כשזה עמוק: היצרים שבין שורות השירים

ט"ו באב החל עלינו לטובה הוא הזדמנות נהדרת, לפחות עבור מי שחוגג, להיזכר שלא תמיד מדובר רק בחג של אהבה. למען האמת, בכסות הרגש האנושי והטהור מסתתרים להם יצרים חייתיים עמוקים, ולא משנה כמה ננסה להסוות אותם בקיטש ומחוות רומנטיות - מבט מיומן יזהה אותם די בקלות.

זה נכון גם לגבי לא מעט שירים מפורסמים במוזיקה הישראלית. רובם רק נחשדים כנושאי מסר מסווה, אך קריאה עמוקה אל תוך הטקסט לא משאיר המון מקום לספקות. או במילים אחרות, לא בטוח שהקהל המשולהב בהופעה של יהודית רביץ מודע למילים שיוצאות לו מהפה, כשהוא מצרף לזמרת בשירת "באה מאהבה". וזו לא הדוגמה היחידה.  

באה מאהבה? לא רק. יהודית רביץ(צילום: ירון ברנר)

"כשזה עמוק" - קורין אלאל

"כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים", שרה קורין אלאל, בשיר שכתבה יחד עם ענבל פרלמוטר ז"ל, ולא לגמרי קשה להבין למה הן התכוונו. יש מי שיטען כי הנטייה המינית של שתי המוזיקאיות לא בדיוק משתלבת עם נושא השיר, אבל בחרנו להתעלם מעניינים טכניים כאלו ומה גם שזה לא לחלוטין נכון.

"כשזה עמוק את יודעת, מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה, כשהוא רחוק את לבד", הן אומרות, ומתמכרות לרוח שנושאת אותן למקומות זרים. כי כשזה עמוק, "שלגים של כעס  בתוכך בין רגע נמסים".

"טרמינל לומינלט" - מאיר אריאל

"הדלתות מנחשות ונפתחות מעצמן". מאיר אריאל גרם לנו להסמיק

הדעות אמנם חלוקות באשר לכוונת המשורר מאיר אריאל ז"ל בשיר "טרמינל לומינלט", אבל כמה מהן מתעקשות: מדובר בשיר רווי מטאפורות מין שקשה להתעלם מהן. יש מי שיראה בשורה כמו "זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול" רמיזה פאלית. מה שמגיע בהמשך יכול בהחלט להישמע למי שחפץ בכך כתיאור ברור של אקט מיני, עם שורות כגון "הדלתות מנחשות ונפתחות מעצמן", "אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן" ו"כל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן".

אחר כך ישנן החתיכות בשדה התעופה, קצין הביטחון והמבט החודר, הרמקולים המנומסים ובעלי הטון התקיף, הצורך לעלות למעלה להשקיף וההיתקלות במעקה כמעט ללא נשימה. באמת, מי שאוהב לאתר משמעות מינית בשירים מרגיש ב"טרמינל לומינלט" כמו ילד בחנות ממתקים (או מאיר אריאל בשדה תעופה, לצורך העניין). "בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם, לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם", "כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות" או "פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות, בשדה למטה מתחילה התרוצצות". באמת, רק לבחור.

"על קו הזינוק" - החברים של נטאשה

מהבולטות שבדוגמאות אודות שירים בעלי אופי מיני מובהק - או לפחות רק נתפסות ככזו, אם נבחר להאמין לכותבו. במשך שנים נחשב "על קו הזינוק" של החברים של נטשה מאלבומם "שינויים בהרגלי הצריחה" (1991) לשיר בעל אופי מיני מוצהר. השיר, לפחות לאוזן הבלתי מזוינת (הכנס בדיחה כאן) מדמה את אקט האהבים למירוץ של גבר ואישה. בקונטקסט זה, באמת מתבקש לפרש שורות כמו "הקצב מהיר הוא כל הזמן מתגבר, אף אחד מאיתנו על כוחו לא שומר", או "הקפה אחרונה, לי יש קשיי נשימה, אני מפסיק לרוץ והולך לפינה ורואה איך את חלומך את מגשימה".

על הדרך יש שם גם רמיזה לאין אונות, שפיכה מוקדמת או כל דבר אחר שמוריד את הביטחון לגברים בסיטואציות אינטימיות ("ואני מתבלבל ונופל. אה אה אה אה"). לאור כל אלה, לפרש את השיר ככל דבר פרט לתיאור של אקט מיני יהיה די נאיבי. אבל באמנות כמו באמנות, מיכה שטרית מתעקש שאין לשיר כל קשר לסקס וכי הוא נתון לפרשנות אישית. אה אה אה אה.

"כל הליל אני בגנך" - אלון אולארצ'יק

אם את קו הזינוק של הנטאשות אפשר לפרש ביותר מדרך אחת, אז המקרה של "כל הליל אני בגנך" שונה לחלוטין. השיר, שיצא ב-1987 כחלק מאלבומו השני של אלון אולארצ'יק, "שעשועי כאילו" (שימו לב גם לטייטל המרומז), מכיל שלל רמיזות מפורשות לאקט המשגל, ושורות שכולן זימה וחשק. למשל "יש מקום אחרי היער, אין בו לא כאב לא צער מעולם, המקום הזה פלאי הוא, וסודי הוא, וסודי הוא גם שם, בערב אתגנב לי, ארטב לי באגם הקט שנח בטבורו, אחר כך אשב על אבן ואשיר לך, אנגן פזמון". מספיק מפורש?

ויש גם שורות כמו "על הכר אשכב לי בניחותא, ומיד אחוש כי טוב לי בעולם", וליריקה מעט מעוררת תהייה בשורות "לא מכיר את ידידייך או הורייך, ראיתי את פניך מעולם, אבל דימיוני אין גבול לו, ובצר לו יעבוד חינם". אולי היה יותר פשוט לקרוא לו "כל הליל אני בואגינך".

"בגן שלך" - כרמלה גרוס ואגנר  

קשה לבחור רק שיר אחד בעל אופי מיני מרפרטואר הזימה העשיר של ערן צור. באמת שקשה. אם נשים לרגע בצד את הבחירות המובנות מאליהן, נישאר עם "בגן שלך" של כרמלה גרוס ואגנר. מדהים כמה דבר תמים כמו גן מקבל משמעות אחרת לגמרי בקונטקסט הנכון. וכזה הוא הקונטקסט בו בחרנו לנתח את השיר הזה, מתוך "פרח שחור", אלבום הבכורה של ההרכב מ-1991.

צור סיפר בעבר בראיון כי הוא הושפע ממשורר פרסי בשם רבינדרת טאגור כשכתב את "בגן שלך", והיה זה לו ניסיון ראשון עם עברית ביאליקית, בשורות כמו "הכנסיני ויחם כי כל כך קר".

ממש כמו בגן של אלון אולארצ'יק (שימו לב להקשר הכמעט מובן מאליו בין פרחים, גינה ופריון), צור מדבר על "להיכנס אל תוך גנך ואת סגורה ואסופה, פתחי לי שערייך ואבוא, אשקה בך אדמה, אזרע". בהמשך יבוא גם "פתחי לי ואדע אותך תמר". המילים כאן כל כך מפורשות שלא סביר שצור ניסה בכלל להסוות אותן. 

"נימפה" - ברי סחרוף / ערן צור

ועוד שיר של ערן צור. לא ממש מפתיע, אם לומר את האמת. על פניו, "נימפה" היפהפה, שכתב צור וביצע ברי סחרוף באלבומו "הכל או כלום" מ-1991, יכול להיות שיר תמים על אהבה לאישה הריונית ("אהבתי אישה, ברחם שלה פורחים לה פרחים נפלאים").

אבל קריאה מדוקדקת יותר של שורותיו, וביניהן, מספרת את הסיפור שלפני הפיכתה לנימפה נושאת הפרחים ברחם."נתתי לה מים חיים" הוא שר שם, "בגנה יפרחו הפרחים ", ובהמשך גם "ולי היא נתנה ילדים". פתאום מעיין הקצף הלבן שנקווה בעמק ליד הגבעה נשמע פחות תמים.

ילדים זה שמחה, וגם מה שבא לפניהם. ברי סחרוף(צילום: עידו ארז)

"באה מאהבה" - יהודית רביץ

"קצב הליכתה, קמט בשמלתה, הם שיעידו הם שיגידו שדבק בה טעם האהבה". יכול להיות ש"באה מאהבה", להיט הענק שכתב יענקל'ה רוטבליט וביצעה יהודית רביץ ב-1987, הוא למעשה תיאור של אותה הליכה ברחוב בבגדים שלבשנו אתמול, שזכתה לכינוי ההולם "Walk of Shame"? ובכן, כן.

"גאולה" - חמי רודנר

כן, שיר הנושא של אלבום הסולו המצוין של חמי רודנר משנת 2000 מדבר גם על הבנה, חברות, אמת גדולה וצחוק בזוויות, אבל קשה להתעלם מריח הכריות שמלווה אותו. והיי, מה אתם יודעים. גם כאן יש מעיין, ואפילו נהר. "נשקי אותי עכשיו נשמה" שר אז סולן איפה הילד, "כמו מעיין לפלג אלי נחל בואך נהר לתוך הים שלה, הגוף שלה".

יש אף מי שיגדיל ויטען שקטעים כמו "ייקח מה שייקח, ייתן מה שייתן", מדבר על הרנדומליות שבה נקבע מין הצאצא, אבל בעניין הזה ייתכן ומדובר בהגזמה קלה.