חייל בכוח של אזריה: "למדנו שבחברון אין איום מטענים"
לאחר העדות של מח"ט יהודה במשפט אלאור אזריה העיד רב"ט מ', שהגיע לזירה שניות לאחר הירי. אזריה טען כי חשד שעל גופו של המחבל היה מטען, אך מ' העיד: "לא דיברו איתנו על מטענים". הוא הודה לאזריה: "הציל אותי ועוד לוחמים"
"לפי מה שלמדנו, אין בחברון איום מטענים. אף פעם לא דיברו איתנו על מטענים". כך העיד הערב (ד') רב"ט מ', חברו לכוח של אלאור אזריה שעומד לדין בגין הריגת מחבל בחברון. טענת הלוחם נאמרה על רקע דבריו של אזריה, שטען כי ירה למוות במחבל משום שחשד שעל גופו יש מטען.
עדותו של מ' מגיעה לאחר עדות ארוכה שנתן מפקד חטיבת יהודה, אלוף-משנה יריב בן עזרא. בעדות קבע בן עזרא, שסיים את תפקידו אתמול, כי לא הייתה כל הצדקה מבצעית לירי שביצע אזריה. "הירי לא היה מוצדק כי הוא מתקיים במצב שבו אין סכנת חיים וככל שצפיתי בסרט, הבנתי זאת בצורה טובה יותר אל מול התנהגות האנשים בזירה, אל מול השיח ואל מול התחקירים שעשינו", העיד אל"מ בן-עזרא.
אחריו, כאמור, עלה להעיד רב"ט מ' שהיה חלק מהכוח שקפץ לזירה כששמע את היריות בשני המחבלים שביצעו את הפיגוע. "לא הרגשתי סכנה", העיד מ'. "לא חשתי איום מהמחבל. הייתי מעדיף לא להיות באירוע הזה. אני חייל צעיר ולא נתקלתי באירועים כאלה".
מ' טען בעדותו גם כי "חיילים בפלוגה אמרו שהמדינה לא תיתן להם גב יותר כי חשו שהמדינה לא מגבה את אלאור. המפקדים אמרו לנו שהאירוע לא היה בסדר".
מ' גם ביקש להודות לאזריה. "אם היה מטען על המחבל, אז הייתי מת ובכך אלאור הציל אותי ועוד לוחמים. תודה אלאור. היה בזירה לחץ מטורף עוד לפני הירי. לא שמעתי צעקות על חשש למטען. בהרגשה של איום ממשי אתה רשאי לפתוח באש לפי הוראות פתיחה באש וההחלטה היא שלי ולא של המפקד. חגורת נפץ היא סכנה ממשית. אם הייתי חושש שהיה על המחבל מטען הייתי אומר זאת למ"פ או יורה בו".
אביו של החייל שהעיד ביקש לשאת נאום והשופטת סירבה. לאחר שמ' סיים להעיד הוא לחץ יד לאלאור. אביו של החייל שהעיד הוסיף גם נשיקה לחייל שמואשם בהריגה.
התובע סא"ל במיל' נדב וייסמן אמר לעיתונאים בתום הדיון היום: "שמענו עדות חשובה ביותר של המח"ט לשעבר שהירי לא היה כלל מוצדק. עכשיו אנו מבינים שהנאשם לא ביצע מעידה בתחום האפור אלא בתחום האסור הברור. נביא גם את עדות המג"ד כדי לעשות פה משפט צדק".
הסנגור למח"ט: "רוח המפקד זה להרשיע את החייל?"
בעדות מוקדם יותר של מח"ט יהודה טען סנגורו של אזריה, עו"ד אייל בסרגליק, כי יש נוכחים באירוע שמעידים כי הם חשו סכנת חיים, והמח"ט שב והבהיר: "אני יותר ממשוכנע שאם אנשים בזירה היו חשים בסכנת חיים זה היה נראה אחרת. בשעתיים הראשונות אחרי האירוע להבנתי המקצועית לא הייתה בו סכנת חיים". הוא אמר שהוא מעולם לא דיבר עם אזריה, אך "לחלוטין יש ביסוס לדבריי כי עשינו תחקיר צבאי בזירה עם האנשים שהיו במקום".
הסנגור בסרגליק הטיח במח"ט: "רוח המפקד זה להרשיע את החייל? זו שערורייה שאתה המח"ט לא מכיר בכלל את חומר הראיות". בן עזרא ענה: "אין לי מושג על רשימת החיילים שמעידים פה. לא תדרכתי אף אחד מהעדים. כשגדוד חדש מגיע לגזרה מפקדיו עוברים תדריכים ותחקירים כדי להכין אותם למשימה. התדרוכים היו לגדודים ולמילואים שנכנסו לגזרתי. לא אשים זאת בהמתנה עד לסוף ההליך המשפטי. זה המקצוע. לסיבת הירי לא התייחסתי בשום שיחה או תדריך".
המח"ט ציין כי "בשום שלב לא עלה בפניי חשש ממטען בציר הפיקודי. אף אחד לא פנה אליי בזירה לגבי חשש ממטען. הגעתי לזירה, ניגש אליי יוני בלייכר, הרבש"צ של היישוב היהודי, ואומר לי שהיה ירי חריג באירוע שעליי לבדוק אותו. הוא מתאר לי שאחרי שהסתיים האירוע היה ירי שלא ברור למה בוצע. אני קורא למג"ד שמשון, סא"ל דוד שפירא, ואומר לו שיבדוק את מה שיוני אמר לי. אחרי דקה וחצי המג"ד חוזר אליי ואומר לי שמדובר באירוע חמור מאוד. המג"ד והמ"פ מתארים לי את הירי שהיה בזירה", העיד המח"ט.
המח"ט העיד: "ביום האירוע עשינו בבוקר הערכת מצב ואז הייתה הכרזה על אירוע 'פטיש חם' (פיגוע, י"ז). הדיווח שאני מקבל הוא שיש אירוע דקירה בעמדת חסם ז'ילבר. אני מקפיץ את החפ"ק שלי ומדבר עם המג"ד שבדרכו לאירוע. עולה לג'יפ ונוסע לכיוון החסם. הדיווח הראשוני היה שמחבלת ניסתה לדקור אך כעבור דקה או שתיים הדיווח הוא ששני מחבלים ניסו לדקור, שניהם מנוטרלים ויש לנו פצוע קל. אני נותן פקודה לטפל בפצוע ולפנות את הגופות כמה שיותר מהר. בנאדם ולוחם סביר שמבין שיש לו בין הרגליים (מטען) כנראה לא יישאר במרחב שבו נראה בסרט".
בשלב מסוים פנה הסנגור אילן כץ למח"ט ואמר לו: "תסתכל על החייל. זו לא בושה? הוא הגיע לאירוע אחרי שלא ישן בלילה. אתה חושב שהוא משקר?".
במהלך הדיון יצא מהאולם הסנגור אילן כץ תוך שהוא אומר: "ביזיון מה שקורה פה" בהמשך לטענות על הפרעות מצד התביעה לאורך החקירה הנגדית של המח"ט. אחר כך שב לאולם והתנצל על ההתפרצות.
לפנייה לכתב/ת 
