עם שישה ילדים בחופש הגדול, למי יהיה קל? ליובל המבולבל

אז רגע לפני שהורים נרגשים מתקשרים בהיסטריה לברר "איפה ומתי נרשמים לגן של יובל המבולבל?", זה הזמן להנמיך ציפיות. "זו תוכנית מגירה", הוא מתקרר. "זה יקרה ברגע שבו ארצה להירגע או לחלופין - אם הקריירה שלי תתפוגג". נכון לעכשיו, לא נראה שעומד לקרות אחד מהשניים.

יובל עם הילדים: פלג, גיא, אופק, בר, מטר וגפן הקטן(צילום: זוהר שטרית)

פעם, כשהיה בכיתה ה', הגיעו למסיבת יום ההולדת שלו ארבעה ילדים. פעם, כששלח קורות חיים, אמרו לו שעדיף שלא יצרף תמונה. פעם הוא בכלל לא חשב שיהיו לו הרבה ילדים. היום יובל (שם טוב) המבולבל הוא כבר מזמן לא הילד הבודד והעני שפינטז על קייטנה עם שוקו ולחמנייה. הוא מסתובב בארץ עם מופע הקיץ שלו, משתתף בסרט "האוצר מעבר לנהר" ואבא לשישה ילדים. 

אנחנו נפגשים בבוקר בבית קפה ברמת־החייל. אני שואלת אם בא לו קפה או שאולי הוא מעדיף שוקו, ולוקח לו שתי שניות להבין, שאני בעצם מתבדחת על ההופעה שלו בסדרה "צומת מילר", שבה גילם את עצמו והסכים על הדרך שלא מעט דאחקות יתעופפו שם על חשבונו. "צחקתי בטירוף מהפרק", דיווח "המבולבל" (שאגב, בסוף מתברר שהוא בכלל מעדיף מיץ גזר), "החמיא לי מאוד שאדיר מילר פנה אליי, מה גם שאני תמיד בעד הומור עצמי. אגו אף פעם לא היה אחד הדברים החזקים אצלי, וטוב שכך".

הפרק כלל ביקורת כלפיך, למשל, בנושא הטקסטים השטחיים.

"זה נושא שתמיד יצחקו וידברו עליו. בתחילת הקריירה שלי זה גם באמת הציק לי. הייתה סטיגמה ש'יובל המבולבל' זה שטויות ללא תוכן. אני כותב את הטקסטים בעצמי ונכון שהם כוללים לא מעט שטויות, אבל יש בהם גם תוכן. אפילו השירים הכי פשוטים, כמו 'בלון אדום, בלון לבן', מכילים בעצם מסר נסתר. ביהדות אדום זה 'קבלה' ולבן זה 'נתינה'. אנשים תמיד נצמדו רק לשטויות, אבל כיום זה כבר לא מציק לי, אני מרגיש שהצלחתי להפוך לסוג של קונצנזוס בתרבות הישראלית.

"כדאי אגב לזכור, שאפילו חיים נחמן ביאליק כתב שירים כמו 'נד נד'. לכאורה מדובר במילים הכי פשוטות, 'רד, עלה, עלה ורד, מה למעלה? מה למטה?'. מצד שני, גם בהן אפשר למצוא מסר, שלפעמים אנחנו למעלה ולפעמים למטה".

עד מתי תמשיך להיות "יובל המבולבל" הילד? אפילו טוביה צפיר התקדם בשלב מסוים ל"סבא טוביה".

"זה מצחיק, כי אף פעם לא הגדרתי את הדמות של 'יובל המבולבל' כילד. מצד שני, רבים תופסים אותי ככזה. אני חבר טוב של קרן פלס ורמי קלינשטיין, הפכנו לחבורה שכזאת, שנפגשת בשבתות עם הילדים, וקרה שקמתי להכין פופקורן והבן של רמי, שהוא בן שלוש, הלך אחריי ואמר, 'יובל, אתה יכול להכין פופקורן לבד? אמא שלך מרשה לך?'. באותו רגע הבנתי, שהוא באמת רואה אותי כילד, אבל זה היה מקסים בעיניי.

"עד מתי אני אמשיך בזה? אין לי מושג, אני מרגיש שאני נכנס לאוטו וכל כך נהנה מהדרך, עד שאני כלל לא חושב לאן היא תיקח אותי".

מה לגבי הטענה שכוכבי ילדים הם כאלה שלא הצליחו בעולם המבוגרים?

"להיות כוכב ילדים היה החלום שלי. זה העולם הכי אמיתי בעיניי, אין בו טיפה אחת של ציניות. שאלת אותי לפני הריאיון, אם לא מפריע לי שמבקשים ממני להצטלם עם ילדים או לעשות בעבורם סרטונים, והתשובה היא 'ממש לא'. יש מושג הנקרא 'עקרון המטוטלת', שלפיו תנועה אחת קטנה בצד אחד יוצרת תנועה גדולה בצד אחר. סרטון כזה עם ילד לוקח מזמני בממוצע עשר שניות, אבל בעבור אותו ילד שמקבל אותו, זה עולם ומלואו. הוא רואה את הסרטון שוב ושוב, אומר לעצמו 'יובל דיבר אליי', אני אומר לו שם 'אתה ילד אמיץ, אתה ילד חכם', והמסר הזה נכנס לו עמוק פנימה. אז עשיתי משהו חיובי כאן.

"חוץ מזה, התחלתי לעבוד בעולם הילדים בשנת 1995 והתפרסמתי רק ב־2005. במהלך כל העשור הזה רק חלמתי שאנשים יכירו אותי, שיעצרו אותי, שיבקשו להצטלם איתי. עכשיו, כשזה סוף־סוף קורה, אני לא יכול להתכחש לזה".

ובמילים אחרות: כנראה טוב להתפרסם בגיל מאוחר.

"לגמרי. לא חסר לי כסף כיום, יש לי מעמד חברתי יפה, מזמינים אותי להשקות, מלכת היופי טיטי עושה לי לייקים באינסטגרם ומירי בוהדנה מנשקת כשהיא פוגשת אותי, אבל הדבר היחיד שבאמת ממלא אותי בחיים הוא המשפחה שלי ואשתי מיכל, שאהבה אותי הרבה לפני שהתפרסמתי".

יובל ומיכל שם טוב. "אהבה אותי לפני שהתפרסמתי"(צילום: רפי דלויה)

ילד דחוי, קצין קרבי

הוא נולד בירושלים לפני 44 שנה, בן שני מתוך חמישה ילדים להורים יוצאי פרס. אביו היה מהנדס בניין, אמו הייתה עקרת בית, והמצב הכלכלי היה על הפנים. "הלבישו אותי בטרנינגים", הוא נזכר. "ג'ינס לבשתי לראשונה רק בכיתה ח'. אף פעם לא היה כסף לחוגים או לקייטנה, ותמיד פינטזתי על שוקו ולחמנייה".

הוא השתוקק ללמוד לנגן, אבל נאלץ להסתפק בקרטון שעליו צייר קלידים של פסנתר. "בשעות אחר הצהריים הייתי מתגנב דרך החלון לספרייה של בית הספר, שם היה פסנתר, ומנגן עליו. למדתי משמיעה בלבד, עד היום אני לא יודע תווים.

"בתיכון עבדתי כמוכר ביצים מדלת לדלת, עד שחסכתי מספיק כסף שבו קניתי גיטרה קלאסית וספר אקורדים, ולימדתי את עצמי לבד".

גם מעמדו החברתי לא היה משהו להתגאות בו. "איך ילדים הופכים למקובלים? או בזכות המעמד הכלכלי שלהם, או שהם מצטיינים בספורט, או שיש להם המון ביטחון עצמי. לי לא היה אף אחד מאלה. היו מקרים שילד שאל אותי משהו כמו 'אתה בא למסיבה של יוסי היום?', ואני בכלל לא ידעתי שיוסי עורך מסיבה. ובמסיבות שכן הוזמנתי אליהן, אף אחת לא רצתה לרקוד איתי. כשכולם רקדו בחושך, אני הבטתי עליהם מהצד ובכיתי. דבר כזה משאיר צלקת".

הלכת פעם לטיפול?

"לפעמים אני הולך לפסיכולוג, אבל מדבר איתו על דברים שקורים לי עכשיו. בטראומות של העבר אני מטפל בעיקר דרך היצירה שלי. כותב על זה סדרות, שירים, הצגות. 'מר עגבנייה', למשל, הוא גיבור שאין לו כוחות־ על. הכוח היחיד שלו הוא שהוא שמח ואופטימי, ובזכות האופטימיות הכל מסתדר לו.

"כילד תמיד רציתי להיות גיבור־על. דמיינתי איך כל אלה שירדו עליי נקלעים לצרה, ואני מציל אותם. אני רואה את אותם ילדים שהציקו לי, באים כיום להופעות שלי עם הילדים שלהם. לא רק שאני לא שומר טינה, אלא אפילו נחמד אליהם עוד יותר, שלא ירגישו רע על שפגעו בי.

"בעיניי, שמחה ואופטימיות הן סגירת המעגל הכי טובה. אני מאמין במשפט 'אשרי תמימי דרך'. גם כיום, כשאנשים מנסים לשים לי רגל, בסוף זה לא עובד להם".

ומנסים לשים לך רגל?

"בטח, זה קורה כל הזמן. בתעשייה שאני נמצא בה, כמו בכל תעשייה, יש טובים ויש רעים. יש מפיקים שיש להם אינטרסים להפיל, לחבל וללכלך. הם מעוניינים לפגוע במעמדי, כדי שיוכלו לקדם אמנים אחרים שהם מייצגים.

"דוגמה אקטואלית: היה מפיק שאמר שהוא רוצה לעשות איתי הפקה גדולה לחנוכה הקרוב. הוא משך אותי ומשך, ובינתיים לא סגרתי דבר אחר. בסוף הוא חזר בו ואמר שזה לא מסתדר. כביכול נשארתי בחנוכה בלי כלום, אבל ציפי שביט בדיוק חיפשה מישהו לעשות איתו הצגה. כתבתי לנו מחזה משותף בשם 'אופס, הילדים התכווצו', שבו תופיע גם מיכל הקטנה, וזה אחד הדברים המרגשים שקרו לי בקריירה. אני הרי גדלתי על ציפיטפוט".

"בכל פעם שנודע לנו שמיכל בהיריון נורא שמחנו"(צילום: זוהר שטרית)

לפני 12 שנה נולד בנו הבכור, פלג. מאז נולדו לו ולאשתו חמישה ילדים נוספים: גיא (11), אופק (7), בר (6), מטר (3) וגפן (בן חודש).

תמיד רצית הרבה ילדים?

"לא ידעתי שאני רוצה הרבה ילדים, אבל כיום אני שמח מאוד עם זה. יש דינמיקה פעילה מאוד בבית, כי יש בו את כל הגילאים. לפני שהתחתנו נסענו לטיול בצפון, ומיכל אמרה לי, 'אתה יודע מה החלום שלי? שיום אחד המושב האחורי יהיה מלא בילדים שיפריעו לך לנהוג'. לא האמנו, שמאחורי המושב יהיה עוד מושב מלא בילדים. לא תכננו את זה".

אתה יודע, בשנות האלפיים אפשר לתכנן.

"נכון. אבל מיכל ואני לא אוהבים את האמצעים שאיתם 'מתכננים', ואנחנו באמת זורמים עם זה. בכל פעם ששמענו שמיכל בהיריון נורא שמחנו. הדברים הלא מתוכננים יוצאים הכי טוב".

איך מסיעים שישה ילדים?

"קנינו 'טויוטה סיינה', זה האוטו היחיד שיש בו שמונה מושבים".

מה יקרה אם יהיה ילד שביעי?

"לא יודע, אולי נעבור לקרוואן".

את הראיון המלא עם יובל שם טוב תוכלו לקרוא בגיליון "לאשה" החדש - השבוע בדוכנים

(צילום: דודי חסון)