"עידן הקרח: מסלול התנגשות": נמס ונמאס

14 שנים חלפו מאז הפרק הראשון בסדרת סרטי "עידן הקרח", והנה כבר הגענו לפרק החמישי "עידן הקרח: מסלול התנגשות" ("Ice Age: Collision Course"). מסתבר שהזמן עובר מהר גם כשלא כל כך נהנים.

מה הופך את הסדרה לכל כך משגשגת? ללא ספק יש כאן פער בין עמדת הביקורת ומה שמוגדר כ"בידור לכל המשפחה". על כוח המשיכה של הסדרה קשה לחלוק. ההכנסות העולמיות של שני הפרקים האחרונים דגדגו את ה-900 מליון דולר. מכיוון שרווחים אלו הם פי 10 מעלויות ההפקה, אין כוח בעולם שיכול לעצור את פיתוח הפרקים הבאים.

הבעיה הבולטת בסדרה - והיא ניכרת במיוחד בפרק הנוכחי - היא היחס בין שתי הגישות שונות לתוכן וסגנון הנמצאות בה, כאשר הניסיון לחבר אותן מייצר סוג של קקופוניה. שילוב לא מוצלח בין הומור אבסורדי בנוסח הלוני טונס לריאליזם פסיכולוגי שמשמעו קלישאות שמרניות של אופי והתנהגות.

כמה נורא היה אם אנימטור דגול כמו צ'אק ג'ונס היה מנסה לסיים את סרטי באגס באני והרואד-ראנר במוסר השכל על חשיבות ערכי המשפחה, היכולת של אבא לשחרר את ילדיו, היכולת של כל סיר למצוא את המכסה וכל שאר הבבל"ת האמריקאי. אבל זה בדיוק מה שמנסים לדחוף יוצרי סרטי "עידן הקרח" לראשם של הצופים הצעירים.

לגבי העלילה ניתן לתהות - האם יהיה ולו ילד אחד שיוכל להסביר את המהלך של "מסלול התנגשות" באופן קוהרנטי? אני מטיל בכך ספק רב. גם כבוגר אני מוצא שזו משימה בלתי אפשרית. מצד אחד יש קלישאות של קווי מתאר עלילתיים המובילים לסוף ידוע מראש, ומנגד, הקשר בין דקה לדקה בהתפתחות העלילה הינו רופף עד לא קיים מבחינת ההיגיון שלו.

הסרט מתחיל בפרק נוסף בעלילותיו של הסנאי סקראט ותאוותו האינסופית לבלוטים. זו מובילה אותו להילכדות בתוך צלחת מעופפת, ומשם לרצף של אסונות והתנגשויות קוסמיות שמייצרות את מערכת השמש, ואת המטאור שיעמיד בסכנה את כדור הארץ על יושביו. סכנה זו מהווה את האירוע העלילתי המרכזי שעמו ינסו להתמודד הדמויות האחרות בפרק נוסף של מסכת ההישרדות האקולוגית המהווה בסיס לסדרה.

לכל אורך הסרט ישולבו קטעים בין המשך עלילותיו של סקראט בחלל לבין מה שקורה לדמויות על כדור הארץ, כמעט ללא קשר בין הדברים. למרות שסקראט, דמות מגוחכת הנשלטת על ידי תאווה ברורה ובסיסית, מהווה את נקודת הזכות הגדולה של סרטי "עידן הקרח", השימוש בו נופל מהופעותיו בסרטים הקודמים.

על כדור הארץ, משפחת החיות כוללת את הגיבורים המקוריים, ואת כל הדמויות הרבות שהצטרפו בפרקים הבאים. קבוצה גדולה זו הופכת את הסרט לגדוש יתר על המידה. הציר הדרמטי המרכזי (שמונע על ידי סכנת החורבן האפוקליפטי) הוא השמרנות הבנאלית בהתגלמותה: מני הממותה (ריי רומאנו) שוכח את יום נישואיו ללאלי (קווין לאטיפה). הוא מוטרד מכך שבתם המשותפת פיצ'ס (קקה פאלמר) לא רק עומדת להתחתן עם בח"ל ג'וליאן (אדם דווין), אלא שהיא מתכוונת לגור הרחק מאביה.

במהלך משנה עלילתי רציני נוסף הנמר השנחרבי דייגו (דניס לירי) וזוגתו שירה (ג'ניפר לופז) חושבים לוותר על גידול צאצאים מכיוון שהם נוכחים בפחד שהם מטילים בגורים של חיות אחרות. אל דאגה, עד סוף הסרט כל הבעיות הבין-חייתיות תפתרנה בזמן שהעולם ינצל.

מהלכים עלילתיים אלו הינם כה צפויים ומייגעים עד שיוצרי הסרט מרגישים מחויבים לאזן כל שניה שלהם באמצעות אחת הדמויות המשוגעות. בין אם אלו האחים האופוסומים קראש ואדי (שון וויליאם סקוט וג'וש פק), סיד העצלן הקרוע (ג'ון לגוויזאמו), ובהמשך תחזור הדמות המשוגעת מכולן, באק הסמור הגאון ושתום העין (סיימון פג).

מטאור עומד להחריב את כדור הארץ, ולכן העלילה היא מרוץ נגד השעון על מנת שהחיות תצלחנה לשרוד. מפה קדומה אותה מפענח באק מגלה כי התנגשויות המטאור התרחשו כבר כמה פעמים ותמיד באותה נקודת פגיעה. המסקנה: יש שם משהו שמושך את המטאור, וצריך להגיע לשם כדי למצוא את הדבר הזה ולשגר אותו לחלל, ובכך להסיט את המטאור מפגיעה בכדור הארץ.

המהלך הוא כה מטומטם, עד שאפילו הדמויות בסרט מתייחסות אליו ככזה, אבל המודעות העצמית לא פותרת את הבעיה. אולי לשם כך גויס ניל דגראס-טייסון (האסטרופיזיקאי המנחה את סדרת המדע הפופולארי המצוינת "קוסמוס") לתפקיד הסמור האסטרונום ניל דהבאק שתפקידו להסביר את הלוגיקה המדעית המפוקפקת של העלילה. ואם זה לא רפרנס מספיק מתוחכם, יש גם התייחסות לתיאוריות הפסאודו-מדעיות של עמנואל וליקובסקי שטען לקשר בין קטסטרופות אסטרונומיות לאירועים מקראיים כמו חציית ים סוף.

התחכמות היא דבר שונה מרפרנסים שבהם נעשה שימוש חכם, גודש דמויות ואירועים הוא לא בהכרח עלילה, ו"עידן הקרח: מסלול התנגשות" הוא פרק מיותר בסדרה שרק שורת הרווח מצדיקה את המשך קיומה. 

"עידן הקרח: מסלול התנגשות" (ארצות הברית) - במאי: מייק תורמייר. מדבבים: אדם דווין, מקס גרינפילד, ריי רומרו, ג'ניפר לופז, קווין לטיפה, סיימון פג, ג'ון לגויזמו. אורך הסרט: 94 דקות.