האמנות דורשת תעוזה. האמנות יכולה, ואף ראוי לה שתהווה, בסיס לאמירה פוליטית. האמנות דורשת חופש ושחרור מצנזורה. כל האמירות האלה הן בסיס לחברה דמוקרטית ובסיס לחברה שוחרת אמנות. ולאמנות, אין ספק, יש תפקיד חשוב בשימורה של הדמוקרטיה.
עד כאן התמונה מובנת ושרירה. כעת העמידו מול תמונה זו עוד תמונה, ציור למעשה, שבו מופיעה בעירום שרת המשפטים של חברה דמוקרטית בתצוגת ציורים של חוג לאמנות במוסד להשכלה גבוהה. האם התמונה הראשונה גוברת על השנייה? האם "תמונת הדמוקרטיה" חייבת לאפשר את "תמונת השרה"? לטעמי, התשובה לכך היא "לא" רבתי.
אדם שמעמיד עצמו לכהונה ציבורית צריך להיות נכון למחיר הכרוך בכך. עמידה בשליחות ציבורית מחייבת, למשל, נקיון כפיים מחמיר מהמקובל. היא מחייבת גם נכונות לשלם מחיר אישי עבור השליחות, ולא רק ליהנות ממנעמיה. אלה המקטרים על "שתיית דם" או "משפט שדה" בשל החלטה, מעשה, או אמירה שלהם, בהיותם שליחי ציבור, מוזמנים לבחון היטב את התאמתם למשימה. מנהיגות כרוכה במחיר תשלום אישי זה.
מחיר נוסף ברור ומוכר הוא מחירה של החשיפה האישית. מערכת המשפט בארץ ובעולם הכריעה כי במדינה דמוקרטית, שבה חשופים שליחי הציבור לביקורת פתוחה וגלויה, זכותם לפרטיות, להגנה על שמם הטוב, ואפילו לחפות (עד שיוכח אחרת), מוגבלת מאוד ומצומצמת בהרבה מזו של האדם הפרטי.
לעניות דעתי, הצגת ציור שנושאו הוא שרת המשפטים של מדינת ישראל כשהיא עירומה - חוצה את הגבולות הללו, וראוי שתאסר. שוחרי הדמוקרטיה, הנחרדים מהצנזורה של יצירות אמנות, אינם יכולים להתעלם מהזכויות הדמוקרטיות האחרות המופרות בבוטות בציור כזה. גם לאדם שמעמיד את עצמו באור הזרקורים הפוליטי יש אישיות ואנושיות הזקוקים להגנה וראויים להגנה. ביקורת, גם אם היא סאטירית ומבזה, אסור לה שתעסוק ביסוד האנושי האינטימי של מנהיגים דמוקרטיים.
קו הגבול שבו הדבר הופך פסול אינו פשוט לשרטוט, אך יש לו קווים מנחים כלליים: ניתן לבקר את מראהו של אדם, ככל שיש בו עניין ציבורי לגיטימי, אבל אסור ללעוג לאדם על מראהו, או חלילה על מוגבלות פיזית שלו. ניתן לעסוק במראהו של אדם, אבל לא להתיימר לחשוף את אבריו המוצנעים לציבור, גם אם מדובר בהדמייה ובדמיון. לשבת בחדר ולצייר שרה, שלא נתנה את הסכמתה לכך, וליצור - באמצעים אמנותיים או טכנולוגיים - אשליה של מציאות של הוויית גופה, זו פלישה בוטה לפרטיותה ולגופה. כאלה הם הדברים ככלל, והם נכונים שבעתיים כשמדובר בשרה שהיא אישה.
במציאות בה הגוף הנשי משמש בסיס לשליטה בנשים רבות ולריסון של כוחן, נפגעת פה לא רק זכותה של השרה לפרטיות במובנה האינטימי ביותר, אלא גם זכות כולנו לשוויון. לצייר את דונלד טראמפ בעירום מדומיין, זו וולגריות; לצייר כך את שקד, זה גם שוביניזם. √
ד”ר יפעת ביטון, המכללה למינהל
