אווירה של התרוממות רוח שוררת במשרד האוצר. שביעות הרצון מדבקת. גיבוש הצעת התקציב לשנים 2017 ו־2018 וחוק ההסדרים הנלווה אליה עברו בנוף הפוליטי ללא דרמות, ללא סערות, ללא איומים ממשיים. חלק כמו סכין בגוש חמאה מחוממת. הוויכוחים בקואליציה היו ברובם מלאכותיים, לא חשובים, ונגעו למידת ההטבות שיחולקו בשנתיים הקרובות לאזרחים ולמגזרים. ותיקי המשרד נזכרים ברטט בהצעות התקציב ההן, העמוסות במה שמכונה בעגת התקשורת ״גזרות״, ובמלחמות האזרחים סביבן. לחינם נחפש אותן בהצעת התקציב העכשווית. הן לא כלולות בה. אין בהן צורך.
שר האוצר משה כחלון מתאמץ להקרין רוגע. שיטתו לניהול המשברים הקטנים והמעצבנים שצצו במעלה הדרך אל התקציב הוכיחה את עצמה: הוא מתפשר על פרטים בלי לוותר על הקו המנחה. נוסע במעקפים בלי לסטות יותר מדי מהכיוון הכללי. מבחינתו זה לא אופורטוניזם, זו תפיסת עולם. קח ותן, תן וקח, ואל תתעקש על קוצו של יו"ד. "אל תשבור ידיים". עקשנות, אומר כחלון, אינה מנהיגות, היא חולשת מנהיגות. את יכולותיו אלו הוכיח כחלון במשא ומתן על המלצות ועדת שטרום, על תקציב דו־שנתי ועל תקציב הביטחון והסיוע מארה"ב.
בניגוד לרושם שטחי, כחלון מיעט להתערב בניסוח חוק ההסדרים, מלבד בהצעות הנוגעות ישירות לכיס הצרכן, כמו למשל הפתיחה לתחרות של מכון התקנים. הוא הופתע לגמרי מהכוונה שיוחסה לו ״להשתלט״ באמצעות סעיף עלום על החברה הממשלתית קצא״א, קו צינור אילת־אשקלון, והורה מיד לפקידים להסתלק מהעיסוק בנושא.
יותר מכל מטריד אותו, כמובן, הדיור. אני ממוקד בדיור, הוא חוזר ואומר. תוכנית הדגל שלו, הקרויה קצת בטעות ״מחיר למשתכן״, מתבססת על רעיון ההפרדה בין מחיר הדירה למחיר הקרקע הלאומית עליה היא בנויה. המדינה עורכת בין קבלנים מכרזים בהם מוצעת להם הקרקע במחירים נמוכים במיוחד, בתנאי שיבנו עליה דירות זולות במיוחד בסטנדרט סביר. אחר־כך היא מגרילה בין חסרי דירה זכות לקנות את הדירות על קרקע מסובסדת, באזורי ביקוש במרכז הארץ ובפריפריה יותר מרוחקת. ההנחה על שווי הקרקע, כלומר הסובסידיה הממוצעת למשפחה בת מזל שזכתה בהגרלה, עשויה להגיע לחצי מיליון שקל.
התהליך לא קצר ולא קל: עד לאחרונה נמנעו חברות קבלניות גדולות מלגשת למכרזים של מחיר למשתכן, והקבלנים הפחות ידועים שכן ניגשו וזכו - נחשדו באי־יכולת מעשית לממש את התחייבויותיהם בתנאים, באיכות, במועד ובמחיר המוגדרים מראש. הבנקים חוששים ומהססים לממן את הבנייה ואת המשכנתאות, במיוחד בפרויקטים בהם המחיר למשתכן סוטה בעשרות אחוזים ממחיר השוק של דירה דומה. ויתור האוצר על הכנסה משיווק הקרקעות בסבסוד נאמדת עד כה על ידי אגף החשב הכללי באוצר בכ־1.5 מיליארד שקל.
עד ראש השנה מקווה כחלון להגיע למספר הקסם של 5,000 דירות מכורות במחיר למשתכן. לתסכולו, התוכנית לא הצליחה לבלום את ייקור הדירות, ואפילו לא להאט את הקצב. זה מוזר בעיני כחלון. הוא מזמין קבלנים לשיחות, והם אומרים לו: על הנייר התוכנית שלך הייתה צריכה להשפיע על רמת המחירים. בשטח, היא לא משפיעה. אפשר, הם רמזו, שטפטוף של המכרזים במחיר למשתכן לא מספיק ועליך לחולל סערה.
וכחלון אכן שוקל אותה: באוצר מתקיימים דיונים סגורים על מהלך שאיני יכול להגדירו אחרת מאשר סערת נדל״ן: עריכת הגרלה מאסיבית קרובה (אולי כבר בחודש הבא) של תעודות זכאות ל־45 עד 50 אלף דירות בתוכנית מחיר למשתכן. לא הגרלה של דירות, כמו עכשיו, אלא של תעודות זכאות לדירות. רבבות הזוכים בהגרלת התעודות יצטרכו לאחר מכן להשתתף בהגרלה לפרויקט בנייה ספציפי כזה או אחר, בעיר כזו או אחרת, עד שהמזל יאיר להם פנים ותעודת הזכאות תהפוך למפתח לדירה. בינתיים, מקווים הוגי הרעיון באוצר, יקרה דבר חשוב אחד, והוא צמצום הביקוש לדירות. "כאשר 50 אלף משפחות יידעו שהמדינה תדאג לספק להן דירה במחיר הוגן", מסבירים באוצר, "הן יפסיקו לחפש דירה חדשה, או יד שנייה, בשוק החופשי היקר וימתינו בסבלנות למיצוי הזכאות. ליציאתן ממעגל הביקוש עשויה להיות השפעה מיידית חדה על מחירי הדירות, עד כדי ניפוץ הבועה. וכמה זמן תיאלצנה רבבות המשפחות שיחזיקו בתעודות הזכאות להמתין להגשמת חלומן? באוצר מעריכים, כי עד יוני 2017 בעל תעודת הזכאות האחרון מההגרלה הראשונה יחתום על חוזה לקניית דירה.
ועד לאותו מועד כבר תתקיים הגרלה מאסיבית נוספת, שבה יוגרלו שוב רבבות תעודות זכאות לדירות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן 2018. המשמעות הכלכלית של הרעיון היא הסטת הביקוש לדירות, חדשות ויד שנייה, המסתכם בכ־70 אלף דירות בשנה, לעבר תוכנית מחיר למשתכן.
האם זה ריאלי? האם בדיונים באוצר נשקלות כל ההשלכות הכלכליות, התכנוניות, הקבלניות והחברתיות של הצעד הנשקל? האם נשמעות שם אזהרות מפני חוק התוצאות הבלתי־מכוונות, הרודף לאחרונה את מתכנני המדיניות הכלכלית בעולם? צריך לקוות שכן. שר האוצר עצמו לוקח בחשבון גם את גל ההדף הפוליטי שיתלווה להגדלת רבבות ואוצ'רים לדירות - גם אם ההגרלה הראשונה תתקיים בשלהי הקיץ הקרוב, כחלון יואשם בכלכלת בחירות. יריביו יעשו את החשבון האלקטורלי: 50 אלף זוכים מאושרים פירושם לפחות 300 אלף מצביעים מאושרים פוטנציאליים. לא מעט במונחים של הכנסת הבאה. מנגד, תוכנית גרנדיוזית כזו טומנת בחובה סיכונים פוליטיים (וכלכליים־חברתיים) גדולים מאוד במקרה של כישלון, מעידה, או אכזבה. היא עלולה למחוק קריירה. אלה סיכונים שלא מתאימים להגדרתה של כלכלת בחירות.
כחלון כבר רמז על תוצאתה כשהצהיר בשבוע שחלף, כביכול ללא סיבה, על ניפוץ קרוב של בועת נדל"ן.
מושיט יד
אמנע כאן מהערכה מראש של מידת ההצלחה של התוכנית להגרלה הגדולה. פחות מדי פרטים סוכמו, יותר מדי גורמי אי־ודאות נכנסים לתמונה. לעומת זאת, לא אמנע מהערכה שכשר אוצר, משה כחלון מתמרכז מדינית. מתרחק יותר ויותר מהדימוי הניצי שדבק בו בעבר. בשאלות היסוד של שטחים ופלסטינים נפערה תהום בינו לבין נפתלי בנט - ובנימין נתניהו. באחרונה אמר כחלון בחוג סגור, בגאווה, "אני לא עשיתי חוגי בית בהתנחלויות. אין לי שם לא חברים ולא מצביעים". הוא פיתח יחסים אישיים טובים עם שר האוצר הפלסטיני, מדי פעם מחליף איתו אמירות בערבית. כשנתניהו לחץ, אחרי פעולת טרור, להפסיק את העברת כספי המיסים לרשות הפלסטינית, כחלון ניפנף אותו מעליו. אם לרשות הפלסטינית לא יהיה כסף לשלם לכוחות הביטחון שלה, נימק את התנגדותו, הם עלולים למרוד ולהפנות את הנשק נגדנו. מה נגיד אז לנפגעי הטרור? שבגלל צעד פופוליסטי גרמנו במו ידינו להעצמת הפיגועים? כחלון דחה גם את הדרישה לקצץ מההעברות לרשות הפלסטינית את "כספי התמיכה במשפחות המחבלים״, כפי שדרשו שרי הממשלה הלוחמניים. כשרוצח במדינת ישראל נכנס לכלא, הסביר כחלון, משפחתו, ובמיוחד ילדיו, זכאים לסעד מהמדינה. הם לא אשמים בפשעי הבנים, האחים, האחיות. כך גם נוהגת הרשות כלפי משפחות הרוצחים שנידונו לשנות מאסר ארוכות בישראל, וזה אנושי ומובן. לדעתו, הסעד הזה עוזר למניעת הגלגול של הטרור מדור לדור.
שינוי אקלימי נוסף המורגש היטב במסדרונות הכוח באוצר: לאחר שכחלון ומערכת הביטחון סיכמו על מתווה לתקציבי ביטחון ל־5 שנים, השר לא פוסק מלהלל ולשבח את הצבא ואת הרמטכ"ל איזנקוט. "צה"ל עושה רפורמות אדירות", אמר לפוליטיקאים שניסו לסכסך ביניהם, "מתייעל לעומק. מקצץ בכוח אדם, מעביר למדינה נכסים, מפנה מחנות. הם ממש בסדר". תקציב הביטחון ב־2017 יגיע ל־66 מיליארד שקל, ורבים יבקרו את הסכום. לדעת שר האוצר וראשי משרדו, הוא משקף פשרה הוגנת.
"פשרה הוגנת" ו"עסקה טובה" הם גם התארים הניתנים באוצר להסדר הרב־שנתי לסיוע ביטחוני מארה"ב, הצפוי להיחתם בקרוב. כשנתניהו השתעשע ברעיון לדחות את החתימה על ההסדר עד להשבעת הנשיא הבא של ארה"ב, כחלון יצא בפומבי נגד הדחייה.
בהסכם אולמרט־בוש, המסתיים בשנה הבאה, העבירה ארה"ב לישראל 3.1 מיליארד דולר בשנה סיוע ביטחוני ישיר, ממנו הורשתה מערכת הביטחון הישראלית להמיר כחמישית לשקלים ולקנות סחורות ושירותים בארץ. בנוסף, אושרו לישראל העברות מיוחדות למימון תוכניות להגנה מפני טילים. בהסכם המתגבש החדש ייכללו תוספות אלו מההתחלה בסך כל הסיוע השנתי, שיגיע ל־3.9 עד 4 מיליארד דולר. הרשות להמיר חלק מהסיוע לשקלים תתבטל בהדרגה - אבל רק החל מ־2021 או 2022. שכנענו את האמריקאים, מספר מקורב למשא ומתן, "לתת לנו זמן להתרגל". נימוק חשוב נוסף היה תוכנית רב־שנתית חדשה של צה"ל, תר"ש, שהשינוי בהרכב הסיוע האמריקאי היה משבש אותה. נותר רק להוריד את ראש הממשלה מהעץ. ליברמן משך מלמטה, כחלון דחף מלמעלה, וביבי נחת על קרקע המציאות.
בתשובה לשאלה שהועלתה במפגש עם קהיליית העסקים על יחסים בינו לבין נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, אמר כחלון בלי למצמץ: היא השיגה ממני כל מה שרצתה! לא מדויק, אך גם לא מטעה. כאחד הצעדים הראשונים בכהונתו הקים כחלון את ועדת שטרום לשינוי מבנה המגזר הפיננסי, ולמעשה להחלשת הבנקים, והשכיל לשתף בה את בנק ישראל בייצוג מוגבר. כדי שהמלצות הוועדה יהפכו לחוק שלא יידחה על ידי בית המשפט העליון, כפי שנדחה חוק שכר הבכירים, ויהיה מקובל גם על בנק ישראל, ויתר כחלון - למגינת ליבם של ראשי משרדו - על כוונות רבות, תוכניות רבות. העיקר שתושג הסכמה וה״רכבת תצא לדרכה״. והיא יצאה. תזכיר החוק המשקף - שיקוף חלש וחיוור בלבד - את הדיונים בוועדת שטרום הופץ לקראת סוף השבוע. "כל ניסוח בהצעה", מספר בכיר באוצר, "תואם במאה אחוזים עם בנק ישראל".
לא כך חוק שכר הבכירים בענף הפיננסים, שניסוחו הסופי בצאתו מוועדת הכספים לא תואם עם הבנק המרכזי והיה קיצוני מדי, קנאי מדי ומבולגן מדי לטעמו של כחלון. לא ביטא את השקפת עולמו. סביר להניח שיתוקן בקרוב, לאחר שנקטל גם על ידי שופטי בית המשפט העליון. כחלון, מצידו, מושיט לבנקאים ענף זית. שמעוהו אומר: "אפגין כלפי בנקאים ידידות". טוב, הם מחכים.
רק לא אבטלה
המפגש המצוטט של שר האוצר עם אנשי עסקים מובילים אכן היה טעון, או כפי שנהוג לכנותו בדיפלומטיה "כן". לאחריו הם הבינו אותו יותר טוב, והוא הבין יותר טוב אותם. קהיליית העסקים העלתה את טענת העליהום וההסתה, שר האוצר השיב בהבנה מיניסטריאלית ("רוצה לחמם את היחסים איתכם", הבטיח) ובהרצאה אידיאולוגית. השתמעה ממנה גישה עקרונית הפוכה מזו שדגל בה בנימין נתניהו הן כשר האוצר והן כראש הממשלה, כשתיאר את השירות הציבורי כשמן הרוכב על גבו של המגזר העסקי הרזה. "אני חותר", אמר כחלון, "לשירות ציבורי גדול יותר מהנוכחי. אתם רוצים לצמצם אותו ולהעביר עוד ועוד תחומים להפרטה. זו לא תפיסת עולמי. אני רוצה להעסיק בשירות הציבור יותר מורים, יותר רופאים, יותר אחיות, יותר עובדים סוציאליים".
בהשוואה למדינות ב־OECD, ישראל סובלת ממחסור של עשרות מיליארדי שקלים בהוצאה הציבורית השנתית ביחס לתוצר מקומי. כחלון מודע לסטטיסטיקה בהשוואתית הזו ופועל לתקנה. באוצר מצאו שהפער בהוצאה הציבורית האזרחית יחסית בין ישראל לארגון כבר הצטמצם מ־60 מיליארד שקל ל־51 מיליארד, ויצטמצם עוד. כחלון מעוניין לשמור מכל משמר על משמעת תקציבית, אבל לא חונקת.
בדומה לכלכלנים במשרדו, גם כחלון לא מקבל את הטענה שהמשק נמצא במסלול רע של מיתון. את ההאטה הבולטת בצמיחת התוצר, עליה דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רואה כחלון כאירוע נקודתי בר־חלוף, כהצטברות של מפגעים זמניים: השבתת קו ייצור אחד במפעל השבבים אינטל לפני הפעלת קו חדש ומתקדם, ירידה במחירי הדשנים, דחיית ההשקעות בפיתוח מאגרי הגז, דישדוש בסחר העולמי, ועוד. לדעתו של כחלון, המשק לא קרוב למשבר מבני, רק חש חולשת־מה הניתנת לריפוי מהיר.
כחלון דוחה מכל וכל את הגישה של ראש המועצה לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, לפיה אין לממשלה מה לדאוג מהנפילה המתמשכת ביצוא ומשער השקל. שמחון קורא לבנק ישראל להפסיק להתערב בשוק המט"ח ולא לקנות יותר דולרים; כחלון תומך ללא היסוס בהתערבות כפי שהיא מתבצעת עכשיו.
ואיך יזרז צמיחה? הרי גם ליועצי האוצר ברור שההקלות המתוכננות במס ההכנסה, כמה עשרות שקלים לחודש, אינן מנוע צמיחה. לכל היותר ניצוץ חולף. אבל "צריך להסתכל על התקציב כולו", הם אומרים, "כדי לראות את היקף המאמץ של שר האוצר להניע את גלגלי המשק". להעריך את גודלה של "חבילת הצמיחה", הכוללת ביטוחי סיכונים וסיוע ליצואנים, גן עדן של מיסוי לחברות טכנולוגיה גדולות ולרושמי קניין רוחני, ערבויות וכסף חדש למדען הראשי ולהשקעות במחקר ובפיתוח, פחות מסי חברות ופחות מכס, מימון תשתיות ביד נדיבה, ואחרון חביב - רפורמה תחרותית במכון התקנים והשלמת הרפורמות בנמלי ישראל ובחברת החשמל. כל זאת, בלי "לשבור ידיים".
ובכל זאת, כחלון לא שקט. לחששותיו שם אחד: אבטלה. המשק הישראלי, אמר בדיוני התקציב הדו־שנתי, לא יכול לשאת אבטלה. זה יהיה סיוט. במשמרת שלי, כך כחלון, הסיוט לא יתממש.
