שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מטפלת תבעה קשיש: "עבדתי בשעות מנוחה"
    בית הדין הארצי לעבודה נדרש לפסק דין עקרוני בין 2 אוכלוסיות מוחלשות: מטפלים סיעודיים מצד אחד, וקשישים שמתקשים לשלם להם מצד שני
    בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש קשיש נגד פסק דין שחייב אותו לפצות מטפלת שסעדה אותו במשך שלוש שנים ותבעה אותו בטענה שלא קיבלה שעות מנוחה כקבוע בחוק. אבל השופט יגאל פליטמן קבע שלמרות הפגיעה באוכלוסייה המטפלים המוחלשת, חיוב בתשלום מוגדל עבור עבודה במנוחה יפגע בקשישים, כיוון שקצבאות הזקנה והסיעוד שלהם לא מספיקות.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    את התביעה נגד הקשיש הגישה המטפלת ב-2009 לאחר שלוש שנות עבודה שבהן התגוררה בביתו, בטענה שלא קיבלה שכר ראוי. לדבריה היא לא קיבלה שכר המשתווה לשכר מינימום גם אחרי שהכלילה בחישוביה את הוצאות הדיור והמחיה ששילם לה. בנוסף היא התלוננה על כך שזכתה למנוחה שבועית בת 12 שעות בלבד, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה המקנה זכאות ל-36 שעות בשבוע.

     

    בית הדין לעבודה בחיפה קיבל את התביעה באופן חלקי. הוא הורה לקשיש לשלם למטפלת 4,615 שקל כהשלמה לשכר מינימום, וכן 10,575 שקל עבור עבודה בשעות מנוחה, אם כי נקבע שקיבלה 26 שעות בשבוע ולא 12 כפי שטענה.

     

    ב-2012 ערער הקשיש על פסק הדין לבית הדין הארצי בטענה ששילם למטפלת מעבר לשכר המינימום, והתעקש שהייתה טעות בחישובים שערך בית הדין בנוגע לשעות המנוחה שלה. במהלך הדיונים הלך המערער לעולמו ובתו נכנסה לנעליו. לערעור הצטרפו כידידות בית המשפט גם העמותות "קו לעובד" ו"משפט בשירות הזקנה".

     

    העמותה המייצגת את הקשישים ציינה כי בעוד שכרם של המטפלים הסיעודיים ממשיך לעלות, הרי שגמלאות הסיעוד לא שונו בהתאם. העמותה ביקשה להתחשב באינטרסים של הקשישים, שגם הם אוכלוסייה מוחלשת ותלויה בעזרת הזולת.

     

    אין ברירה, חייבים לפגוע

    השופט יגאל פליטמן הבהיר כי העניין אכן נוגע לשתי אוכלוסיות מוחלשות: הקשישים – הנזקקים לטיפול והשגחה מיוחדים, והמטפלים הסיעודיים – לרוב נשים ועובדים זרים. "הכרעה לטובת אחת משתי הקבוצות טומנת בחובה מטבע העניין פגיעה בקבוצה האחרת", כתב.

     

    הוא החליט לקבל את ערעור הקשיש ברובו והסביר כי חיוב בתשלום מוגדל עבור עבודה במנוחה שבועית יפגע בקשישים, שייאלצו לשלם יותר, ואולי אף באפשרות שלהם לקבל טיפול בכלל – כיוון שקצבאות הזקנה והסיעוד לא יספיקו למימון שכר המטפלים.

     

    עוד נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על מטפלים סיעודיים. הוא הסתמך בין היתר על עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין, וקבע כי שעות המנוחה שלהן זכאים מטפלים סיעודיים צריכות להיות שוות לאלה שמקבלים מטפלים סיעודיים בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים, ומדובר ב-25 שעות מנוחה רציפות בלבד.

     

    מכאן שהמטפלת קיבלה אפילו יותר משעות המנוחה שהיא הייתה זכאית להן ולכן אינה זכאית לתשלום בתעריף מיוחד של 150% על עבודה בזמן מנוחה. עם זאת, השופט הבהיר כי יש להתייחס אל מטפל סיעודי כעובד במשרה מלאה הזכאי לקבל לפחות שכר מינימום מלא. בעניין זה השופט החליט לא להתערב בהחלטה שפסקה לזכות המטפלת הפרשי שכר על סמך הראיות והעדויות שנשמעו בפניו.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המערערת: עו"ד יעקב אמסטר ועו"ד רחל בן רחמים סובול
    • ב"כ המשיבה: עו"ד ד"ר בני אטלס
    • עו"ד דבורה גבע עוסקת בדיני עבודה
    • הכותבת לא ייצגה בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים