אני גרושה ולא אתן לאף גבר לפגוע בי שוב
כבר נרמס לי הלב פעם אחת. כלומר, יותר מאחת. וכעת אין יותר לב. הוא מעולם לא צמח בחזרה. דרכו עליו כמו שמכבים סיגריה. ובגלל זה לעולם לא אתן לגבר לפגוע בי שוב, את זה כבר הבטחתי לעצמי. כי אם יש אהבה, אז היום כבר לא מתים ממנה
זה נגמר? אני שואלת את עצמי במקום לשאול אותו. העיקר לא לעשות את שיחת "יחסינו לאן?". האמת היא שאני פשוט לא יודעת לנהל גם לא חצי שיחה ישירה וחשופה, ככה נקי, מהלב ישר לבטן. זה מוזר, הרי אין לי בעיה להיחשף. לעיני כל אני מתפשטת משכבות של הגנה, ונותנת שיראו לי, אבל חלילה לי מלהראות לו, מלומר בארבע עיניים את מה שהיה צריך להיאמר כבר מזמן. בינתיים מילים שלמות שמורות אצלי בבטן, כשהן מאופקות, מכונסות ומודחקות.
אני רוצה לשאול אותו אם אני מדמיינת את מה שקורה בינינו כבר יותר מדי זמן. אני רוצה לשאול למה הוא ממשיך לחפש מישהי אחרת, ולמי מאיתנו הוא משקר - לי או לעצמו? אני רוצה לשאול אבל אני לא רוצה לדעת, כי הפחד מהאמת הוא הפחד הכי חזק שיש. ברגע של יותר מדי אלכוהול, אני מבררת איתו אם החליט בינתיים להפסיק את החיפושים, אבל מבינה שהוא עדיין מסתובב לו ברחובות תל אביב, ומפנה אליו את הגב לכמה רגעים.
אני מרגישה את הסכין ננעצת בחזה שלי, והופכת לאבן. מטומטמת שכמוני, מתי הורדתי את השריון בעצם? דמעות כבושות מרוכזות לי במעלה הגרון, אבל הן לא זולגות החוצה, כי אני לא מרשה. אבל האמת היא שאני לא חזקה, אני פשוט אישה גרושה, וכבר נרמס לי הלב פעם אחת. כלומר, יותר מאחת. וכעת אין יותר לב. הוא מעולם לא צמח בחזרה. דרכו עליו כמו שמכבים סיגריה. ובגלל זה לעולם לא אתן לגבר לפגוע בי שוב, את זה כבר הבטחתי לעצמי. כי אם יש אהבה, אז היום כבר לא מתים ממנה.
שומע? אני מדמיינת את המילים שלא אומר לעולם בקול רם. הבטחתי לעצמי, והבטיחו לי בעבר, ואני לא זקוקה להבטחות ממך. הייתי תמימה פעם אחת יותר מדי להאמין להוא שהביא לי טבעת ואז ביקש אותה בחזרה. תם עידן התמימות, הבועה התנפצה. הבטחות לא שוות דבר בעיני.
אין פה אקדח לרקה ואין פה אזיקים לרגליים.
פרפר חופשי ויפה שכמוך, אם בא לך לעוף – תעוף, אבל אני אשמח אם תישאר. יהיה נוח אם תשקר לי, אבל אני צריכה שתאמר את האמת. תגיד שכל הענין הזה גדול עליך - זוגיות בכלל ואיתי במיוחד.
תגיד שכולם בוגדים, שאתה לא תדע להיות נאמן ושאתה מפחד שגם אני אבגוד בך. תגיד כבר שאני גרושה פלוס אחת, שיש עוד הרבה בתולות בים, ושאני כבר משומשת מדי בשבילך. תגיד שבחורה יד שנייה זה לא בשבילך, שאתה צריך מהניילונים, לא אחת כמוני, שכבר ניסתה וכשלה. תגיד שניסיון מרתיע אותך ושהכשלונות שלי עוד יותר.
אבל אתה יודע, כבר קמתי והלכתי כשנהיה לי רע. אני מגדלת ילדה לבד, ויש לי איזו קריירה אחת. אני לא צריכה אותך כדי שתעזור לי להוריד מגבוה, אני כבר עולה על סולמות לגמרי לבד, ואני לא צריכה אותך כדי שתחבק אותי בלילה (אבל אני מאוד רוצה). אני יודעת לחיות לבד ואני גם יודעת לחיות בזוג, והאינטימיות איתך מרגשת יותר מאשר מפחידה.
אני גם לא אגנוב לך את הזמן, כי אני חושבת שהכי טוב זה גם ביחד וגם לבד, ובקושי יש לי זמן לעצמי גם ככה. הילדה שלי מקסימה ונבונה, ואני לא אבקש ממך להיות אבא שני עבורה, כבר יש לה אחד. ואני לא אלחיץ אותך בעניין ילדים - כי יש לי אותה, והרחם שלי לא בוער, ואין שעונים שמתקתקים ועדיין אוכל להרות שוב בעתיד. התגרשתי מספיק מוקדם כדי להתחיל הכל מחדש, בלי לדעת שארצה לעשות הכל מהתחלה. והכי הרבה, אני לא באמת רוצה מישהו אחר, אני רוצה אותך.
אני מקווה שתגיד שאתה רוצה שאשאר, לא ככה – כמו היום, אלא קצת אחרת. שתהיה קצת יותר שלי, ושאני אהיה קצת יותר שלך. ואם לא, לא נורא, גם זה יעבור. היום כבר לא מתים מאהבה.
לפנייה לכתב/ת 
