הפיצוי הגדול בחוף סוואנה
רפאל נאה, שליח "ידיעות אחרונות" לשבע אולימפיאדות, מביא לכם את הסיפורים הגדולים מהעבר: והפעם: השיוט ההרואי של גל פרידמן ב-1996
בשיאה של אולימפיאדת אטלנטה, מצאתי את עצמי על מטוס שהמריא לסוואנה, ג'ורג'יה, שם במרחק של 400 ק"מ מלב המשחקים נערכו תחרויות השייט האולימפית.
שעות לפני השיוט הקובע עורך העיתון דאז, איילון שלו, הוריד בפני הנחייה להעביר את הידיעה בכל מקרה עד חצות וחצי,
עמדתי בכך וגם לעמוד הראשון הגיעה הידיעה המשמחת וזכתה לכותרת שנייה מתחת לסיפור מדאיג על חשיפת סודות בחיל האוויר.
במשך יומיים המתנתי במלון ובחוף לטיפת רוח שתאפשר את חידוש התחרויות. העצירה הזו הטריפה אותי, חברים וקרובי משפחה ניצלו את המצב והתלוצצו על חשבוני.
יש מדליה! גל פרידמן(מתוך "ידיעות אחרונות")
את הפיצוי על הימים האלה קיוויתי לקבל מגולש המיסטרל הצעיר, גל פרידמן, רק בן 20 אז. אל יום השיוטים האחרון הגיע פרידמן במקום הרביעי אחרי אהרון מקינטוש הניו זילנדי. עשרה מטרים לקו הסיום בשיוט הראשון של אותו יום, פרידמן הקדים את יריבו, אבל אז נתפסה ידו של הישראלי והוא בקושי הצליח לסיים את השיוט.
פרידמן המאוכזב לא חזר אפילו למעגן הסירות, הוא נשאר בים בידיעה כי כעת יצטרך לתת את שיוט חייו. הוא עשה זאת. פרידמן פתח בסערה, סיים את השיוט ראשון וזכה במדליית הארד.
נתן שיוט אחרון מדהים. פרידמן(צילום: אלעד גרשגורן)
השמחה במחנה הישראלי בראשותו של יו"ר איגוד השייט דאז, יהודה מעיין, הייתה גדולה. כולם חיבקו זה את זה והמתינו בדריכות לחזרתו של פרידמן למעגן. כשחתן השמחה הגיע הוא היה נרגש במיוחד: "זה חלום שהתגשם, אני נרגש מדי בשביל לענות. קיוויתי לעבור גם את הגולש הארגנטינאי, חסרו לי שתי נקודות בשביל מדליית הכסף, אבל אני מסתפק בארד ומאוד מרוצה. למאמן שלי גור שטיינברג יש חלק גדול בהצלחה, וכך גם לאבא ואמא בבית ולחברה מיכל. לא יכול להיות מבחינתי רגע מאושר יותר", הוא אמר והוסיף אליי בפנייה ישירה, "תמשיך אתה לכתוב, אחרי הזכייה כל מה שתכתוב יהיה טוב".
לשטיינברג המאמן, אז רק בן 28, אכן היה חלק משמעותי בהצלחה של פרידמן. שטיינברג ידע להחדיר בספורטאי שלו ביטחון והעניק לו לכל אורך הדרך את התחושה שהוא עושה זאת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
