לפני מספר שבועות התכנסו עשרות נשים ברמאללה למפגש עם מעצב האופנה הפלסטיני רמי קאשו, שזכה לפרסומו הגדול בעולם ובישראל כשהגיע למקום השני בתוכנית הריאליטי האמריקאית "פרויקט מסלול" בשנת 2008. חנות הפופ-אפ שהקים קאשו פעלה במשך שלושה ימים והביאה אליה את נשות עיר הבירה של הרשות הפלסטינית, שבאו להתבשם בניחוח הבינלאומי של המעצב יליד המקום, שפועל בהצלחה בארצות הברית. באותה שעה בעזה, מרחק של שעה נסיעה מתל אביב בסך הכול, ניתן לראות התעוררות של סצנת האופנה, הסוללת את דרכה לנורמליות דרך שתי מעצבות הפועלות בה וזוכות לסיקור בינלאומי, בלי לזנוח את הסיפור הלאומי והמאבק לחיים.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
לאחרונה התפרסם באתרי חדשות בעולם סיפורה של מעצבת האופנה הצעירה נרמין דימייאטי, 29, בעלת מותג האופנה Voile Moda (מצרפתית ואיטלקית: אופנת רעלה), שמעידה על עצמה כמי שמשלבת בין הסגנון המסורתי ללבוש מודרני. עם 22 אלף עוקבים באינסטגרם ושמלות מקסי צבעוניות בהדפסי פסים או שילובי צבעים כמו אדום וירוק, דימייאטי מספרת בראיון לסוכנות הידיעות הגרמנית כי היא רואה בעצמה את הקול החדש של אופנה מפלסטין.
את התשוקה לאופנה גילתה כבר כילדה, אז היתה נוהגת לקצר את שמלותיה – מה שהוביל לכעס מצד אמה. "השמלות שלי היו משעממות מאוד, ורציתי להכניס בהן קצת עניין", סיפרה. היא התחילה לצפות בסרטוני וידאו באינטרנט, ומשם הדרך ללימודי עיצוב אופנה במכללה בעזה היתה קצרה. "אני מעריצה של מעצבים בריטים, אבל גם של דיור ושל מעצבי אופנה ערבים כמו אלי סאאב", אמרה דימייאטי וציינה כי איקונות האופנה שלה הן שתיים: המלכה רניה מירדן והמלכה אליזבת השנייה מאנגליה.
בניגוד ללבוש הנהוג בעזה, לרוב שמלות מקסי כהות לנשים, השמלות הצבעוניות של דימייאטי והגזרות המעט צמודות מסמנות מהפכה. מחירי השמלות מתחילים ב-110 דולר, וקהל הלקוחות מורכב מנשים צעירות שמחפשות בגדים לאירוע חגיגי. "השמלות של הנערות המוסלמיות הפכו למדים", הסביר בכתבה עאדל אל הולדאלי, חבר איגוד הטקסטיל הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה. בדומה למעצבים ישראלים שמתלוננים על היצע מוגבל של חומרי גלם, דימייאטי מתמודדת עם בעיה של חומרי גלם זמינים כמו כפתורים וסיכות, אשר לא מגיעים לעזה באופן קבוע בשל הגבלות של הממשלה הישראלית.
בעיה נוספת שאיתה מתמודדת דימייאטי כמעצבת אופנה צעירה היא הכנסות. למרות הפופולאריות של הבגדים בחשבון האינסטגרם שלה, המעצבת מספרת כי עדיין לא גרפה רווחים. שיעור האבטלה ברצועת עזה גבוה מאוד, ועומד על כמעט 50 אחוז. לדברי האני מוראד, המנהל לשעבר של המכון לאופנה וטקסטיל בבית סחור, הבעיה העיקרית של מעצבים בעזה ובגדה המערבית היא הכלכלה האיטית ברצועת עזה ובשטחי הרשות. "עיצוב אופנה הוא עסק משגשג בזמנים כלכליים טובים," הוא אומר.
סיפורה של דימייאטי מצטרף לזה של המעצבת העזתית עידה אבו זיטה, שקיימה בתחילת אפריל השנה תצוגת אופנה במלון על שפת הים בעזה. באל ג'זירה הודיעו כי זו תצוגת האופנה הראשונה שהתקיימה בעיר מאז עליית חמאס לשלטון. אם דימייאטי פועלת על הקו המודרני – אבו זיטה מציגה את הפן המסורתי. בתצוגה, שבה נכחו נשים בלבד, היא הציגה שמלות פלסטיניות מסורתיות שהורכבו מטלאים של שמלות ישנות ששולבו בבדים חדשים. המחיר: 1,500-500 דולר לשמלה, מה שמכוון מראש לקהל עשיר או לנשים ממדינות המפרץ שמבקשות לרכוש שמלה פלסטינית מקורית. כל ההכנסות מהתצוגה היו תרומה לחולי סרטן מהרצועה.
צפו בתצוגה של המעצבת עידה אבו זיטה:
בראיון לאל ג'זירה סיפרה אבו זיטה כי השמלות מורכבות מ"שמלות פלסטיניות ישנות שאספתי מזה שלושה עשורים ממחנות פליטים פלסטיניים, אותן תפרתי מחדש בתערובת של אלמנטים עכשוויים ומסורתיים". אותה תערובת חדשה בין עבר להווה, בין מסורתי למודרני, אינה מנותקת גם מהלך רוח פוליטי, כפי שאמרה אחת הדוגמניות בתצוגה: "המטרה של הקולקציה היא לשמר את המורשת הפלסטינית שישראל שאפה להשמיד, והשמלות נועדו לייצג את זהותו של האדם שלובש אותן".
ואיך חוזרת המעצבת סיגל דקל לאופנה, שנתיים לאחר קריסת הרשת על שמה?
