נאומים מתוקשרים לאומה משמשים ע"פ רוב הזדמנות טובה עבורמנהיגים להשמיע את עמדותיהם המדיניות לציבורים שונים ולקהלי יעד, כמו גם לאויבים וליריבים פוליטיים. זהו כלי משמעותי ויעיל, הממסגר בזמן קצר אמירות פסקניות ומעביר לעיתים מסר תכליתי, חד וברור.

כך גם נהג אבו מאזן, יו"ר אש"ף ויו"ר הרשות הפלסטינית, בעת נאומו שנישא לאחרונה בבית לחם על רקע חגי המולד.

אין צורך להיות חדי אוזן כדי לשמוע את המנהיג הפלסטיני מדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי כל ההתנחלויות שנבנו מ-67' אינן חוקיות ועל המתנחלים לצאת מהן כפי שנעשה ברצועת עזה, וכי גם גושי ההתנחלויות הגדולים נכללים במסגרת זאת. אבו מאזן הטעים נחרצות כי הגושים אינם שייכים לישראל, ואין כל הסכמה פלסטינית לכך.

אמירות מדיניות נחרצות ומפורטות בנושא גושי ההתנחלויות לא נשמעו בפומבי זמן רב ע"י הדרג הפלסטיני הבכיר ביותר, כאשר בדרך כלל הושמעה בהזדמנויות שונות (רשמיות ואחרות)העמדה המסורתית, לפיה הדרישה הפלסטינית הינה "נסיגה לגבולות 67'", ולעיתים נדירות יותר עמדה רכה יחסית המביעה מוכנות לנסיגה "על בסיס גבולות 67' עם חילופי שטחים בשיעור קל".

גורמים פוליטיים ואנשי מקצוע ישראלים העוסקים בסוגיה הפלסטינית יאמרו ודאי כי אין בהצהרה זו חדש, וכי העמדה הפלסטינית ה"מקסימליסטית" בנושא הגבולות מוכרת, והיא בגדר עמדת פתיחה טקטית המיועדת לצרכי משא ומתן. עוד יאמרו אלה, כי במסגרת המגעים המדיניים שנוהלו עד כה הביעו כבר הפלסטינים מוכנות לחילופי שטחים הזהים בשטחם ובאיכותם לגושים (מה שקרוי ה- SWAP), והמחלוקות נסובו סביב אחוזי השטחים המוחלפים.

המינימום הפלסטיני לא יפגוש את המקסימום הישראלי. אבו מאזן (צילום: AP)

כנגד זאת, אין לפסול את הטיעון לפיו נכונותם של הפלסטינים לחילופי שטחים, תוך שהם מותירים פער נצחי בין עמדותיהם לאלו של ישראל, אינה אלא מרכיב מניפולטיבי בניהול המשא ומתן, אשר עיקר מטרתו הינה "להשאר על הגלגל" ולהיות שחקן רלבנטי על המגרש הבין-לאומי, בו משחקות ארה"ב ואירופה.

כך או כך, נראה כי המחשבה השוררת בקרב גורמים ישראלים שונים כי "כל שנותר הוא רק לסכם את האחוזים והפלסטינים כבר יבלעו את הצפרדע הטריטוריאלית", נוגדת את הפוזיציה המדינית הפלסטינית האמיתית, ובוודאי אינה מתיישבת כלל עם אמירותיו הגורפות והעדכניות של אבו מאזן, שאינן ניתנות לביטול בהינף יד כלל וכלל. לא מן הנמנע, כי נוכח הרינונים והתכונה בראמאללה (ובירושלים) סביב עתיד כהונתו של המנהיג הפלסטיני ומאבק הירושה שמתנהל מזה תקופה ארוכה, ועל רקע הפופולריות הנמוכה לה הוא זוכה מהציבור הפלסטיני ובדעת הקהל, דאג אבו מאזן מתוך בחירה להעביר מסר ברור שכוון פנימה והחוצה, לעגן ולבצר היטב את העמדות המדיניות של אש"פ והרשות ולאחות את תדמיתו הסדוקה. זאת, תוך שהוא "מסנדל" כדבעי את הבא אחריו, כפי שסינדל אותו ערפאת קודמו בכל הקשור למרחב הוויתורים המדיניים האפשריים, וביודעו כי ככל הנראה משא ומתן מדיני אינו על סדר היום בפרק הזמן שנותר לו בשבתו במקאטעה.לא זו בלבד, אלא שממרום הצהרותיו הקשיחות והפומביות הללו של ה"ראיס", יקשה עד כדי בלתי אפשרי כלל עבור יורשיו להותירן מאחור, לסגת ולהגמיש אותן עד שתפגושנה את העמדות הישראליות בנושא האמור, מרחיקות לכת ככל שתהיינה.

אם כך, לפחות באחת מסוגיות הליבה המרכזיות , טריטוריה וגבולות, דאג אבו מאזן לבטן כראוי את האמירה לפיה "המינימום הפלסטיני לא יפגוש את המקסימום הישראלי". הניסיון מוכיח, כי לאורך כל שנות המגעים המדיניים עם הפלסטינים, הפגינו אלה ע"פ רוב עקביות בעמדותיהם המדיניות, בוודאי בסוגית עתיד ההתנחלויות. נאומו האחרון של מנהיגם ממקד אלומת אור חזקה אחר אחד מסלעי המחלוקת הגדולים ביותר בין צדדים, ומשאיר מורשת מדינית מוצקה לבאים אחריו.

aloneviatar1@gmail.com