ישראלים החיים בארה"ב חוגגים את יום העצמאות פעמיים. פעם אחת ביום העצמאות הישראלי וכחודשיים מאוחר יותר את יום העצמאות האמריקאי.

ביקשנו לבדוק איך הם מרגישים בדיוק, ישראלים? אמריקאים? איפשהו באמצע? איך הם הרגישו כשקיבלו את האזרחות האמריקאית שלהם? האם הם מרגישים יותר נאמנות לישראל? לארה"ב?

זה שהם סיפרו לנו:

"עברתי לארה"ב עם משפחתי כשהייתי בת 13 בלבד, אבל עד שקיבלתי את האזרחות, היו לי הרבה ניסים ונפלאות והרבה מאוד דחיות. חייתי כאן על גרין קארד עד שנת 2008, אז זימנו אותי לטקס האזרחות. זה היה מאוד מרגש, בכיתי. בשבילי זה היה משמעותי במיוחד כי חיכיתי כל כך הרבה שנים לרגע הזה. אמרתי לעצמי: סופוסף, עכשיו אני אזרחית אמריקאית, הרגשתי שאני חלק מהמדינה הזאת. תמיד עם זאת הרגשתי יותר אמריקאית מאשר ישראלית, גם בגלל שעברתי לכאן בגיל צעיר. השנה, אצביע בפעם הראשונה ואני מאוד שמחה על כך”.

"קיבלתי את האזרחות שלי לפני הרבה שנים, כבר לא זוכרת כמה. היה מאוד מרגש, בעלי בא איתי לטקס ולאחריו הרגשתי הרגשה של חופש מיידית. אני מרגישה כישראלית ואמריקאית במידה שווה. את ה-4 ביולי, אחגוג עם חברים במסיבת בריכה”.

נופר אוסטרוב

"קיבלתי את האזרחות האמריקאית ב-2009. הטקס היה מרגש, אבל היו כל כך הרבה אנשים והסאונד סיסטם לא עבד טוב, אז עד שהבנתי מה קורה, הכל כבר נגמר. אני מאוד מתאימה למושג ישראלית-אמריקאית. אני מרגישה נאמנות לשתי המדינות. עד כמה שאני אוהבת את ישראל, אני חושבת שחשוב שנהיה מעורבים במה שקורה כאן, אם מבחינת הבחירות לנשיאות וכל מה שקורה מסביבנו. עד כמה שאנו מחוברים לישראל, אנו חיים פה בארה"ב. יש לנו עמדות מאוד ברורות מבחינה פוליטית וברור לנו למי אנחנו הולכים להצביע. אני בודקת עכשיו כרטיסים ליום העצמאות על הקווין מרי, נראה לי שיהיה נחמד לחגוג שם את ה-4 ביולי ולראות את הזיקוקים מעל הים”.

"קיבלתי את האזרחות לפני שנים רבות. הלכתי עם בעלי יוסי והיה מרגש מאוד. האזרחות האמריקאית הופכת את החיים לקלים יותר. אני מרגישה אמריקאית וישראלית במידה שווה. אנו בד"כ חוגגים את ה-4 ביולי עם חברים או אצלנו בבית”.

ליה ביי לפידות

"הפכתי לאזרחית לפני שנתיים, אחרי 12 שנים שחיכיתי לזה. אני נשואה אמנם לאמריקאי, אבל כשהתחתנו, היה לי כבר גרין קארד והייתי צריכה רק לחכות לטקס האזרחות. הטקס היה מאוד מרגש, במיוחד בגלל שחיכיתי לו כל כך הרבה שנים. כשקיבלתי את האזרחות, הרגשתי תחושה של הקלה ושייכות למדינה הזאת. אני מרגישה גם ישראלית וגם אמריקאית. השנה כבר אוכל ללכת להצביע, אבל לא ברור לי עדיין למי אצביע כי אני לא מתחברת לאף אחד מהמועמדים. את ה-4 ביולי נחגוג בלאס וגאס".

שי יעקובי

"אני אזרח כבר 12 שנים. התחתנתי עם בחורה אמריקאית, אז אצלי התהליך היה קצת יותר מהיר מאשר חברי שהגישו בקשה לגרין קארד דרך עבודה. האזרחות האמריקאית לא שינתה אצלי הרבה, לפחות לא מבחינת התחושה. אני ישראלי בראש ובראשונה, אבל גם אמריקאי. חשוב לי להצביע בבחירות ואני מצביע בעיקר עבור מועמד שאני חושב שיהיה יותר טוב לישראל, מאשר אם הוא יהיה טוב לארה"ב. זהו סדר העדיפויות שלי".

רוני כהן

"קיבלתי את האזרחות שלי ב- 2012 מקץ 15 שנות המתנה. התהליך היה מאוד ארוך, עד שקיבלתי את הגרין קארד עברו 9 שנים ואז חלפו עוד 4 שנים עד שקיבלתי את הזימון לטקס האזרחות. הטקס עצמו היה רגע גדול בחיי, כי חיכיתי לו כל כך הרבה זמן. היו לי דמעות בעיניים. מאז אותו יום, אני וחבר שלי חוזרים כל שנה לאזור פומונה לחגוג ולציין את יום השנה לקבלת האזרחות שלי. עדיין, אני מרגישה ותמיד הרגשתי יותר ישראלית. רוב חיי עברו עלי בארץ, לארה"ב הגעתי קרוב לגיל 50. אז הזהות שלי היא בראש ובראשונה ישראלית".

יהודה חגואל

"אני זוכר את טקס האזרחות האמריקאית שלי היטב, למרות שחלפו הרבה מאוד שנים מאז. הילד שלי היה אז בן 16 ובא איתי לטקס. לאחר ההשבעה לדגל האמריקאי כשכולם הורידו את הידיים, בני, החזיק את ידי למעלה ולא הניח לי להוריד את היד עד שאשבע גם שאקנה לו אוטו. אז לא היתה לי ברירה, נשבעתי שאקנה לו רכב וקניתי. לקחו הרבה שנים עד שקיבלתי את האזרחות שלי כי הייתי די נאיבי. אני זוכר שקיבלתי מכתב להגיע לטקס האזרחות וכתבתי להם בחזרה שאין לי זמן באותו היום כי אני בחופשה ואם אפשר לקבל תאריך אחר. לא קיבלתי תשובה וכך השנים חלפו להן. בינתיים, אשתי קיבלה גרין קארד על סמך נישואיה אלי ואחר כך, קיבלה אזרחות ואחותה קיבלה אף היא אזרחות דרכה ורק לי, עדיין לא היתה אזרחות. יום אחד, השכנה שלי בבניין המשרדים, עו"ד ניצה בן יהודה, שאלה אותי אם אני אזרח. עניתי לה שלא, שלפני כעשר שנים זימנו אותי לטקס ושלחתי אליהם מכתב שאני לא יכול להגיע באותו היום ואני עדיין ממתין לתשובה. היא צעקה עלי מייד: אתה משוגע? בוא מייד למשרד שלי. היא סידרה לי מיד את הניירות וכך קיבלתי את האזרחות שלי. למרות האזרחות האמריקאית, אני מרגיש ישראלי, אף פעם לא הרגשתי אמריקאי. לא החלטתי עדיין למי אצביע בבחירות, נראה עוד".

רונן משיח

"קיבלתי את האזרחות שלי לפני כתשע שנים. אני לא זוכר הרבה מהטקס, אבל אני זוכר שלפני שקיבלתי את האזרחות חיכיתי לרגע בכיליון עיניים. מאוד רציתי להיות אמריקאי כבר, בעל פספורט אמריקאי. חשבתי שאהיה מאושר עד ג אם אהיה אזרח. ובאמת, באותו היום הייתי נרגש ומאושר ואפילו ירדו לי דמעות מהעיניים כמו להרבה אנשים שעמדו סביבי. העובדה שאני אזרח, מקלה עלי כשאני נוסע לכל מיני יעדים וכשאני חוזר בחזרה לארה"ב מטיול בחו"ל, אבל האמת שזה לא שינה הרבה יותר מזה בחיי. אני יכול להצביע, אבל בגלל שאני רפובליקני, הקול שלי ממילא לא נספר במדינת קליפורניה. אני מרגיש ישראלי ואמריקאי כאחד, אבל הנאמנות שלי בראש ובראשונה תהיה תמיד למולדתי, ישראל".

טל ירדני

"בזמנו התור לקבל גרין קארד היה ארוך מאוד. עברו עשר שנים מאז שהגשתי את הבקשה לגרין קארד ועד שקיבלתי אותו, אולי קצת פחות. חמש שנים לאחר מכן, קיבלתי את האזרחות שלי. סך הכל, חלפו 16-17 שנים מאז שהגעתי לארה"ב ועד שקיבלתי את האזרחות. אני זוכר את יום הטקס היטב. הגעתי לבניין, אני חושב שזה היה בדאון טאון, כבר קשה לי לזכור, היו שם מאות ואולי אלפי אנשים שהגיעו לטקס. לא חשבתי שכל כך אתרגש, אבל ברגע שביקשו מאיתנו להרים את היד ולהישבע אמונים לארה"ב ולדגל האמריקאי, נפתחו כל הסכרים והתחלתי לבכות. התחושה היתה עילאית. הייתי באופוריה. אני מרגיש ישראלי ואמריקאי כאחד. ילדי עם זאת, שנולדו כאן, מרגישים יותר כאמריקאים וזה טבעי. נחגוג את ה-4 ביולי בפארק כמו כל שנה, עם חברים ופיקניק עד למופע הזיקוקים”.

אריאלה לביא

"את האזרחות שלי קיבלתי לפני חמש שנים. הגעתי עם בעלי, מצויידת בממחטות וטוב שעשיתי כך, כי הדמעות נזלו לי חופשי. זה היה אחד הטקסים המרגשים ביותר בחיי. למעשה, הטקס הכי מרגש, לא התרגשתי ככה גם כשסיימתי את לימודי באוניברסיטה. אני מרגישה ישראלית-אמריקאית, אולי עם דגש יותר על ישראלית מאשר אמריקאית. אני אוהבת את שתי המדינות מאוד. השנה אצביע בפעם הראשונה בבחירות וזה גם משהו שמאוד חשוב עבורי לעשות”.

עופר שחורי

"הגעתי לכאן בתור ילד עם הורי ואת האזרחות שלי קיבלתי כשהייתי בן 18. אני לא זוכר הרבה מהטקס, כל המשפחה הגיע, ההורים והאחים שלי. לא חושב שהתרגשתי באופן מיוחד. אולי בגלל שתמיד הרגשתי אמריקאי, הרי גדלתי כאן. וכן, אני מרגיש יותר אמריקאי מאשר ישראלי, למרות שאם שואלים אותי, אני אומר שאני אמריקאי -ישראלי, בסדר הזה. את ה-4 ביולי אחגוג עם חברים בלייק האבסו".

יאיר שרוני

"את האזרחות קיבלתי לפני 18 שנים בערך. אני לא זוכר אם התרגשתי באופן מיוחד, אולי כן. זה נראה כל כך רחוק היום, אבל אני כן זוכר שחיכיתי לקבל את האזרחות תקופה ארוכה שנראתה לי כמו מיליון שנה. שמעתי על ישראלים שחיו כאן שנים רבות ולא טרחו להוציא אזרחות, חיו על גרין קארד ולאחר שהסתבכו עם החוק וריצו עונש מאסר, הם גורשו מכאן. לו היתה להם אזרחות, לא ניתן היה לגרש אותם, אבל בגלל שהיו על גרין קארד, זה היה פשוט. הם נאלצו לשוב לארץ ולא יכולים לחזור לכאן. הסיפורים האלו די הפחידו אותי, לא בגלל שאני מתכוון להסתבך עם החוק, אבל הבנתי מוקדם שעדיף שתהיה אזרחות".