אין מקום לאמירות של הרב הצבאי המיועד
רוח הדברים של הרב אייל קרים ברורה ובלתי מקובלת בצה"ל של היום. מי שרואה את עתידו ברבנות הצבאית של צבא העם, חייב לזכור שזהממש לא צבא החרדים או צבא החרד"לניקים
בעידן שבו הטרדה מינית, קל וחומר אונס, הוא פשע מוסרי הברור לכל אדם, במדינה שבה אישה היא נשיאת בית המשפט העליון, בתקופה שבה יש זינוק אדיר של מאות אחוזים בגיוס בנות דתיות לתפקידים משמעותיים בצבא, אין שום מקום ושום סבלנות לאמירות מהסוג שהשמיע הרבצ"ר המיועד.
נכון, הדברים לא נאמרו אתמול, אבל רוח הדברים די ברורה. השיח הגברי כל כך של בית המדרש מתנגש עם המציאות בתאונה חזיתית. וזה לא נראה לי יותר מדי לצפות ממנהיג רוחני בימינו לענות על השאלה האם מותר לאנוס בקרב בתשובה ברורה וחדה – לא נחרץ. רק אחר כך הוא מוזמן להסביר את טעמיהם של חז"ל, שחיו לפני אלפיים שנה במציאות שונה לחלוטין.
העובדה שנשים פסולות לעדות היא אכן עובדה הלכתית, אבל הבחירה של אדם במעמדו של הרב קרים להתייחס למשנה הזו בלי שום הקשר היסטורי היא אמירה ערכית על מקומן של נשים בחברה בכלל. ההתייחסות המהותנית לכך שלנשים יש אופי סנטימנטלי ולכן לא יעמדו בחקירה בבית המשפט פשוט לא תיתכן כשחיילות הן קצינות, לוחמות מצטיינות, טייסות, וכן – גם אלופות או שופטות.
ועוד לא דיברנו על החיילים ההומוסקסואלים שגם הם נדרשים לאתגרים אדירים במערכת הצבאית, ועכשיו יגלו שמבחינת המפקד שלהם הם חולים הזקוקים לסיוע. משכב זכר הוא איסור דאורייתא, אבל ברוך השם זכינו לחיות בדור בו מגוון רבנים ורבניות יראי שמיים מצאו דרך רגישה ומכילה להתמודד אפילו עם הסוגיה הקשה הזו.
ההבדל בין תלמיד חכם הספון בבית המדרש לרב - מנהיג ציבור שיש לשאת אליו עיניים - הוא שבבית המדרש, מגדל השן האקדמי, אפשר להתפלפל באופן תיאורטי באין סוף פרשנויות ותירוצים. כפי שרבותנו כבר אמרו: יש 150 דרכים לטהר את השרץ. אבל ברגע שלימוד תורה פוגש את המציאות כל מענה רבני חייב להיות ברור ומותאם לתקופה ולזמן. ומי שרואה את עתידו ברבנות הצבאית של צבא העם, חייב לזכור שזה ממש לא צבא החרדים או צבא החרד"לניקים.
וזה עוד לפני שדיברנו על הכמויות האדירות של החיילות הדתיות, שמחפשות מענה רוחני והלכתי לא פחות מאחיהן בני הישיבות ונשארות שוב ללא מענה. ביד אחת הצבא מעודד בכל כוחו גיוס מכל המגזרים, ומנגד במינוי כזה שוב רומזים לנו לוותר. לעצום עיניים רק לרגע, לסלוח, לא להיות כאלה קטנוניות, לזכור שכרגע זה ההיצע שיש לצבא לבחור ממנו רבנים.
ברור שכנראה ייקח זמן עד שיגדל ברבנות רב ראשי עם כתפיים רחבות דיינן מבחינה הלכתית ועם השקפה רגישה ומורכבת דיה מבחינה חברתית, כי תהליכים כאלו לא נוצרים יש מאין. בינתיים נסתפק במנהיג רוחני שלכל הפחות מכבד ומבין לעומק את המציאות המשתנה, ולא יזיק שלפני מינוי כזה (או כל מינוי) מישהו יטרח לבדוק ולראות מה סל הערכים של המפקד המיועד.
לפנייה לכתב/ת 
