שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לשים סוף לבכי לפני השינה
    אתם אומרים לילה טוב, מלטפים, מחבקים ומכבים את האור אבל הילד לא מפסיק לבכות. האם עדיף להחזיק לו את היד, להוציא אותו מהמיטה לכמה רגעים או אולי לתת לו קצת לבכות עד שיירגע? מדריך להורים עייפים במיוחד

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    כל הורה תוהה עם עצמו איך הכי נכון לחנך את הילד ומה לעשות כשהוא בוכה – האם לגשת אליו מיד או שזה בסדר לתת לו קצת לבכות? אם החלטנו לגשת אליו – איך לגשת ומה לעשות כדי להתמודד עם הבכי שלו? ראשית חשוב להבין שמה שמניע את הילדים לבכות הוא הרצון לקשר. כל בני האדם נולדים עם מוכנות לקשר, זו נטייה מולדת אוניברסלית ולכן הבכי הוא בראש ובראשונה במטרה להשיג קשר.

     

    החוקר ג'ון בולבי חקר ומצא כי איכות התפתחותם של ילדים נשענת על איכות הקשר שלהם עם הוריהם. הורות תפקודית נטולת רגשות הובילה להתפתחות איטית יותר של הילד, לעומת הורות רגשית ומעורבת. במחקרו מצא בולבי כי כדי שהילד יתפתח כמו שצריך, הוא צריך לחוות היענות מלאה ומיידית לצרכים שלו. היענות כזאת בונה את האמון של הילד באחרים, דרך האמון שלו בעצמו. הילד מבין שכשהוא במצוקה הוא בוכה, הסביבה מגיבה אליו וכך נבנה האמון שלו בעצמו.

     

    אם ההורה לומד להיענות לצרכי הילד, הילד לומד כי הוא יודע לשדר נכון את המסר וזה מחזק את הביטחון העצמי שלו. ילד בונה את הביטחון העצמי לא רק דרך הוריו, אלא גם דרך דמויות קבועות ויציבות שמטפלות בו. מה שמשפיע על זה היא רציפות הקשר והאינטימיות שנוצרת. אלו משפיעים על מערכות היחסים שהתינוק יפתח בחייו הצעירים והבוגרים. התאוריה מדברת על השנה הראשונה לחיו של הילד, אבל לא רק, שכן עלינו ההורים לתת מענה לצרכים פיזיולוגיים, רגשיים והתפתחותיים של ילדינו לאורך כל חייהם.

     

    מתי לגשת לילד?

    ההיענות לבכי היא בסיס להתקשרות בטוחה בהמשך הדרך, לכן צריך תמיד להיענות לבכי הילד. אבל מתי זה מוגדר כבכי ומתי סתם קנטרנות? רוב ההורים מחלקים את דרכי ההתקשרות של ילדם לשני מצבים: ילד בשקט הוא ילד מרוצה, ילד בוכה הוא ילד סובל, אבל בפועל זה לא עד כדי כך דיכוטומי. ניתן לחלק את התקשורת עם הילדים לחמש רמות:

     

    1. דממה: מצב ערות בו הילד בשקט, נינוח, עסוק בענייניו ולא מביע צורך כלשהו שדורש עזרה או התערבות של מבוגר. רוב ההורים נוטים להתערב בשלב זה ולנסות להאכיל או להרדים את הילד. מומלץ בשלב זה לא להתערב, להשגיח מהצד ללא קשר עין ומבלי לנסות לפענח את צרכי הילד.

     

    2. קשקוש/דיבור: מצב ערות שדומה מאוד למצב השקט. הילד ער ונינוח, מרוצה, מקשקש, ממלמל, משמיע קולות שנשמעים כמו צווחות אבל הם אימון מיתרי הקול. גם כאן, רוב ההורים נוטים להקדים, להתערב ולנסות לתת מענה לילד שלא הביע רצון כלשהו. מומלץ בשלב הזה לא להתערב, להשגיח מהצד ללא קשר עין ולהמתין שהילד יבכה או יראה סימנים לצורך.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    3. קיטור: קיטור הוא מצב מאתגר להורים משום שהם מבולבלים ולא יודעים מה לעשות. קיטור הוא מצב זמני, המצביע על צורך של הילד שרוצה משהו ומנסה להשיג אותו. הקיטור הוא לרוב קול סטטי קבוע שעולה ויורד, אבל הוא זמני. יש שתי אפשרויות: או שהילד ימצא את הפתרון וישיג את רצונו ואז הקיטור ייגמר וישתרר שקט, או שהילד לא יצליח, יתייאש ויבקש עזרה ואז הקיטור יהפוך לבכי. לכן, אל תתערבו לילד בשלב ההתמודדות שלו ואפשרו לו לנסות בעצמו. אפשרו לו לקטר והשגיחו מהצד בלי קשר עין ישיר ובלי להתערב (אפשר ללחוש לו שששש מרגיע). היו מאופקים וסבלנים כי זה מצב זמני שיירגע או יסלים לבכי ואז תצטרכו לפעול.

     

    4. בכי: בכי הוא יותר מקיטור, הן בעוצמה וברציפות והן ברמות התסכול שמתלוות אליו. כל הורה יודע לזהות מתי הילד שלו בוכה. כשהילד בוכה גשו אליו מיד ועזרו לו להירגע. תפקידכם להרגיע את הילד מהבכי ולבחון מה הצורך שעולה כרגע. אולי קר לו, אולי הוא רטוב, אולי חלם חלום רע. אל תגישו מיד פתרון של האכלה או הרדמה כי אולי יש משהו אחר שמטריד אותו וגורם לו לבכות.

     

    5. היסטריה: היסטריה היא בכי רציני של ילד. כל הורה יודע להגיד מתי הילד שלו הגיע לשלב ההיסטריה. מטרתנו היא לא להגיע לשלב ההיסטרי, אלא לצמצם זאת על ידי מתן מענה לבכי ובכך להקטין עבורו את תחושת התסכול כדי שהוא יוכל להירגע ולא להעלות חרדה.

     

    אולי יעניין אותך גם:

    - כך תדעו שהילד מוכן לגמילה מחיתולים

    - מתי להפסיק לתת לתינוק בקבוק בלילה?

    - ציוד לתינוק - אפשר גם לא להוציא אלפי שקלים

     

    אז איך נכון להגיב לבכי של ילדים?

    הדבר הכי חשוב בהתנהלות עם ילדים הוא לשמור על עקביות. לתת מענה קבוע לבכי, כך שכל המבוגרים המטפלים בילד יפעלו באופן אחיד. מטרתנו לייצר עקביות ולהוריד חרדה הן אצל ההורים והן אצל הילד. רוב ההורים מתארים בכי בעיקר בשלבי הרדמה ולכן זכרו שמטרתנו בהשכבה היא לייצר התקשרות בטוחה של הילד למיטה ולהעלות את הביטחון העצמי שלו בתהליך ההירדמות העצמאית לכן חשוב להרגיע את הבכי. לשם כך, עומדות לרשותנו שתי אפשרויות שכדאי לשלב ביניהן:

     

    • שימוש בקול: ניתן ללחוש ששש.., למלמל שוב ושוב משפט קבוע ומרגיע ("איילי, זה לילה, זמן לישון"), או לשיר לילד שיר ערש קבוע שאתם שרים לו. על השיר להיות קבוע (כל מבוגר יכול לבחור שיר משלו ולהשתמש בו).יש מספר אופציות ווקאליות, אבל חשוב לא להוסיף עוד דברים, לא לדבר, לא להחליף שירים משום שזה יבלבל את הילד, יגרור עוד בכי ויגרום להורמוני הסטרס והפעילות לעלות בדם, מה שיקשה על הילד להירגע.

     

    • שימוש במגע: ניתן ללטף את הילד במיטתו, לטפוח על גבו, לשלב טפיחה וליטוף או להשאיר יד יציבה על הגוף. המגע ניתן כל פעם שהילד בוכה ויש להפסיקו ברגע שנרגע. חשוב למנוע מצב שהילד מחזיק את היד של ההורה ומנסה להירדם בזמן ההחזקה, מכיוון שברגע שיירדם אתם תרצו להוציא את ידכם ואז הילד יתעורר והבכי יתחיל מההתחלה.

     

    מה לעשות אם הילד נכנס לבכי היסטרי?

    אם הבכי לא נרגע ואתם מרגישים שהילד ממש נכנס להיסטריה - הרימו אותו מהמיטה והרגיעו אותו עליכם. מאוד חשוב שתישארו רגועים כדי לא להלחיץ את הילד. אתם יכולים ללחוש לו או לשיר באוזנו את שיר הערש שלכם, ניתן להוסיף ניעות מצד לצד אבל באופן מועט כדי לא להוסיף גירויים. חשוב מאוד לא להוציא מהחדר, לא להתחלף עם בן הזוג השני, לא להכניס הפתעות מעניינות כמו אוכל, מים או קפיצות כדור - כל אלו יעוררו את הילד ויגרמו לו להמשיך לבכות ולהישאר ער כדי לראות מה עוד מצפה לו. ברגע שהילד נרגע מהבכי, החזירו אותו למיטתו.

     

    צרו קשר ברור בין רוגע ושכיבה במיטה ללא התערבות מבוגר. תפקידכם רק להרגיע בכי ולא להרדים ולכן אם הוא רגוע, החזירו אותו למיטתו ואפשרו לו להתחיל שוב הירדמות עצמאית. שימו לב שאתם לא מרימים ומורידים אותו כמו שיטת "הרם הורד". מטרתכם היא להרגיע את הבכי וללמד את הילד להירגע במיטתו ולכן את עיקר המאמצים השקיעו בהרגעות במיטה ולא על הידיים שלכם.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    המטרה ההורית היא לא להרדים את הילד, אלא להיענות לבכי שלו ולהרגיע את הבכי. לכן, עליכם לפעול רק במצב של בכי ולא לפני כן, ויש להפסיק מיד ברגע שנפסק הבכי. על ההורים להיות רגועים ולשדר לילד שהם סומכים עליו - ברגע שהוא רגוע, אתם מאפשרים לו להיות נינוח במיטתו. אם שוב מתחיל בכי, פעלו בדיוק באותה הדרך כדי לא לייצר בלבול וציפייה של הילד לגיוון דרכי ההרגעה וההירדמות.

     

    וטיפ לסיום: אם היה לכם ילד רגוע בידיים והנחתם אותו במיטתו וכתוצאה מזה הוא התחיל לבכות, אל תמהרו מיד להרים אותו שוב. התחילו שוב מהרגעות במיטה למרות הבכי, מכיוון שמטרתכם היא לייצר רוגע במיטה.

     

    הכותבת היא יועצת שינה, מדריכת הורים בגישת אדלר ובעלת MamamayaSchool האקדמיה ל-365 הימים הראשונים בהורות

     

    מה הדרך הכי יעילה להרדים את התינוק? צפו בבייבי טוק: 

     

    צילום: אבי חי ניצן דרור

    צילום: אבי חי ניצן דרור

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    מטרתנו היא לא להגיע לשלב ההיסטרי
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים