לנהוג עם ב.מ.וו M2 על מסלול, ולספר לחבר'ה

מרבית האנושות לא מוצאת היגיון בנהיגה על מסלול מירוצים. וזה לא מפתיע. מדובר ברצועת אספלט שמתחילה ומסתיימת באותה נקודה אחרי סיבובים לימין וסיבובים לשמאל שמחוברים בקטעים ישרים. הנהיגה על מסלול לא מביאה אתכם לשום מקום, וגם אם תנהגו ממש מהר, בסוף תמיד תחזרו לאותו מקום בדיוק. מבחינה גיאוגרפית אם כך, מדובר בשיעמומון שמעטים בלבד יכולים להתמודד בחוסר התוחלת וההיגיון שיש בו.

גם כך אפשר לנהוג על מסלול: 

מבחינה נפשית לעומת זאת, מדובר באחת החוויות היותר עוצמתיות שתוכלו לארגן לעצמכם. ואם אתם אוהבים נהיגה, יתכן בהחלט שתחושו סוג של התעלות רוחנית. בעיקר אם אתם מגיעים ממדינה בה מנחת מטוסים נטוש עם מספר קונוסים באתר שכוח אל, נראה כמו גן עדן עלי אדמות.

באירופה יש מאות מסלולי מירוץ. בחלק לא קטן מהמקרים מדובר במסלולים פשוטים וקצרים יחסית המשמשים לסבב תחרויות מקומי-עממי, במקרים אחרים מדובר במסלולים המשמשים קטגוריות שונות ומתוכננים לפי התקנים המחמירים ביותר של פדרציית הספורט המוטורי - FIA. והמכנה המשותף לכמעט-כולם: חובב רכב יכול לעלות עליהם עם כלי הרכב הפרטי, אחרי שהצטייד בכיסוי ביטוחי מתאים, ופשוט לתת גז. בלי משטרה, בלי הולכי רגל-רוכבי אופניים-קורקינטים חשמליים, בלי נהגים חסרי מושג שמזגזגים בין נתיבים כי הם פשוט חייבים לשלוח מסרון דחוף.

מסלול הונגרורינג (Hungaroring), כחצי שעה נסיעה ממזרח לבודפשט, שייך לרשימה אקסקלוסיבית במיוחד של מסלולים, כאלה המארחים את סבב הפורמולה 1 היוקרתי. כדי להבין כמה הספורט המוטורי פופולארי באירופה, כדאי להזכיר כי הוא מכיל מקום ליותר צופים מאצטדיון רמת גן, טדי, סמי עופר ובלומפילד גם יחד. יש בו 4.4 ק"מ של אספלט איכותי ו-14 פניות מכל סוג ומין. וכשהוא משתרע לפניך מתוך מושב הנהג של ב.מ.וו M2 חדשה, מבלי שתידרש לשלם את חשבון הצמיגים או רפידות הבלמים והדלק, הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות הוא להסתער עליו בחמת זעם.

עם דם בראש ותוכניות לשחרר תסכול מוטורי ארוך שנים, התנפלתי על המצערת, וההגה, עם עשן מהצמיגים האחוריים והגה בנעילה נגדית. מה שהעיר מיידית את מכשיר הקשר, שפלט צעקה שנשמעה כמו "נו דריפטינג" במבטא גרמני כבד. בעברית זה "תרגיע, ומהר". הורדתי את הלחץ, לפני שהכרטיס הצהוב יהפוך לאדום. אז כדי שתדעו מה לעשות ותחסכו מעצמכם מבוכה, קבלו חמישה כללי "עשה ואל תעשה".

שמרו על קור רוח

חסרי ניסיון בנהיגת מירוץ, ורובנו כאלה, יתנפלו על המסלול באגרסיביות יתרה. בערך 5 רמות מעל הנחוץ והנכון. כי כאשר הידיים אוחזות חזק (מדי) בהגה, מפעילות אותו בתנועות חדות (מדי), הרגליים בועטות בדוושות בכוח (רב) והנהג מתנשם בכבדות, אין לכם שמץ של סיכוי ללמוד את הקו הנכון וליהנות באמת. שלא להזכיר את זמן ההקפה. שמרו על קור רוח, ארגנו את הנשימות כך שיהיו נינוחות וארוכות, שמרו על ריכוז והדפו הצדה כל אלמנט שעשוי להסיח את דעתכם.

מהמכשיר הסלולרי בעזרתו אתם רוצים לגרום לחברים בארץ לקנא, דרך מצלמת הגו-פרו שאולי יכולה לתפוס זווית טובה יותר. שבו נכון, הניחו ידיים ברכות על ההגה ונסו לעכל עד כמה שניתן את המידע הזורם אליכם דרך העיניים, האוזניים הישבן וקצות האצבעות. זה נכון כמובן גם בכביש הציבורי, ונכון פי כמה על המסלול בו אתם קרובים הרבה יותר לקצה היכולת של מכונה ושלכם.
 

הכנה מוקדמת

כמו שכל חי"רניק מכין עצמו לציר ניווט מיועד, כך גם כאן. הכנה מוקדמת לפני נהיגה על מסלול חדש חשובה מאין כמוה. יוטיוב עמוס במידע על כל מסלול שקיים על הפלנטה, וצפייה בנהיגה בו תוך לימוד ושינון התוואי, יקצרו משמעותית את תקופת ההיכרות המהוססת. במקרה של מסלולים מוכרים יותר, סימולטור מירוץ הוא אופציה מעולה. החל במשחקי מחשב ריאליסטיים, ועד סימולטורים מתקדמים המאפשרים התנסות כמעט זהה לדבר האמיתי, מבלי להיות פיזית במסלול.

נהגי מרוץ, ובעיקר נהגי פורמולה 1, משתמשים בו כדי להתכונן לקראת מירוץ במסלול חדש או ישן. כדאי עם זאת לזכור כי ההיכרות הפיזית במקום חשובה ביותר. אם יש לכם אפשרות, לכו על המסלול או רכבו על אופניים לאורכו. אם אין לכם, נצלו את ההקפות הראשונות כדי לערוך היכרות נינוחה ומדויקת. במילים אחרות, סעו לאט ולמדו את המסלול.

חלק וזורם

דריפטים של זנב מכשכש וצמיגים מעשנים נראים טוב ומחניפים לאגו. וב.מ.וו גאים ביכולת הזו בכמעט כל אחד מדגמי M שלהם ומשווקים אותה בסרטונים רשמיים. הם אפילו מחזיקים בשיא עולם לדריפט הארוך ביותר. אבל מסלול מירוץ נועד כדי לנהוג מהר, ו"על הצד" זה לנהוג לאט.

תנועות חדות עם ההגה, הבלמים או המצערת, מזעזעות את המרכב וגורמות להעברות משקל חדות שמצדן גורמות לפחות אחיזה בצמיגים. צמיגים ללא אחיזה מחליקים ובמקום לדחוף את המכונית קדימה, מבזבזים אנרגיה לריק. הפתרון הוא לנהוג חלק יותר, מתוכנן יותר, מדויק יותר. הסטופר אינו משקר, וזמני ההקפה מוכיחים זאת באופן חד משמעי - בכל מקום ובכל תוואי, לאט ומדויק זה מהר יותר.

קו נכון

לכל סיבוב יש חלק פנימי וחלק חיצוני. המטרה בנהיגה מהירה היא להפחית עד כמה שניתן את העומסים המיותרים שמופעלים על המכונית. שימוש בכל רוחב האספלט העומד לרשות הנהג, על-ידי תחילת פניה בחלקה החיצוני, היצמדות לחלקה הפנימי בשיא הפניה (אייפקס) ויציאה חזרה לחלקה החיצוני לקראת ההאצה, "תיישר" את הסיבוב עד כמה שניתן, תאפשר תנועת היגוי מינימאלית ולכן מהירות מקסימאלית. אבל זה הבסיס בלבד, שכן כל פניה בנויה אחרת.

מה קורה כאשר היא מתהדקת, או להיפך, "נפתחת" לקראת סיומה? מה ההבדל בין פנייה מאד הדוקה של 180 לפניית 90 מרווחת? יש פניות בהן צריך להתחיל להפנות את ההגה בשלב מאד מאוחר, יש כאלה בהן חובה להמתין עם ההאצה החוצה הרבה מעבר למה שמרגיש נכון. כדי למצוא את הנקודות האלה בהונגרורינג, צריך הרבה יותר משלוש הקפות שב.מ.וו הקצו לנו.

לבלום ולהאיץ

כל נהג מירוץ יעיד שהקושי הגדול ביותר הוא למצוא את נקודת הבלימה הנכונה, הרגע הזה בו אתה חייב לבלום, אחרת תפספס לגמרי את הפנייה שמגיעה, תחטיא את האייפקס ותחסל את הרדיוס הרצוי וההאצה המוקדמת. בלימה מאוחרת עד הרגע האחרון מאפשרת גם "לסחוב" מהירות גבוהה עד כמה שניתן, וזו הדרך היעילה ביותר לקצץ בזמן ההקפה. במירוץ עצמו זה יותר מורכב, שכן בלימה במטר מוקדם מדי, תאפשר למתחרים לעקוף אותך עוד לפני הפנייה. בלימה מאוחרת מדי תגרום להם להאיץ טוב יותר החוצה ולעקוף אותך בישורת שאחרי.

נקודת הבלימה ספציפית לכל פנייה, משתנה בהתאם למכונית ולמצב האספלט באותו רגע, כמו-גם למצב הרוחות במסלול (תאמינו או לא), מצב הצמיגים ומיקום המתחרים. העניין הוא, שלעיתים צריך למצוא את הנקודה הזו כשמאטים ממהירות של 250 קמ"ש. המשמעות היא שאתם צריכים לזהות את הנקודה המדויקת על המסלול, עניין של עשרות סנטימטרים, כאשר חולפים על-פני 70 מטרים בכל שנייה. מדובר בנקודה שחולפת תוך מאית שנייה. וזו משימה מורכבת מאד.

אגב, האצה בתזמון מדויק חשובה כמעט במידה דומה. האיצו מוקדם או חזק מדי, תאבדו אחיזה ותחליקו קלות במקרה הטוב, או תסתחררו אל מחוץ למסלול במקרה הרע. חוק האצבע אומר שאין להאיץ אם אתם לא בטוחים שתוכלו להמשיך ולעשות זאת עד היציאה מהפניה, ולהגביר את הלחץ על הדוושה הימנית בשילוב יישור ההגה.

דגל שחמט

לשלב בין כל אלה אינה משימה פשוטה. רק לחשוב שנהגי מירוץ מבצעים את כל הפעולות האלה תוך שהם מנצלים טעויות של אחרים כדי לעקוף, מוודאים שהם אינם מאפשרים לאחרים לנצל את הטעויות שלהם, שומרים על הרכב ומתקשרים לעיתים עם רחבת הטיפולים. בלי מיזוג, בלי מושבים נוחים, בתוך סרבל מירוצים חסין אש ולוהט, עם קסדה על הראש, כפפות על הידיים, נעלי מירוץ לוחצות ויובש נוראי בפה. וכל זה עוד לפני שמביאים בחשבון את הלחץ המתלווה לצורך להצליח. שכן לצד יצר התחרותיות המקנן בכל נהג מירוץ, יש גם דין וחשבון שצריך לתת לנותני חסויות, מנהלי קבוצה וכמובן אוהדים.

לא פשוט, אבל כל-כך ממכר.