"מה שזכור לי זה השמחה והעצב. מצד אחד העצב שחיילים הולכים לנו, מצד שני השמחה שאנחנו מביאים חיים", מספרת סביונה בניון, מנהלת מחלקתית סיעוד, חדר לידה ומיון יולדות בבית־החולים סורוקה. "היה לנו יום אחד שנולדו 67 תינוקות, ובאותו יום שמענו שמספר ההרוגים היה 67. זה היה כמו אות שאנחנו פה בשביל להמשיך".
התינוקות שנולדו בזמן מבצע צוק איתן כבר בני שנתיים. האחד נולד בין האזעקות, השני נולד לאב שנפצע, השלישי לאב שנהרג. תינוק אחר בילה את ימיו הראשונים בפגיה, כשאיש לא יכול לקחת אותו למרחב המוגן, ויש שכבר נולדו אל תוך הפסקת האש.
לכל תינוק יש סיפור, אך ארז הישראלי, בנו של יהודה הישראלי שנפצע אנוש ב"צוק איתן", נושא עמו סיפור עצוב-מתוק ומלא תקווה. "הלידה עצמה היתה משהו גדול בכל התקופה שעברנו לצד משהו גדול פחות טוב", סיפרה האם רבקה. יהודה נמצא עדיין בעיצומו של תהליך שיקום ארוך, וארז לא מכיר את האבא של פעם, שהיה במחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם כשנולד. "בברית הביאו את יהודה לכניסה למחלקה, שיהיה שותף. ארז פגש את אבא שלו בשלבים מאוחרים יותר, בשיקום בתל השומר. יותר משנה הוא לא תקשר, ואחר כך התחיל לתקשר קצת. גם היום המצב מורכב". רבקה היא זו שמגדלת את הילדים, אבל מספרת שהם מגיעים לבקר את יהודה פעם בשבוע לפחות, ויודעים מי זה אבא. "אני לא יודעת עד כמה הם מבינים, אבל הם יודעים מי זה. הם מסתכלים הרבה בתמונות. הם מבינים שקרה משהו, שהיה משהו אחד לפני הפציעה ומשהו אחר אחר כך. ארז בכלל לא יודע איך הוא היה לפני. הוא עוד קטן אז קשה לספר ולהסביר לו".
"בממוצע נולדים אצלנו כ־40 תינוקות ביממה. במהלך צוק איתן חווינו כמעט 2,400 לידות", מספר ד"ר דורון דוקלר, מנהל חדרי לידה במרכז סבן למילדות, שתמיד היה במרכז הדרמה. "היו לידות שהבעלים היו מגוייסים במהלך המבצע, היו יולדות שלצערנו הבעלים נפגעו במהלך האירוע והעסק היה עוד יותר מתוח. המלחמה מייצרת דרמה בפן הרגשי".
עשרה ימים לאחר שנהרג בעלה, ביינסיאן קסהון, בהיתקלות עם מחבלים, נולדה בתו, טל-אור. "מספרים לה על אבא בתמונות", מסבירה האם גלאיטו. "היא יודעת שזה אבא שלה, והאחים שלה אומרים לה מי זה. היא אומרת אבא. היא מודעת". לאחר אובדן הבעל, תקופת הלידה עברה בטשטוש. מהלידה עצמה גלאיטו לא זוכרת דבר. "אחרי הלידה היו מסביבי אנשים, זה מה שאני זוכרת. אבל הצירים, הלידה, הכל קרה כל כך מהר שאני לא זוכרת כלום. אחרי הרגשתי את החיסרון. שהוא לא שם, שהוא לא רואה. זה מה שעבר בראש".
לידה במלחמה היא מעט אחרת. לצד החששות והדאגות לתינוק הרך, יש חששות גם למשפחה שבבית ולפעמים שעות אחרי לידה נאלצו היולדות הטריות לרוץ למרחב המוגן. עמליה יקיר סיפרה כי יום הלידה של בתה תלמה התחיל בשקט. “כשנכנסתי למחלקת יולדות ראיתי בחדשות שהייתה כניסה קרקעית. ואז התחיל הלחץ והתחילו להגיע הליקופטרים מעבר לחלון, ואזעקות, ורק ניסו לשחרר נשים הביתה כמה שיותר מהר".
בשעת מלחמה אחת המחלקות הרגישות ביותר אינה ממוגנת: הפגיה. בצוק איתן נאלץ הצוות הרפואי להעביר את הפגים למקום בטוח יותר. "עשינו את המעבר לפגיה ממוגנת תחת האזעקות", סיפרה מורן סגרון, אמו של נהוראי. "חששנו לחיים של הפגים. בכל אזעקה הצוות הרפואי היה עוזב והולך למקום ממוגן, והפגים נותרו בלי השגחה עד שהגיעה ההודעה שמעבירים אותם".
