טופ 5: ענפים בהם אתה לא מבין מה קורה
איך יודעים מי מנצח בתחרויות השייט, מי מחליט על הניקוד בג'ודו, למה הסוסים לא מקבלים מדליות והרוכבים מתעקשים לקפוץ מעל ערוגות בוגונוויליה ואיך הגיעה הטרמפולינה מהחצר האחורית למשחקים האולימפים? מבולבלים? גם אנחנו
1. ג'ודו
החל מ-1992, כל ישראלי מצא את עצמו מנסה לפתור את הקוביה ההונגרית שהיא תחרויות הג'ודו האולימפיות. יש אנשים שפותרים אותה בחמש שניות, ובדרך כלל שם המשפחה שלהם הוא פונטי או הרשקו, ויש את שאר 99.9 האחוזים באוכלוסיה שלא מצליחים לקלוט למה הבלונדה הנחמדה מסלובניה קופצת משמחה אחרי שדווקא הבלונדה הנחמדה מגרמניה הייתה זו שמשכה לא בחלוק ונפלה ביחד איתה למזרן.
2. שייט
באולימפיאדת לונדון נכנס חידוש נחמד, בו השידור הבינלאומי הציג לצופים בבית את הקו הדמיוני של ההובלה. חצי הכוס המלאה: אווו, חושבים עלינו שם במגדלי השן. חצי הכוס הריקה: זה לא עזר בכלום. הקו היה ביזארי ומשולל כל היגיון, וממילא לא נמצא אף אחד שישדר לנו לעזאזל איך זה נראה כשאחד השייטים נענש וצריך לעשת סיבוב סביב המצוף. בעיקרון, מה שנשאר זה סוג של "משמר המפרץ", רק בלי פמלה אנדרסון או אקשן כלשהו.
3. רכיבה על סוסים
במרוצי סוסים אתה לפחות מצליח לדעת ברוב המקרים מי ניצח, לאור העובדה שהוא מסיים ראשון. עניין די פשוט ובסיסי. בתחרויות הרכיבה, לעומת זאת, אתה רואה קנדים בני 89 שמקפצים מעל ערוגות בוגנוויליה, ואז עוד כמה, ואז עוד כמה, ובנקודה כלשהי מתחיל לתהות מה בדיוק השלישי ברשימה עשה נכון כדי להוביל בדירוג. והדבר הכי גרוע הוא שבסוף אף אחד לא נותן לסוס מדליה, והוא הולך לחלטר בקרוסלה במרכז העיר.
4. סיוף
- "אמא, בואי מהר לטלוויזיה!"
- "מה קרה, ינון?"
- "שני חייזרים השתלטו על האולימפיאדה, אבל הם לא ביחד, הם נלחמים אחד בשני! תראי! יש להם ראש מוזר עם פרצוף רשת, והם מרביצים עם מקלות. כולם מפחדים להפסיק אותם, וכל כמה זמן מוסיפים להם נקודות, אבל אני לא יודע למה".
- "לא, חמודי, זה סיוף".
5. טרמפולינה
בעיקרון, טרמפולינה אמורה להיות ההשקעה הזו של כמה מאות שקלים שעשיתם כדי שהילדים שלכם יעסיקו את עצמם למשך שלוש שעות ביום הראשון, ואז עוד פעמיים כשבני הדודים שלהם מגיעים, ובשאר הזמן תקועה במרפסת, צוברת גשם ואבק. אבל יש גם אנשים שמקבלים על זה מדליות, אחרי שאנשים אחרים קובעים באופן נחרץ שהסלטה שעשו איפשהו בהתחלה יפה יותר מהבורג שעשה מישהו אחר.