לגולני, בעקבות האח שנפל: "רציתי קרבי, אבל התחשבתי באימא"

"זה בוקר לחוץ, לא פשוט להתגייס אחרי שמאבדים אח, אבל לא הייתה לי בכלל התלבטות, אמרתי לעצמי שאני מתגייס כמו כולם". יום הגיוס לצה"ל הוא מרגש ומלחיץ לכל צעיר, אך עבור אחים שכולים ומשפחותיהם היום הזה טעון במיוחד. ynet ליווה בשבוע החולף את עומרי, אחיו של שחר תעשה ז"ל, ואת חן, אחותו של עוז מנדלוביץ' ז"ל. שני האחים השכולים התגייסו לחטיבת גולני בעקבות אחיהם שנהרגו לפני כשנתיים במבצע צוק איתן.  

מימין, עומרי עם הוריו השבוע, משמאל, שחר ז"ל בעת גיוסו

עומרי עם אחיו שחר ז"ל. יהיה מדריך קליעה בחטיבת גולני שבה שירת אחיו

סמל ראשון שחר תעשה ז"ל נהרג באסון הנגמ"ש בשכונת סג'עייה בעזה, כאשר אחיו עומרי היה כבן 17. עומרי שאף להתגייס לשירות קרבי מלא, אבל בעקבות בקשתה של אמו היידי, הסכים לוותר על רמת הסיכון הגבוהה והתגייס לתפקיד מדריך קליעה בחטיבת גולני, שבה שרת שחר ז"ל. "רציתי מאוד ללכת לקרבי, אבל מצד שני הייתי חייב להתחשב באימא". 

חן מנדלוביץ' ותמונתו של אחיה עוז ז"ל. "לסיים את מה שהתחיל"(צילום: נחום סגל)

היידי, אמו של עומרי, התרגשה מאוד ממעמד הגיוס. "זה מאוד מרגש להגיע לפה היום", סיפרה, "זה מציף לי את הכל ונזכרת ביום שהגענו לפה עם שחר. אמנם לא היו לי ספקות אם עומרי צריך להתגייס כי אני רוצה שיהיה בצבא, אבל חרדות ללא ספק יש לי. בכל זאת זה לא פשוט לאבד ילד במלחמה. אני יודעת שעומרי רצה מאוד להיות לוחם, אבל לא יכולתי לתת לו לעשות את זה, אני מנעתי ממנו. זה חשוב מאוד לשרת בצבא, אבל זה קשה לי כאימא שאיבדה ילד לחתום גם לילד שני ללכת לקרבי. כשהוא החליט ללכת לגולני היו קצת מלחמות בבית, אבל הוא מאוד רצה ללכת בדרכו של אחיו. הם גם תכננו את זה בבית, שחר אמר לו 'כשאני אשתחרר אתה תתגייס, אני אשפצר לך ואתן לך את הכומתה', אבל לצערי זה לא יצא. אני גאה בו ומקווה שאלוהים ישמור לי עליו ועל כל חיילי צה"ל".

"זה מפחיד, לא ישנתי כמעט בלילה"

עוז מנדלוביץ' ז"ל נהרג בהיתקלות עם מחבלים בסג'עייה. אמו אסנת סיפרה כי לא היו לרגע התלבטויות לגבי גיוסה של בתה חן לצה"ל. "זה קשה מאוד אבל זה חלק מהחיים. עבורי זו חוויה ממש מפחידה,

לא ישנתי כמעט בלילה והצלחתי להירדם רק בחמש בבוקר. יש המון חששות ברגע שאתה נותן ילד שלא חוזר ואז אמור לשחרר עוד אחד, זה מפחיד. למרות שלגייס בן ובת זה לא אותו דבר, זה עדיין קשה".

אסנת שמחה שחן החליטה להתגייס לחטיבת גולני, "זו הייתה ההחלטה שלה ואני חושבת שזה ממש יפה שהיא רוצה להמשיך איפה שאח שלה עצר, אנחנו מעודדים אותה וגאים בה על כך".

חן מספרת שיום הגיוס עבר עליה ברגשות מעורבים. "הרגשתי ממש מוזר ברגעים האלה, אבל אני שלמה עם זה. עברו עלינו שנתיים מאוד מורכבות, עם רגשות מעורבים, ובחרנו לדבוק בדרך החיים ולהמשיך הלאה. אני זוכרת שהייתי בת 16 כשעוז נהרג. הוא לא הספיק לסיים את השירות שלו ונהרג שבעה חודשים לפני הסוף. אני מרגישה צורך לחזור לשם ולסיים את מה שהוא התחיל, אני בטוחה שהוא היה גאה בי אם היה פה, הוא היה שמח שזה מה שבחרתי. אני יודעת שלאימא שלי המעמד הזה קצת קשה ומלחיץ ואני זוכרת שכך גם היה כשעוז התגייס, אבל כל המשפחה מחבקת וגאה בי ואני שלמה עם הדרך שלי".