משימה לאומית: צרפת חולמת על גביע
הניצחונות המרשימים על איסלנד וגרמניה מחקו את הביקורות מתחילת היורו והכניסו מדינה שלמה לטירוף. רגע לפני שתחזור להתמודד עם איומי הטרור, צרפת רוצה להתנתק מהמציאות ללילה אחד נוסף – ולחגוג זכייה שלישית בטורניר ביתי
מרכז התקשורת בסטאד דה פראנס הוא מסדרון צר וארוך, עם תקתוקי מחשב בכל שפה. בחוץ ניצבת כתבת יפנית ויורה מילים לצלמת שמולה. בפנים כתבים צרפתים מתווכחים בלהט. ועל הקירות מופיעות תמונות של כמה מרגעי השיא של האצטדיון.
לדוגמה, יש שם צילום נהדר מהופעה של הרולינג סטונס, לצד אקשן ממשחק ראגבי. וכמובן גם הכדורגל מיוצג שם, רק שמשום מה, האחראים באצטדיון בחרו בתמונה משונה למדי שתייצג את היסטוריית הענף על הדשא שלו – המשחק בין צרפת לישראל מאוקטובר 2003.
גם האדישים הפכו לאוהדים שרופים
אם ההתחלה עוד הייתה רוויית ביקורות על היכולת הלא משכנעת של הנבחרת, מה שקרה בשני המשחקים האחרונים הכניס את צרפת לטירוף מוחלט. ה־2:5 על איסלנד ברבע הגמר היווה את ההופעה האדירה הנחוצה כדי לתת זריקת ביטחון אמיתית לנבחרת, כזו שהופכת את האוהד השלו לכזה עם גביע בעיניים. הניצחון על אלופת
העולם גרמניה בחצי הגמר היה חותמת האיכות, הרגע שבו צרפת הוכיחה שהיא באמת בטופ של הטופ. הכל התחבר שם: היא הראתה אופי, קשיחות, מנטליות חזקה. זה היה המפגש בו דידייה דשאן יצא גדול כשהכיר בכך שטעה בהרכב איתו פתח את הטורניר, לא פחד לשחק מול גרמניה כפי שעלה נגד איסלנד, וקצר את הפירות.
ורק כדי להכניס לחיבוק הרחב של הנבחרת גם את האזרחים האדישים, אלו שלא מרגישים מחוברים אליה, הקפטן הוגו לוריס נגע אתמול במסיבת העיתונאים שלקראת המשחק בנקודה הרגישה ביותר. "עברנו זמנים קשים השנה", אמר השוער בנאום מלא פאתוס. "גם בפיגועים הטראגיים וגם במה שקרה לנו מחוץ למגרש (התכוון לפרשת קארים בנזמה). אבל זה גורם לנו להיות גאים עוד יותר על הדשא, להרגיש את האומה כולה מאחורינו, לחוש את השמחה שאנחנו חולקים עם האנשים. הצרפתים היו זקוקים למפלט דרך הטורניר הזה, וזה הכוח של הספורט. הוא מאחד. נותר לנו צעד אחד, הקשה ביותר, אבל הוא שווה את זה".
"גריזמן השכיח את פרשת בנזמה"
הדבר העצוב ביותר במדינה שלא הכירה טרור ועכשיו הוא הפך לחלק מהמציאות שלה, זה ההסתגלות המהירה למעבר בין תמימות לציניות. שאלתי את ז'וליאן הבדו, כתב תחנת טלוויזיה מקומית, איך תיראה ההשפעה החיובית של זכייה ביורו על החברה הצרפתית. הוא ענה בחיוך מריר: "זה יחזיק מעמד רק עד הפיגוע הבא". תשובה ישראלית למהדרין.
אבל הבדו גם דיבר מהלב: "היו כאן שנים לא פשוטות, בשילוב של משבר כלכלי ופיגועים. לא היו לאנשים הרבה סיבות לחייך, אבל בחודש האחרון הרגשת פה את השינוי במצב הרוח הלאומי. אתה שואל על השפעה חיובית? לפעמים חיוך זה כל מה שצריך".
העיתונאי קורנטן דוטרפ דיבר גם על החשיבות של גריזמן כדמות המרכזית במסע הצרפתי: "זה מצוין עבור צעירים שדמות חיובית כמו גריזמן התבססה כמובילת הנבחרת. הוא גרם לכולם לשכוח מסיפור בנזמה ומהטענות כלפי דשאן בנוגע לכך שהוא גזען, סיפורים שעשו רעש לפני היורו. הוא דמות מיינסטרימית מושלמת: נראה טוב בשביל הבנות, מנומס ומלא כבוד בשביל המבוגרים, מקשיב לראפ ולמוזיקה עכשווית בשביל הצעירים – וגם לבן בשביל הגזענים. הסיפור טוב עוד יותר כי אחותו הייתה בפיגוע בבטקלאן".
אבל כמובן, כפי שדוטרפ אומר ולפניו הבדו, האווירה החדשה בצרפת תהיה קשה לשינוי לנוכח עוצמת הטראומה: "אני לא בטוח שהיורו השפיע על האנשים שמתקשים להתמודד עם מעשי הטרור האיומים. הסקרים מראים זינוק באי־הסובלנות במדינה. לפחות בטלוויזיה רואים עכשיו יותר פרשני כדורגל ופחות פרשני ביטחון, כך שזה מסיח את הדעת".
מאוד מסובך לדבר על שינוי חברתי, קהילתי, במקרה של הצלחה. צרפת תסיים את היורו, וכשתיאלם תרועת הפסטיבלים – ובעצם, גם במהלך התרועה – היא תחזור להתמודד עם האיום הטרי והיומיומי שהפך אותה פצועה וכואבת. לאיש כאן אין אשליות בנוגע לכך. בסופו של דבר, לוריס יעמוד עם פסל ממתכת בתוך גשם של קונפטי, וישאיר אחריו הרבה שמחה ואולי באמת את אותה תמונה על הקיר. אבל הוא ושאר השחקנים לא ייצאו עטויי שריון לאחר מכן כדי לטהר את קני המחבלים.
צרפת לא תשתנה בעקבות זכייה, אם תהיה כזו. היא רק תקבל נחמה בקנה מידה אדיר. יכול להיות שזה כל מה שהיא יכולה לבקש במציאות בה היא נמצאת.
ראש הממשלה כבר חוגג
"לרגע לא פיקפקתי בכך שננצח בחצי הגמר. אני בטוח גם בנוגע לגמר". הדובר: ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס. ויש לו על מה להתבסס. צרפת ניצחה את פורטוגל בעשרת המפגשים האחרונים בין הנבחרות, והפעם האחרונה שבה הפורטוגלים יצאו מרוצים הייתה לפני 41 שנה, 0:2 במשחק ידידות. שלושה מעשרת המשחקים הללו נערכו בטורנירים גדולים, כולל אותו 2:3 קלאסי בחצי גמר יורו 1984, שגם הוא נערך בצרפת.
חילוף אחד קטן עשה את כל ההבדל מבחינת דשאן. כאשר אנגולו קאנטה המוצהב החמיץ את המשחק מול איסלנד, המאמן העקשן נאלץ להעלות בהרכב את מוסא סיסוקו. איתו ב־11, צרפת הראתה גמישות שמתאימה לכל מזג אוויר – מהירות וטכניקה נגד איסלנד, אגרסיביות וחוזק במרכז השדה מול גרמניה. יחד עם הביתיות והעומק, השינוי הקטן הזה הופך את צרפת לפייבוריטית עוד יותר, נבחרת שהוכיחה שהיא יודעת לעשות סוויץ' כשצריך ולהתאים את עצמה למעמד.
לפני שש שנים, צרפת הגיעה לשפל חסר תקדים, עם המרד והשביתה במונדיאל שהוביל פטריס אברה, בדרך להדחה בשלב הבתים. המגן בן ה־35 כבר התרגל לראות סביבו ילדים חדשים, ואיתם הוא ירצה להשלים את המהפך המוחלט ולעלות לבמה עליה צ'אבי הספרדי יעניק את הגביע. כל המדינה מחזיקה אצבעות.
לפנייה לכתב/ת 
