המדינה מתעקשת שבג"ץ יורה שהאפליה אסורה
מדינה שמדי מצעד גאווה קוראת לכל העולם להתפעל מהתקדמותה הליברלית, מתעקשת להפלות הומואים, לסביות וחד הוריות לרעה, ולא מאפשרת להם הליך פונדקאות כמו להטרוסקסואלים. כשזה מגיע לזכות אדם בסיסית היא אומרת שבעצם אנחנו לא אותו דבר. היש אבסורד גדול מזה?
בג"ץ הפונדקאות הוא שם קוד למאבק משפטי וציבורי שאנו מנהלים לסירוגין קרוב לשבע שנים. הוא טומן בחובו סיפור כואב ומכעיס על מדינה שמונעת מאזרחים ואזרחיות את אחת הזכויות הבסיסיות ביותר - להקים משפחה - והופכת את מימוש הזכות לפריבילגיה השמורה רק למי שיש לו אמצעים כלכליים.
עתירה זו מנסה לתקן עוול היסטורי שהפך לאחד מהסמלים הבוטים ביותר של אפליה ממשלתית מוצהרת והפגנתית, העומדת נגד כל שכל ישר ומגמות חקיקתיות ומשפטיות בעולם המערבי וגם כאן בישראל.
אני מניח שלא כל אחד ואחת יודע מהו בדיוק הליך הפונדקאות ומה הוא מצריך. כאב לשלוש בנות משני תהליכי פונדקאות בהודו ובתאילנד, אני יכול לספר שמדובר בתהליך ארוך ומורכב של רכבת הרים רגשית והשלכות כלכליות לאורך זמן. ניסיונות על גבי ניסיונות, ליווי מרחוק של הריון מעבר לים, נוכחות פיזית לעתים של חודשים בבתי חולים במדינות רחוקות, מורכבות בירוקרטית מהקשות שקיימות ותחושה לא נגמרת של חוסר וודאות. דבר שנחשב לבסיסי כל כך עבור רובכם ורובכן, הופך עבור זוגות חד מיניים ונשים יחידניות למשאלת לב רחוקה או אתגר חוצה גבולות.
מה מונע מישראל, מעצמת החדשנות מהמתקדמות בעולם, ליישם הליך פונדקאות לכל דורש? היא אפילו מממנת חלקים ממנו במקרים רבים. אבל כאן, מכל המקומות בעולם, היא נשענת על נוסח חוק ישן, מפלה וארכאי שמאפשר את הפונדקאות רק לזוג גבר ואישה. אם את אישה ללא בן זוג ולא יכולה לקבל תרומת זרע - לא תוכלי לבקש פונדקאות. אם אתם זוג הומואים או לסביות, בכלל תשכחו מזה. משפחות – זה לא בשבילכם. את זה אומרת, לא פחות ולא יותר, מדינת ישראל הרשמית.
זו אותה מדינת ישראל שמדי מצעד גאווה קוראת לכל העולם להגיע לכאן ולראות את התקדמותה הליברלית. זו אותה מדינה שראשיה מתהדרים על בימת האו"ם ובפני כל פורום בינלאומי חשוב שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שבה השוויון הוא ערך חוקתי ראשון במעלה. זו אותה מדינה שלא מבחינה בין אזרחיה בכל הקשור לחובה להיות אזרחים שומרי חוק, לשלם מסים ולשרת אותה – אבל כשזה מגיע לזכות אדם בסיסית, היא אומרת שבעצם אנחנו לא אותו דבר.
אלה לא רק יואב בן זוגי ואני ושותפינו לעתירה (עמותת הורים גאים, חברת תמוז וזוגות נוספים) שאומרים לבית המשפט שזו אפליה לא חוקתית. המדינה אמרה זאת בעצמה בוועדה ממשלתית, בחוק שהגישה לכנסת ואפילו בתשובתה מהיום לבג"ץ (שגם היא הגיעה לאחר דחייה על גבי דחייה ולאחר שנשיאת העליון נזפה במדינה על התנהגותה). אותה מדינה שמתהדרת בזכויות שהיא מקנה ואז שוללת אותן, היא אותה מדינה שאומרת שהיא מפלה שלא כדין בין אזרחיה ומתעקשת להמשיך ולהפלות ביניהם. היש אבסורד גדול מזה?
תשובתה של המדינה לבג"ץ מוסיפה עוד חטא על הפשע. מכירה בבעיה ומסרבת לפתור אותה. מוסיפה עוד מחיצות וגבולות בין אזרחיה, אומרת כן אבל בעצם לא. במקום להילחם מלחמה מיותרת, שרוב מוחלט בציבור לא שותף לה ושבסיסה בעבירה על יסודות המשטר, המדינה יכולה היתה לומר – טעינו, נתקן. במקום לחסוך לציבור את המאבק המשפטי חסר כל בסיס מוסרי ומשפטי, היא כאילו מתעקשת שבג"ץ יבהיר לה שאפליה בין דם לדם היא לא חוקית ואין לה מקום אצלנו.
אנחנו אוהבים את המדינה ומאמינים במוסדותיה. יותר משקשה ההתמודדות היומיומית עם משמעויות מדיניותה המפלה, מכאיב ומתסכל לראות עד כמה היא נחרצת בסירובה להכיר במציאות ומתמידה ברצונה ליפול לעוד בור ולהעמיק עוד קרע. במקום שבו אין בה די יושר להביט בנו ולתקן את מה שהיא עושה לנו, צריך להיכנס בית המשפט ולהעמיד אותה על טעותה.
אין מקום לאפליה נגד חד מיניים ונשים יחידניות במדינה שמבוססת על שוויון בין אזרחיה ומתגאה ביחס הליברלי שלה אליהם. אין גם מקום להפרד ומשול שהמדינה מנסה לקדם כאן. את הברור מאליו אין ברירה אלא להבהיר. מדינה יקרה - ניפגש בין כותלי בית המשפט.
איתי פנקס-ארד, חבר מועצת העיר תל אביב והגיש את העתירה נגד המדינה יחד עם בן זוגו יואב
לפנייה לכתב/ת 
