחרת, וזה כמובן בלתי אפשרי להיות בכל המסיבות והאירועים באותו הזמן. אני השלמתי עם זה, אבל החברה נראית להוטה להספיק כמה שיותר. "בואי נחפש בחורים לשכב איתם!", היא אומרת בהתלהבות עם הבל פה של וודקה. חברה שלישית מצטרפת אלינו לחיפושים, אך עוזבת אותנו מהר כי יש לה לו"ז צפוף – באחת עשרה היא קבעה ללכת להשתתף באורגיה במתחם של 'מרחב מיני חופשי'.

"כל קאמפ מציע מוזיקה אחרת" (צילום: יובל אשכנזי) (צילום: יובל אשכנזי)
"כל קאמפ מציע מוזיקה אחרת"(צילום: יובל אשכנזי)
 

ושוב בוקר, וכולם נראים לי מאובקים ועייפים. לא זוהרים בכלל ובטח שלא מושכים או משדרים מיניות. לא ברור לי איפה בדיוק מתרחשת כל הפעילות המינית הזאת שכולם מדברים עליה, כי אני למשל, עסוקה חצי מהזמן בלנער מעליי את החול. ובכל זאת אני כאן, אז לא ננסה דברים חדשים? אני מחליטה להסתובב לבד ולחפש קאמפים שמציעים דייטים ומשחקי היכרויות קלילים. אולי כל האורגיות האלה לא בשבילי ואני אמצא את עצמי במקומות רגועים יותר.

 

בכניסה ל'קאמפ ספיד-דייטינג' אני פוגשת את אליס, שהשם האמיתי שלה, כך יתברר לי בהמשך, הוא בכלל ענת. "אז למה קוראים לך אליס?" אני שואלת אותה, והיא אומרת שיש לה שם אחד ב'פלאיה' ושם אחר במציאות. ב'פלאיה' היא קוראת לעצמה אליס, כמו אליס בארץ הפלאות. "ומה השם שלך?" היא שואלת אותי. מבולבלת מכל המידע החדש הזה, אני מתחילה לגמגם וחושבת על השם הכי מגוחך שעולה לי פתאום לראש: "שם ה'פלאיה' שלי הוא סרנגה, נעים להכיר".

 

אליס/ענת ואני מחכות לעוד אנשים שיצטרפו למעגל דייטים כדי להתחיל את ההפעלה, אבל אני לא זורמת עם כל היכרות, ובעיקר מבוהלת מהמהירות שבה אנשים זרים לחלוטין מתחילים לחבק אותי ולהתלהב ממני. אחרי כמה סיבובים בגלגל הספין-דייט אני בורחת משם.

גלגל הספין דייט מסתובב (צילום: יעל גזית) (צילום: יעל גזית)
גלגל הספין דייט מסתובב(צילום: יעל גזית)
 

בצהרי היום עולות בי שאלות ותהיות לא רלוונטיות, כמו "למה יש כאן אנשים נורמטיביים לחלוטין בחיי היום-יום שלהם שמרגישים צורך להסתובב פה ערומים?", וגם "האם עירום באמת מבטא חופש אצל אנשים מסוימים?", כי אצלי זה ממש לא ככה. תנו לי לשבת בבית מול המחשב ואני הכי מרוצה בעולם. לא אכפת לי באיזה לבוש אני, כל עוד אני בשגרה הרגועה שלי. אין לי צורך להיות מוחצנת עם הגוף או הלבוש שלי בחברת אנשים.

 

מדי פעם חוזרת לי המחשבה שאני כבר כאן, אז די להתבכיין ולרצות הביתה, הרי כבר הגעתי, אז למה לא למצות את החוויה? למה אני עומדת בפני קאמפ כמו 'סטרייט פרנדלי' או 'free love' וחושבת כל כך הרבה אם להיכנס לשם? פשוט תיכנסי לשם כבר ותצברי חוויות, אני אומרת לעצמי, אך נשארת קפואה במקום. מהר מאוד הציניות מחליפה את ההתרגשות ואני לועגת לכל מי שמעז לבטא את עצמו בחופשיות, לכל מי שהשקיע בתלבושות מיוחדות למידברן, לכל מי שמציע לי חיבוק, וזה חבל לי. חבל שלא הצלחתי למצוא את המקום שלי שם ולא לקחתי משהו מהמידברן אל מכלול החוויות שמרכיבות את החיים האמיתיים. פשוט נשארתי קפואה במדבר.

"כולם התלבשו מוזר" (צילום: דן עופר) (צילום: דן עופר)
"כולם התלבשו מוזר"(צילום: דן עופר)

 

שלטי ההכוונה בכניסה מבקשים להניח את השיפוטיות בצד ולהתמסר לכל מה שהמדבר יביא איתו, ובאמת שניסיתי להניח את השיפוטיות בצד, אבל איך אפשר, כשיש לא מעט אנשים סביבי שנראים מגוחך ומתנהגים מוזר? אני לא מתחרטת שבאתי, היה לי חשוב לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתנסות בחוויה חד פעמית כמו זאת. אבל כנראה שהייתי צריכה את החוויה הלא שגרתית הזו כדי להבין מה אני רוצה באמת.

 

בחיים האמיתיים שלי אני רוצה בעל או אישה, שני ילדים וכלב, רצוי בבית עם גינה במושב. ואולי לא צריך לברוח מהמשאלה הזאת ליציבות ובית, גם במחיר של בחירה במציאות ולא באסקפיזם. אני כבר אמצא איך לבטא את עצמי במקומות אחרים בחיים. הדבר היחיד שאני מאמצת מהמידברן זה את הקימונו, ואני הולכת ללבוש אותו לבד, בדירה שלי, במזגן.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יובל אשכנזי
הרצון לחוות גדול מהחוויה עצמה
צילום: יובל אשכנזי
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים