הבטחה קשה לקיים: קיץ ההופעות מוריד הילוך
הבטיחו לנו קיץ הופעות ענק, מוזיקאים בינלאומיים שישטפו את ארצנו הקטנטונת וישימו אותה סוף סוף על המפה. אלא שאז באה נפילה, עם ידיעות על דחיות, מכירות מאכזבות, שינויי מיקום בדקה ה-90 וגם ביטולים. את פארל כבר לא תראו בישראל, אבל האם המבול הבימתי של 2016 עוד יוביל לבצורת?
על הנייר זה היה נראה כמו קיץ אידיאלי. מאז נפתחה העונה החמה החל שוק ההופעות הבינלאומיות בישראל לרתוח, כשכל כמה זמן התפרסמה ידיעה חדשה על אמן נוסף שיעשה דרכו לישראל בין החודשים מאי לספטמבר. הרשתות החברתיות געשו, האמנים - ותיקים ועכשוויים כאחד (לשם שינוי) - נהרו בהמוניהם, ולרגע היה נדמה שגם ישראל נמצאת על מפת המופעים העולמית, נהנית ממגוון רחב של סגנונות ומזכירה לרגעים את לונדון או ברלין. לעיתים, הופעות אף התחרו זו בזו באותו ערב ממש (ראה ערך פורינר וסימפלי רד). אך לצד כל הטוב הזה, היה גם מי שהתריע בתחילת הקיץ וזעק נבואות זעם על המחיר שכולנו - קודם המפיקים הקטנים ובהמשך הקהל - עתידים לשלם. ואז הגיעו הפלופים.
ההופעה של אליס קופר עברה בחודש שעבר מאצטדיון בלומפילד שמסוגל לארח עד 14,000 צופים אל אמפי פארק רעננה, המכיל רק 8,000 מקומות (ההסבר הרשמי שניתן למעבר היה אילוצים טכניים והתחשבות בצרכי המופע). פארל וויליאמס, מהשמות החמים בשוק ההופעות העולמי, היה מתוכנן להופיע בסוף השבוע האחרון בלייב פארק בראשון לציון, מקום שיכול להכיל כ-14 אלף איש. בפועל, ההופעה מכרה כ-3,000 כרטיסים בלבד ובוטלה. מגהדת', מהרכבי המטאל החשובים בהיסטוריה של הז'אנר, שבה לישראל בפעם החמישית, אך הביאה הפעם כ-1,600 איש לאותו לייב פארק. שינוי תוכניות נוסף הגיע לאחרונה מצד להקת גארבג' - מהופעה אחת בלייב פארק הראשל"צי לשתי הופעות, אבל בזאפה אמפי שוני, המסוגל להכיל 1,350 צופים. העדכנית לעדכן על שינויים היא נטלי אימברוליה, שביטלה הופעתה המתוכננת בהיכל התרבות בתל אביב. הייתכן שמבול הופעות 2016 יוביל לבצורת?
"כל המפיקים שיאמרו לך שתחרות זה דבר מבורך הם שקרנים", אומר מפיק ידוע בתעשייה. "אני אומר דבר נורא פשוט ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה: במקום קטן, שיש בו כמות של עסקים שמוכרים את אותו הדבר - ככל שנפתחים יותר עסקים כך אתה מוכר פחות. זה כלל ראשון בכלכלה".
אז כולם מיהרו לשמוח ובעצם לא היינו ערוכים למאסה כזו של אורחים מחו"ל?
"אני אומר את זה מידיעה - לא רק על המופעים שלי אלא על 80 אחוז מהיתר. אני יכול להגיד לך ש-90 עד 95 אחוז מהמופעים שהגיעו השנה, בינתיים הפסידו. על אלטון ג'ון יצאו בהפסד, על אליס קופר הפסידו מיליון ומעלה, על סימפלי רד גם הפסידו. כריס קורנל דווקא יצא בסדר. אני לא יודע איך זה ייגמר בסיה, מבחינת המעבר מהלייב פארק בראשון לפארק הירקון הגדול יותר. אני חושב שהכמות שהם מכרו עד כה זו הצלחה גדולה, אבל הפארק דורש התנהלות אחרת, צריך להכיר אותו בשביל להבין, אז אני לא משוכנע שהקפיצה שלהם היא חכמה".
יש פה גם פונקציה של אטרקטיביות של אמן. גם בשוק רווי, כוכב ענק ימשוך קהל.
"בוא ניקח את כל סיפור ביונסה והספקולציות מסביב. כדי שההפקה הזו תצליח להגיע לנקודת איזון היא צריכה למכור 105 אלף כרטיסים. אתה מבין מה הולך לקרות שם, אם במקום 105 אלף יימכרו רק 80 כרטיסים? אתה מבין שזה עשרה מיליון שקלים של הפסד? יש מי שלא יכול לקום מדבר כזה. למה לסכן, אני לא מבין. למה להשתגע? זה מה שלא ברור לי".
גם פארל וויליאמס הוא דוגמה מעניינת. בלונדון הוא ימכור את ה-O2 ארנה אבל כאן הוא לא הביא קהל.
"במקרה של ההופעה של פארל היה פער בין מה שהמפיק חשב שהוא שווה לבין מה שהוא באמת שווה בשוק הישראלי. בסך הכל זה זמר שיש שיר אחד שמזוהה איתו ושירים אחרים שמזוהים עם אמנים אחרים. אגב, זו לא בושה להפסיד. מפיקים אולי לא מבינים את זה, אבל זה לא שאני מפרסם את הפנים שלי על הפוסטר. אם יש אמן שלא מוכר זה הוא לא מוכר, לא אני. אין מה להתבייש בזה. לדעתי, הפתיחה של הלייב פארק בראשון לציון שינתה הרבה בשוק, כי היא גרמה לאמנים שדורשים בין 350 ל-800 אלף דולר להגעה להגיע לישראל - מה שפעם לא היה. לא בטוח שזה נכון, דרך אגב".
אתה יכול לנחש מה יקרה פה בשנה הבאה?
"אני לא יודע אם תבוא שוב כזו כמות של אמנים. בהחלט יבואו, אבל הבחירות של המפיקים יהיו בפינצטה. לפחות אצלי, אני חייב לומר. אני חושב שבסך הכל, הכמות שהייתה פה השנה היא לא טובה. גם לא לקהל. אני חושב שהקהל יצא מבולבל מכל הסיפור הזה".
"כל המפיקים קלטו שלא תהיה מלחמה הקיץ, וברגע שקלטו את זה כל אחד רצה לנצל את העונה הזו ולהביא הופעות", מוסיף גם ישי שוורץ, מפיק ותיק ומנוסה בתחום הופעות המטאל. "זה בסדר, אבל זה מתחיל להיות בעייתי כשיש לך המון הופעות והאחת נוגסת בשנייה. קראתי לפני כמה ימים על סגירה של מסעדת פסטה ברמת החיל, ואני משווה את זה לשוק ההופעות אחד לאחד. לפני חמש שנים היו בכל האזור שמונה מסעדות והיום יש לך 80. רובן לא רווחיות, הן חיות על איזשהו גלגול של כספים. האם הקהל אוכל יותר בגלל שיש יותר מסעדות? אולי ב-10 או 15 אחוז, לא יותר. מי שנפגע זה בעלי המסעדות שפותחים וסוגרים כמו פטריות".
ההיצע לא משנה את כמות הביקוש, שנותרה כשהייתה?
"הכרישים הגדולים מצליחים להביא הרבה קהל להופעות שלהם, והופעות שהן קצת יותר בעייתיות - הופעות של אמנים קטנים, ותיקים, אלו שכבר הופיעו כאן או שאינם חזקים מספיק - נפגעות מזה. זה כמו בלון, אתה מנפח ובסופו של דבר זה מתפוצץ. לא משנה בכלל מי מופיע - אתה לא יכול להוציא בכל חודש אלפיים שקלים על הופעות. כמה תוציא? 500-600 שקלים. מה זה אומר? שאתה תבחר את ההופעות שאתה באמת רוצה לראות ואליהן תלך".
כלומר, ההיצע רק ממקד את הצרכן.
"בעבר היית יכול להביא אמן ולבנות על זה שמעבר למעריצים הוא יביא מה שנקרא קהל מסביב, אנשים שהם 'סבבה עם האמן', לא מעריצים פנאטים אבל כאלה שיבואו כי יש הייפ וזה אירוע שלא קורה כל יום. היום זה לא קורה כי לאותם אנשים מהמעגלים החיצוניים יש אמנים שהם מאוד אוהבים ואליהם הם ילכו. אי אפשר לצפות מבן אדם ללכת בחודש אחד לסקורפיונס, מגהדת', דיפ פרפל, אליס קופר ופורינר. זה לא יקרה".
עודף היצע, קהל מבולבל, וגם עניין אחד שאסור להתעלם ממנו - כל נושא הכסף; לא מעט מפיקים וגורמים בתעשייה מקשרים כאמור באופן ישיר את הפלופים לשוק ההופעות הרווי (יש שיאמרו - רווי מדי) ולחוסר היכולת של הקהל לרכוש כרטיסים. המשוואה פשוטה: מחירי הכרטיסים נקבעים בהתאם לכמה שעולה להפקה להביא לישראל אמן מסוים. הרעיון הוא לצאת עם רווח, או לכל הפחות להחזיר את ההשקעה. כך זה בכל מקרה בשוק נורמלי, אך יש מי שטוען ששוק ההופעות בישראל הוא כל דבר חוץ מנורמלי, או הוגן.
"יש הרבה מפיקים בשוק הישראלי, ומה שמניע את כולם פה מתחיל ונגמר באגו", אומר מקור אחר בתעשייה. "אנחנו נמצאים בארץ אוכלת יושביה, לא יתנו לאף אחד להרים פה ראש. אנשים ייכנסו פה להפקות לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. בסופו של דבר, השוק פה לא מונע ממניעים טהורים אלא ממניעים של אגו ולדפוק אחד את השני. ואז נוצר מצב שמפיקים מתחרים על מי יביא אמן מסוים רק כדי שהשני לא יהיה זה שיביא אותו, המחירים נהיים מגוחכים ובסוף הקהל הוא זה שאוכל אותה במחירי הכרטיסים. המפיקים בחו"ל מסתכלים עלינו כמו על הדבר הכי מטומטם, הדבילים הכי גדולים. שתבין שלגארבג' בכלל שולם 130-140 אלף אירו. אין כלכלה לדבר הזה. מההתחלה אמרנו שלא יהיה לזה כלכלה. בישראל הם לא יביאו יותר מ-5,000 איש".
זה מסביר את המחירים הגבוהים, אבל לא את חוסר ההצלחה של המופעים.
"יש קהל שמצביע ברגליים ולא בא להופעה, ויש אמנים שמביאים אותם למקום לא נכון. גארבג' הגיעו לראשון לציון וזה לא מתאים. כנ"ל לגבי מגהדת'. יש חוסר התאמה בין מופע לבין לוקיישן, והלוקיישנים רודפים אחרי מפיקים שיקיימו מופעים אצלם, כדי שהם ימכרו כרטיסים ולא האחר. כולם מחבלים לכולם, שמים רגליים לכולם, ותמות נפשם. בסוף הקיץ כולם מספרים לכולם סיפורים ורודים, כי נוח להם להציג את זה ככה".
דוגמה בולטת בקיץ הנוכחי הייתה, כאמור, הופעתו של אליס קופר. סנדק המטאל אמנם מנהל כבר שנים קריירה מצליחה ויציבה בחו"ל, אך בישראל היה זה עבורו ביקור ראשון - ולא נראה שהישראלים, פרט לאלו הנמנים עם גרעין המעריצים הקשה, התרגשו מדי. לאור הביקוש הלא גבוה, ההחלטה לקיים את המופע באצטדיון בלומפילד נראתה תמוהה מלכתחילה.
"הכל היה עניין של אילוצי הפקה", מסביר אדוארד שינקרבסקי מקבוצת "אגואיסט", שהפיקה את המופע והביאה הקיץ לישראל גם את מקהלת הצבא האדום ואת הזמר קרייג דיוויד. "אליס קופר הביא פחות ממה שתכננו. אם היה לי את רעננה פנוי מלכתחילה הייתי שם אותו ברעננה, היה מספיק קהל. לבלומפילד לא היה מספיק קהל, זה נכון". גם אם ההיענות למופע הייתה רחוקה מזו לה ציפה, שינקרבסקי לא מתחרט על קיומו. "אני מאוד גאה בבחירה הזו ואני גם מאמין באמן. אנחנו נהנינו וזה היה מופע מצוין. אנחנו גאים בכל ההפקות שאנחנו מביאים ואני עומד מאחורי כל הפקה מההתחלה ועד הסוף. זה עניין של האם אתה מספיק מקצועי כדי להביא את ההפקה הזו ופעם נוספת הוכחנו שאנחנו יכולים לעשות דברים כאלה".
ויש גם מי שנשאר אופטימי. גיא בסר מחברת "בלוסטון", שהביאה לישראל אמנים כמו ריהאנה, וואן רפאבליק, אנריקה איגלסיאס ולהקת בון ג'ובי, מסרב להשתתף בקינה על שוק ההופעות המקומי. "אלו שעושים את רוב הטעויות הם מי שאני קורא להם 'שחקני חד פעמי'. אלה שמביאים איזה מופע אחד בקיץ, באים ומשתוללים. לטעמי, השוק דווקא מתנהג בחשיבה עסקית. יש טעויות בתמחור יתר של אמן, של כרטיסים, אף אחד לא חף מפשע בנושא הזה, אבל אני חושב שהשחקנים הקבועים יודעים לשחק משחק נכון. אני יכול להעיד על עצמי - אנחנו לא לוקחים הופעה שהיא מעבר לתג המחיר שהערכנו כשניתחנו את האמן המדובר. אנחנו עושים את זה כמו מנהל בבורסה, מבחינת השמעות שלו ברדיו, כמות כרטיסים שהוא מוכר בעולם, כמות מעריצים בישראל וכו'. מנתחים הרבה מאוד פרמטרים".
את זה אולי אתם עושים, אבל לא נראה שכל המפיקים עושים תחקיר שוק נכון לפני שהם סוגרים הופעה.
"כן, אבל רוב השוק מנתנהל נכון וככל שבאים יותר אמנים זה מבורך. יש פה תעשייה שמתפתחת וישראל על המפה. כשמגיעים אמנים לישראל זה עוזר לנו להביא עוד אמנים. בחו"ל הם מסתכלים מהצד ואומרים 'יש פה תעשייה, יש פה עולם תרבותי שחי', גם אם פה ושם נפגע איזה מופע או שניים".
אתה בסך הכל נשמע אופטימי - ואתה היחיד שמרגיש כך.
"אני מסתכל על זה כמשהו מבורך. יש ריבוי מופעים, התעשייה פורחת והשוק מתפתח. אנחנו כבר רואים עכשיו את שינוי המגמה. פעם בהחלט היינו רודפים אחרי אמנים והיום יש הרבה יותר פניות של מנהלים שרוצים להגיע לישראל. לוקחים כבר את ישראל בחשבון של הטור מראש וזו השפעה חיובית מאוד על התעשייה שלנו. לוקחים בחשבון את כל האזור, אגב, כולל דובאי וטורקיה, מסתכלים על זה כעל אזור אחד ומאוחד. מוזיקה מנצחת את הבעיות הפוליטיות, זה משהו שבסוף יעשה טוב לתעשייה הזו".
