שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הגרושים תמיד הופכים לחלק מהקשר החדש"
    לבילי יש ילדים מנישואים קודמים ותינוק משותף עם יקי. גם ליקי יש ילדים מנישואיו הקודמים. "הכי קשה זו ההתמודדות עם פרק א' ופרק ב' במקביל", הם משתפים. "אתה בעצם אף פעם לא עוזב באמת את הגרושים וזה מכניס הרבה אי שקט לחיים"

     

    תקציר הכתבה: זוגיות בפרק ב'

    תקציר הכתבה: זוגיות בפרק ב'

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אף אחד לא אוהב להתראיין על זוגיות בפרק ב', ובהחלט אפשר להבין. קשה מאוד להיחשף ולספר על התחושות המורכבות שמאפיינות את הקשרים הללו. לכן כשבילי (36) ויקי (40) מורד הסכימו להתראיין לכתבה שלי, לא חיכיתי יותר מדי, ופשוט נסעתי לביתם שבקרני שומרון. הם קבעו איתי במוצ"ש, ואני תהיתי אם זה שבוע שהילדים איתם או לא, תוהה איך זה עובד אצלם. אני פוגשת את בילי ראשונה: "היו לי כמה שעות אוויר לבד", היא משתפת. "יקי תכף יגיע, הוא בדיוק מחזיר את הבנים שלו מאימא שלהם".

     

    אז ספרי לי, איך נראית המשפחה המשולבת שלכם?

    "אני גרושה כבר כמה שנים עם שני ילדיי מפרק א', בת ובן. ליקי יש שלושה ילדים, אבל הוא משמורן של שניים מהם, והבת שלו אצל האימא. לנו יחד יש תינוק משותף בן שבעה חודשים".

     

    אז את בעצם שותפה בגידול הילדים שלו?

    "שותפה מלאה", היא עונה לי. "אם לומר את האמת, אני זו שנמצאת איתם רוב הזמן, אני מקבלת אותם כשהם חוזרים מבתי הספר, אני מכינה צהריים, אני מתעוררת עם כולם בבוקר. כמובן שיקי מעורב ואני גם עובדת, אבל אנחנו חיים בזוגיות עם חלוקת תפקידים ברורה".

     

    "הנה הם הגיעו", היא מחייכת חיוך שרומז על הבאות. לבית נכנסים ראשונים שני הילדים של בילי. "איפה יקי?", בילי שואלת. "הוא מביא כמה דברים מהאוטו ובא", הם עונים לה. יקי נכנס תינוק שישן על ידיו, ועם שני בניו הגדולים שעוזרים לו. חמודים ומנומסים, הם אומרים לי שלום, ואחרי כמה דקות של רעש ילדים, כולם עולים לחדרים שלהם בהוראת ההורים. "למה דווקא כאן?", אני שואלת אותם. "את מהקריות במקור ואתה כפר סבאי". "זה בית שהיה לי לפני הרבה שנים והיינו צריכים כלכלית להתאזן". "אין ספק", אני פולטת, "שישה ילדים זה לא הולך ברגל".

     

    איך הכרתם?

    "בפייסבוק", יקי מחייך. "היא עשתה לייק לתגובה שלי בפוסט ומיהרתי לבדוק מי היא. ראיתי שעל תמונת הקאבר שלה כתוב: Go for whatever makes you happy וזה מצא חן בעיני. משם התגלגלו העניינים".

     

    הכירו בפייסבוק. יקי, בילי והתינוק כשעוד היה בבטן (צילום: אוסף משפחתי) (צילום: אוסף משפחתי)
    הכירו בפייסבוק. יקי, בילי והתינוק כשעוד היה בבטן(צילום: אוסף משפחתי)
     

     

    "בילי למדה אותי לכעוס פחות על המצב"

    כמו הרבה זוגות שנכנסו לפרק ב', גם בילי ויקי מיהרו לחבר את הבתים. "זה הרגיש לנו נכון", הם אומרים לי, אבל אני יודעת שלפעמים זו יכולה להיות טעות מסוכנת. יקי היה כבר גרוש כמה שנים והתנסה במערכות יחסים. בכל הזמן הזה, הוא הקפיד לשמור על האבהות שלו, נלחם על המשמורת של ילדיו, ומגדל אותם לבד. בילי - גם היא המשמורנית של ילדיה והבית העיקרי שלהם. לזוגיות הזו הגיעה אחרי זמן מה בו היתה לבד. אני בטוחה שלחבר את הבתים והילדים לא היה מהלך קל עבור אף אחד מהצדדים.

     

    "תראי", יקי אומר לי, "ברור ששום דבר הוא לא דבש וקינמון. אין לנו מה להסתיר, גם לא את הקושי. אנחנו חיים את חיינו, מאמינים בדרכנו, וכן, זה לא קל, אבל יש לנו אהבה. מאז שאני עם בילי היא מאזנת אותי, היא לימדה אותי לכעוס פחות על המצב המורכב, ולנשום".

     

    מה הכי קשה?

    "הכי קשה זו ההתמודדות עם פרק א' ופרק ב' במקביל. אתה בעצם אף פעם לא עוזב את פרק א', אתה לא עוזב באמת את הגרושים וזה מכניס הרבה אי שקט לחיים".

     

    וההורות החורגת (שלובה)? אני לוחצת אותם

    בילי: "אני חד וחלק אמא ברמת התפקוד, אבל הילדים לא יגידו לך את זה. זה חלק מקונפליקט הנאמנות של הילד, ואנחנו מבינים את זה. למשל כשאני מגיעה לבית הספר, התלמידים אומרים 'אמא שלכם הגיעה', והם מיד מתקנים ל'היא לא אמא שלנו'. התחושות שלי תמיד מורכבות, אין שם ראוי לתפקיד שלי. אמא חורגת היא מכשפה, ואני לא מכשפה וגם לא רק האישה של אבא".

     

    יקי: "לי היה ברור שאני רוצה אישה כמו בילי. יצאתי עם נשים לפניה שהיה להן מאוד ברור שאני צריך לקבל את הילדים שלהן מפרק א', אבל הן עצמן לא אהבו את העובדה שהילדים שלי חיים איתי. אם הייתי צריך לגדל ילדים של מישהי אחרת ולהיות מרוחק מהילדים שלי, לא הייתי מסוגל. בילי נמצאת עבורם כשאני לא יכול, ואני סומך עליה במאת האחוזים. אמא יש רק אחת, אבל בילי עושה עבורם מהלב וזה מצריך המון תעצומות נפש. ברור שהאהבה בינינו היא הדלק שמניע את ההתנהלות מול הילדים".

    "היה לי ברור שנהיה ביחד" (צילום: אוסף משפחתי) (צילום: אוסף משפחתי)
    "היה לי ברור שנהיה ביחד"(צילום: אוסף משפחתי)

     

    "הבנו שכל אחד צריך להכיר ביתרונות ובמגבלות שלו"

    אני עוצרת שנייה לחשוב על כל הרגשות המורכבים שסיטואציית החיים הזוגית שלהם מייצרת. איך כל פרק ב' נבנה לפי החוקים הייחודיים שלו, ומדגיש דינמיקות משפחתיות שונות שהשפה וההגדרות המקובלות, לא מצליחות לייצג. אנחנו בורחים מהר מהדיון על ההורות החורגת ועוברים לביולוגית. בילי משתפת: "גם יקי איזן את האימהות שלי, כי לאחר הגירושין היה לי קשה להשכיב את הילדים לישון. כשיקי נכנס לחיי הוא ישר השליט סדר, כמו שגבר צריך לעשות. חדר השינה שלנו הוא הגבול והילדים יודעים לדפוק על הדלת, ומבחינתי זו היתה תפנית משמעותית".

     

    אני מסתכלת עליהם וחושבת לעצמי שהם פועלים כל כך נכון כאשר הם שמים את הזוגיות במרכז, ומשדרים חזית אחת מול הילדים בעיקר בנושאים הקשורים לחינוך, אבל אני לא יכולה שלא לתהות כיצד נשארו עם חלוקה כל כך מסורתית של תפקידים בפרק ב'. אולי כי במקרה של שניהם, היתה רק אכזבה מבני הזוג הראשונים, אבל לא מהזוגיות עצמה.

     

    יקי:" אני חושב שהבנו שהכי טוב זה שכל אחד יכיר במגבלות וביתרונות הכוח שלו. אני לא מחופש למה שאני לא, ואני לא אימא. עשיתי שינויים גדולים בחיי, אני לא אבא שלי, אני עושה הכל בבית כשבילי בעבודה, אבל עדיין, האילוצים הכלכליים מחייבים אותי לעבוד יותר - ויש לזה מחיר. אני משתדל לחזור הכי מוקדם שאני יכול, ויש כמה פעמים שבילי יוצאת לעבוד בערב. האבהות שלי נוכחת מאוד".

     

    בילי: "זה תפקידי ואני אוהבת אותו. תמיד היה לי חלום להיות משפחה אומנת, וכשהתגרשתי פחדתי שזה חלום שלא יתגשם. במובן מסוים, הוא מתגשם היום. לדעתי, השוויון שלנו מגיע מהמאמצים כלפי הילדים. אנו שווים בדיוק - גם אם באופן שונה".

     

    אין ספק שהם אחידים בשאיפות שלהם מהזוגיות. הם אוהבים את המשפחתיות ומוקירים אותה. ספק אם אחד מהם יכול להיות פחות זמן עם הילדים שלו. שלא כמו הרבה מהזוגות בפרק ב' כשצד אחד מושך למשפחתיות והצד השני פחות - כאן הילד המשותף נעשה מרצון משותף לממש את האהבה שלהם.

     

    בזמן שבילי עולה לילדים לסיבוב אחרון של לילה טוב, יקי עונה לי על זה: "הילד היה מתוכנן, רצינו משהו שיסמל את האהבה שלנו - דווקא בגלל הקשיים. רציתי לקשור את החיים שלי עם החיים שלה. יש לנו הרבה מאמצים בהורות, אבל האושר הטמון בלראות אותם מתפתחים, הוא גמול עצום". כשבילי מצטרפת אני שואלת אותם: "יש אהבה גדולה יותר בפרק ב'?"

     

    יקי: "אין מה להשוות בכלל. אני חושב שדווקא בפרק א' עושים טעות באהבה. היינו שם, חובה עלינו להפיק לקחים ולהשתפר".

     

    בילי: "לא היתה לנו זוגיות מאושרת בפרק א', אבל יש אנשים שלא התגרשו מחוסר אהבה. לדעתי, הדבר שמייחד אותנו זה החיבור וההתאמה בדברים החשובים. זוגיות זה דבר קשה ומורכב לכולם".

     

    אז למה כולנו ממשיכים לרדוף אחריה? והכי חשוב, איך לא חוזרים על אותן הטעויות?  

    בילי: "אהבה וזוגיות זה לא אותו דבר. אי אפשר להיכנס למסגרת זוגית בלי לצקת תוכן, לתת מעצמך, לסמוך, להאמין ולהשתנות".

     

    יקי: "אם הגעת למסקנה שהאדם שמולך הוא זה שאתה רוצה להזדקן אתו, תיתן לו ולעצמך צ'אנס אמתי. לא חצי קלאץ".

     

    שניהם: "עברת תהליך מרגע שיצאת מפרק א', ואם לא עברת תהליך נכון, אתה תיכשל בפרק ב'".

     

    בילי: "באופן חד וחלק אני חושבת שצריך פאוזה ולהיות לבד. היית בזוגיות? עכשיו תלמדי מי את בתור אדם יחיד עם ילדייך".

     

    יקי: "ללמוד ולהתפתח כל הזמן, לקבל עזרה. אתה חייב להיות עם ראש פתוח וגם להיעזר באנשי מקצוע".

     

    יוצאת משם אופטימית, אני נוסעת מחויכת אל עבר מחסום הפירות. כשאני נעצרת במחסום אני מקבלת הודעת ווטסאפ מחבר, גרוש ובפרק ב': "זהו, זה נגמר. קשה מדי". חכה דקה, אני רוצה לכתוב לו. לא נעזרתם מספיק, לא שיפרתם...

     

    "הצטרפת לסטטיסטיקות", אני מקלידה, "ברוך הבא".

     

    מיכל איסט אלון מתמחה בייעוץ לזוגות ויחידים בפרק ב׳ ולמשפחות משולבות. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוסף משפחתי
    בילי, יקי והילד המשותף
    צילום: אוסף משפחתי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים