שתף קטע נבחר

רץ לכבוד אבא והמולדת

אביו של מנגאר מאקור צ'ואוט נרצח מול עיניו כשהיה בן ארבע. מאז המשפחה כבר הספיקה להתחיל חיים חדשים באוסטרליה, אבל האצן לא שכח מאיפה הגיע, וכשיעשה היסטוריה ויישא את דגל דרום סודאן בטקס הפתיחה בריו, יהפוך לפנים של המשלחת מהמדינה הצעירה

במשחקים האולימפיים הקרובים בריו תירשם היסטוריה, כאשר בטקס הפתיחה ב־5 באוגוסט תצעד משלחת מהמדינה הצעירה ביותר בעולם, דרום סודאן, החברה ה־206 בתנועה האולימפית. אבל היא עברה תלאות עד שזכתה לכך שדגלה יתנופף באולימפיאדה.

 

ריו 2016 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט

 

למרות קבלת העצמאות לפני חמש שנים, המדינה נותרה פצועה ומדממת. בשבועות האחרונים התחוללו קרבות קשים בין שני פלגים שונים, עם חשש אמיתי להידרדרות למלחמת אזרחים.

 

סיפור חיים מזעזע. צ'ואוט (צילום: מתוך אינסטגרם) (צילום: מתוך אינסטגרם)
סיפור חיים מזעזע. צ'ואוט(צילום: מתוך אינסטגרם)

 

מעבר לכך, גם אחרי שהפכה למדינה עצמאית, עבר זמן עד שדרום סודאן קיבלה את ההכרה האולימפית. אבל כשזה קרה לבסוף, הספורט נכנס לתנופה במדינה המונה 12 מיליון תושבים, שהייתה חייבת להקים מאפס את כל איגודי הספורט וכמובן ועד אולימפי מקומי, וליצור נבחרת לריו שלא תעשה בושות ותיתן לאזרחים סיבה לגאווה.

 

מסרב לדבר על הטרגדיה

אחד מהשמות הבולטים בה יהיה אצן ה־200 מ' מנגאר מאקור צ'ואוט (26), שסיפור חייו המזעזע מלווה את הקריירה שלו. בגיל ארבע אביו נורה ונהרג מול עיניו, מה שגרם לבני משפחתו לקום ולעזוב את המדינה ולבלות תשע שנים במחנה פליטים בקניה, לפני שקיבלו מקלט באוסטרליה ב־2005.

 

עד היום, בכל ראיון אותו מעניק צ'ואוט, הוא מסרב בכל תוקף לספר מה עבר עליו. הוא קיווה שההתחלה החדשה תיתן לו ולמשפחתו את ההזדמנות לחיים חדשים, בלי מבט לאחור על הזוועות שעברו, שמחזירות אותו למקום האיום של ילדותו.

 

המדינה נותרה פצועה ומדממת. דרום סודן (צילום: AFP) (צילום: AFP)
המדינה נותרה פצועה ומדממת. דרום סודן(צילום: AFP)

 

רק שגם באוסטרליה הקשיים רדפו אחרי צ'ואוט. אחרי שכבר חשב שהשאיר את הצרות בבית, באוסטרליה הוא הותקף שלוש פעמים, וקבוצה של סודאנים שפרצו לביתו וניסו לשדוד אותו היכו את האתלט.

 

בין האחרונים ביום הראשון

צ'ואוט תמיד היה "ילד ג'ונגל", כזה שאהב לטפס על עצים ולטפל בבעלי חיים. במקום לעלות על אוטובוס לבית הספר כמו כל בני כיתתו, הוא היה רץ לשם, ויש הטוענים כי לפעמים גם היה מקדים את כולם ונכנס הראשון לכיתה. כשמשפחת צ'ואוט עקרה לאוסטרליה, היא מצאה את מקומה בעיר פרת'. מנגאר לא חשב בכלל על קריירה ספורטיבית, עד לנקודת המפנה בקיץ 2009.

 

לינדזי בון, מפעילת תוכניות אתלטיקה לילדים במערב אוסטרליה, הזמינה את כל הצעירים מעוטי היכולת בסביבה לבוא ולנסות ולהציג את יכולתם בפארק בלגרה, עם הדרכה מלאה ללא תשלום. היא סיפרה בעבר: "היו לנו כמה קונוסים, שעון תוצאות חלוד וסטופר בודד".

 

הרושם הראשוני שהותיר הפליט הצעיר לא היה זוהר במיוחד. ביום האימונים הראשון הוא סיים בין האחרונים. "הוא היה רזה מאוד וגבוה, אבל לא היה מתואם, וכבר חשבנו שזה לא המקום הנכון עבורו", נזכרו המדריכים.

 

אבל דווקא על דבר אחד כולם הצליחו להסכים בנוגע למנגאר – הוא לא היה מוכן לוותר, ובכל יום המשיך לעבוד קשה, שיכלל את הטכניקה שלו ומיום ליום, ככל שהתבגר, התוצאות שלו הלכו והשתפרו.

 

צ'ואוט קיווה לעלות על המסלול כבר ב־2012, אבל פגיעה בגיד הברך האטה את הקצב שלו. באותה תקופה הוא קיבל אישור להתחרות תחת הדגל של הוועד האולימפי הבינלאומי, אבל אותה פציעה כמעט גרמה לו לוותר על הכל.

 

אבל כמו באימונים, הוא לא נכנע. בשנת 2014 צ'ואוט הגיע להישג המשמעותי הראשון בקריירה שלו, כשניצח במקצה ל־200 מ' באליפות אוסטרליה. אנשי התקשורת ויתר הרצים שאלו מאיפה הוא צץ, ורק בון ידעה שיש אצלו משהו מיוחד.

 

"בהתחשב בכל מה שעבר, יכולתו להתמקד על המסלול, ללמוד דברים חדשים ולקחת את זה לרמה הגבוהה ביותר, הוא הדבר הכי מרשים שראיתי מספורטאי אי־פעם", הודתה בון. "מה שהוא עשה כאן בשש שנים, זו עבודה של עשור".

 

התרגשות לקראת טקס הפתיחה בריו (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
התרגשות לקראת טקס הפתיחה בריו(צילום: Gettyimages)

 

משלחת בלי כוכבית

בשנה שעברה, כשהדליק את הרדיו וגילה שדרום סודאן הוכרה כמדינה על־ידי הוועד האולימפי, הוא רץ לאצטדיון האתלטיקה, חיבק את בון חזק ופשוט התחיל לבכות. הוא ידע ששום דבר לא יוכל לעצור אותו בדרך לריו. מאוחר יותר הוא התבשר כי יהיה חלק מהנבחרת האולימפית הראשונה של דרום סודאן, המונה שישה ספורטאים. הוא גם יניף את הדגל שלה בטקס הפתיחה.

 

בלונדון 2012, כשדרום סודאן כבר הייתה מדינה אך לא קיבלה הכרה עצמאית באולימפיאדה, גואור מריאל התחרה בריצת המרתון וסיים במקום ה־47. הוא למעשה היה החלוץ

, אבל נאלץ להתחרות כאתלט עצמאי ולא יכול היה לייצג את המדינה שלו. צ'ואוט וחמשת חבריו כבר מגיעים כספורטאים דרום סודאנים לכל דבר עניין, בלי כוכביות.

 

רבים ודאי ישאלו - מדוע האצן מעדיף לייצג את המקום ממנו ברח, שמסמל עבורו כאב, ולא את המדינה שקלטה אותו ופיתחה את הכישרון שלו? התשובה היא כי דווקא העבר הוא החשוב.

 

"הוא יודע שלפני הכל, כל מה שהוא עושה זה עבור אביו", סיפרה בון. "הוא גם יודע כמה הייתי רוצה שייצג את אוסטרליה, אבל אני מבינה כמה זה חשוב בשבילו לייצג את המקום ממנו הוא בא ולהקדיש את ההצלחה לאביו".

 

צ'ואוט עצמו לא מרבה לדבר, ומעדיף לעבוד ולהתאמן קשה לקראת האולימפיאדה. אבל כשהוא פותח את הלב, ההתרגשות ניכרת: "עברתי הרבה כדי להגיע לרגע הזה, ואני כבר לא יכול לחכות. אולי כל מה שעברתי איפשר לי להתמודד עם האתגרים בחיי, ועכשיו אני מקווה רק לייצג את המדינה שלי בכבוד ולתת תקווה להרבה נערים צעירים. שיידעו שלמרות כל הקשיים שיש, אפשר להגיע רחוק".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מתוך אינסטגרם
מנגאר מאקור צ'ואוט
צילום: מתוך אינסטגרם
לוח תחרויות
מדליות כחול לבן
י"א חללי מינכן
גיבורים אולימפיים
צילום: getty images
מפת הפארק
המשחקים הפראלימפיים
מומלצים