פיצוי על "הבנייה לעלייה הרוסית" בשנות ה-90

בין פתרונות הדיור לעלייה היו בתי עץ שיובאו מארה"ב ונקראו "בנייה קלה". אלא שחלקם לא עמדו במבחן השנים. תושב ערד יפוצה על כך ב-110 אלף ש'

עו"ד ינון פרידפורסם: 12.07.16 , 22:48

העלייה ההמונית מברה"מ בשנות ה-90 הצריכה פתרונות מידיים לסוגיית הדיור. אחד מהם נקרא "בנייה קלה": ייבוא בתי עץ מוכנים מארה"ב והרכבתם כאן. אלא שעמידותם נפגעה לאורך השנים, ולאחרונה פסק בית משפט השלום בבאר שבע פיצוי של 110 אלף שקל לתושב ערד שלביתו נגרמו נזקים רבים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הבתים שווקו בין היתר על ידי חברת שיכון ופיתוח, שלאחרונה התמזגה עם חברת "אזורים". לצורך הבנייה ניתן פטור מתחולת התקנים הישראלים הרגילים בנושא הבנייה, ובמקומם הותקנו תקנות מיוחדות "לבנייה קלה". בעקבות נזקים שונים שהתגלו בביתו, הגיש אחד הרוכשים לפיצויים בסך מאות אלפי שקלים לצורך הריסת הבית ובנייתו מחדש. התביעה הוגשה לראשונה ב-2007, אולם נמחקה כעבור שנתיים, לטענת התובע מכיוון שהובטח לו שהבית יתוקן. אלא שבפועל הבר לא בוצע, וב-2010 הוא הגיש אותה שוב.

תביעה

התקרה בת"א נפלה על השוכרת. מה הפיצוי?

עו"ד רובי אנגל

חלקים מתקרה בדירה נפלו על הצעירה בשנתה וגרמו לה לשברים בחוליות הגב ולנזק נפשי. השופטת קבעה שבעל הדירה ישלם לה כחצי מיליון שקל

התקרה בת"א נפלה על השוכרת. מה הפיצוי?

אחת המחלוקות נסובה על השאלה איזו גרסה של התקן חלה על הבנייה. התובע טען שהגרסה הקובעת היא זו מאפריל 1992, ואילו שיכון ופיתוח ביקשה להתבסס על תקן מ-1991. התובע טען לנזקים רבים המחייבים הריסה, והוסיף שהבית היה אמור להחזיק מעמד לפחות 50 שנה.

שיכום ובינוי טענה מנגד שהיא רק שיווקה בניינים שיובאו מוכנים והותקנו על ידי צד שלישי. היא הוסיפה שלא ניתן לשייך את הליקויים לבנייה המקורית, בשל תיקונים ושינויים שהתובע ודייריו ביצעו במהלך השנים. כמו כן, מומחה מטעמה קבע שהצפי אינו שכל רכיבי הבית יחזיקו מעמד 50 שנה.

השופטת מיכל וולפסון מינתה מומחה שקבע שמצב הבית לא מחייב הריסה. הוא העריך את שווי ליקויי הבנייה – למשל חיזוק הרצפה בבטון, בידוד צינורות ותיקוני חשמל – בכ-80 אלף שקל ועלות נזקי טרמיטים על 6,500 שקל.

"הנתבעת לא הייתה היבואן שבחר לייבא מבנה מעץ והיא גם לא בנתה את המסד. האחריות שלה קמה בשלב המכירה והיידוע של הסיכונים של סוגי בנייה קלה שעשויים מעץ מבחינת האקלים והסיכונים הקיימים למי שגר במבנה כאמור", כתבה השופטת וולפסון בפסק הדין. היא לא מצאה הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולכן חייבה את הנתבעים בפיצוי של כ-79 אלף שקל.

במשפט התברר כי בעבר התנתה שיכון ובינוי את התיקונים בביטול התביעה. השופטת וולפסון ציינה כי זוהי "התנהלות לא אחראית, בשים לב לחוות דעת מומחה התובע כי הפגיעה של מבנה פגוע אינה רק בו, אלא גם ביתר המבנים בשכונה לפחות... בנסיבות אלה מצאתי כי הנתבעת התרשלה ביישום של המידע של פגיעת השכונה בטרמיטים, בסחבת שגררה את הדיירים לתביעות נגדה".

בנוסף לפיצוי על נזקי הבנייה, השופטת חייבה את שיכון ופיתוח ב-30 אלף שקל פיצוי על עוגמת הנפש. בהקשר זה כתבה: "התנהלות הנתבעת כלפי התובע ודיירים אחרים של היעדר יידוע אקטיבי לפני 2007, סחבת והענשה הייתה חסרת אחריות".