שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    האחיינית נגד המטפל: מי ירש את הקשישה?

    בת 92 מגבעתיים שינתה את צוואתה כך שאת רוב רכושה יקבל פיזיותרפיסט שטיפל בה. אבל ביהמ"ש קבע: הצוואה נערכה תחת השפעה לא הוגנת

    בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ביטל לאחרונה צוואה של קשישה ערירית, שהורישה את רוב רכושה לפיזיותרפיסט שטיפל בה בשנים האחרונות לחייה, וקבע שמי שתקבל את הירושה היא אחייניתה – קרובת המשפחה היחידה. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    הקשישה, ניצולת שואה ערירית מגבעתיים, הלכה לעולמה לפני ארבע שנים בגיל 92. בשבע השנים האחרונות לחייה טיפל בה הפיזיותרפיסט, תחילה דרך קופת חולים "כללית" ולאחר מכן באופן פרטי. באוגוסט 2008 היא ערכה צוואה שבה הורישה את דירתה לאחייניתה, ולפיזיותרפיסט ציוותה 1,000 דולר בלבד. אלא ששלושה חודשים מאוחר יותר ערכה צוואה נוספת, שבה העניקה את רוב רכושה לפיזיותרפיסט: רבע מכספי הדירה שתימכר, ושלושה רבעים מכספיה שבבנק.

     

    לאחר מותה ב-2012 הגיש הפיזיותרפיסט תביעה לרשם לענייני ירושה לקיום הצוואה האחרונה. אחייניתה של המנוחה הגישה התנגדות, והעניין הועבר לבית המשפט לענייני משפחה.

     

    הפיזיותרפיסט, שיוצג על ידי עורכי הדין אברהם ששון וחגי מאירי, טען שהצוואה השנייה מבטאת הכרת תודה על טיפולו הטוב והמסור. אבל האחיינית, שיוצגה על ידי עו"ד יניב גיל, טענה שיש לפסול את הצוואה השנייה כיוון שהיא נערכה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת ושהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה.

     

    ואכן, השופטת ורד שביט פינקלשטיין קיבלה את עמדת האחיינית וכתבה: "שוכנעתי כי מצבה הקוגניטיבי והפיזי של המנוחה לעת עריכת הצוואה היה מורכב, בעייתי ומעורר ספקות".

     

    עדויות של קרובי משפחה רחוקים שאינם בעלי אינטרס חיזקו את המסקנה בדבר מצבה הבעייתי של המנוחה. כך למשל, קרוב שנפגש איתה יומיים לאחר עריכת הצוואה השנייה סיפר כי היא "לא הייתה צלולה, היא בקושי דיברה ולא הבינה".

     

    כמו כן, עדותו של העו"ד שערך את הצוואה העלתה תמיהות וסתירות: בבית המשפט הוא אמר שלא דיבר עם הפיזיותרפיסט וייצג רק את המנוחה, אולם בחקירתו התברר שנפגש עם התובע כמה פעמים לפני ואחרי עריכת הצוואה, ואפילו ייצג אותו בהליך האפוטרופסות.

     

    השופטת שביט פינקלשטיין קבעה שהפיזיותרפיסט הפר קודים אתיים ומוסריים, יצר מצב שהמנוחה תלויה בו בכל ענייני היומיום, ופיקח על כל דבר, כולל על ענייני הכספים שלה. כמו כן, לתובע הייתה מעורבות "רבה וממשית" בעריכת טיוטות הצוואה.

     

    בנוסף נקבע שהעובדה שהמנוחה ערכה שלושה מסמכים משפטיים שונים בארבעה חודשים (טיוטה ושתי צוואות), מעידה על בלבול ועל כך שהייתה נתונה להשפעה. לסיכום הבהירה השופטת שהתנהלות הפיזיותרפיסט בתיק כללה הצהרות כוזבות, הסתרת מסמכים ופרטים מהותיים ואפילו "הטעייה חמורה של בית המשפט".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים