בשורה רעה לנהגים: מחיר הבנזין יתייקר הלילה בחצות ב־27 אגורות, ומחירו המקסימלי של ליטר בנזין 95 אוקטן יעמוד על 5.96 שקלים. מי שייעזר במתדלק ישלם תוספת של 19 אגורות לכל ליטר.
כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", במקביל להתייקרות הדלק עצמו, משרד האוצר מייקר החודש גם את המסים על הבנזין, והיקף המס הקבוע על הבנזין (הבלו) יועלה ב־5 אגורות (כולל מע"מ על הבלו). היקף המיסוי הכולל על הבנזין מגיע כבר ל־66%. המשמעות: שני שלישים מהמחיר שאנחנו משלמים בתחנה מוזרמים ישירות לקופת המדינה.
מחירי הבנזין בישראל מתעדכנים תקופתית אחת לחודש, ותלויים במחיר הנפט בעולם שעלו לאחרונה, ובמחירי הבנזין המזוקק שנגזרים ממחיר זה ולכן התייקרו אף הם בכ־16%.
אלא שמחיר הבנזין בישראל מהווה כ־24% בלבד מהמחיר שאנחנו משלמים, ומרבית המחיר שאנחנו משלמים הוא מסים.
אנחנו משלמים על הדלק שני סוגי מס. הראשון הוא מס קבוע שנקרא מס בלו ומתווסף למחירו של כל ליטר.
מס זה מתעדכן כל רבעון לפי החלטת רשות המסים. הוא הופחת לפני חצי שנה וכעת עולה מחדש ויעמוד בחודשים הקרובים על כ־3.04 שקלים לליטר, לפני מע"מ. המס השני הוא מע"מ והוא מוטל על כל מחיר הדלק (כולל הבלו), כלומר אנחנו משלמים גם מס על מס.
באוצר טוענים כי ניתן להתייחס למס הבלו גם כמס ירוק, כלומר כזה ששינוי בו יכול להביא להפחתת השימוש בכלי רכב. אלא שהמדינה אינה מספקת כיום תחליף אמיתי לכלי רכב פרטיים בדמות תחבורה ציבורית יעילה, אמינה, מהירה ומסודרת שתאפשר למרבית המשתמשים בכבישים לזנוח את המכוניות הפרטיות ולעבור לתחבורה ציבורית.
כספי המסים על הדלק אינם מיועדים ישירות לשיפור תשתיות התחבורה הציבורית, התחבורה בכלל או מלחמה בתאונות דרכים וכך לציבור המשתמשים אין "הנאה" ישירה מהם. התוצאה היא שמדובר בתוספת לנטל המיסוי בלי שהציבור יכול באמת "ליהנות" מהמס הזה.
מחיר הבנזין כולל גם סל הוצאות שיווק, שהוא הסכום שמוקצה לחברות הדלק לצורך הקמת ותחזוקת התחנות, עלויות הובלת הדלק והטיפול בו ונתח רווח.
סל הוצאות השיווק, שקוצץ באופן דרסטי לפני מספר שנים, עומד על כ־61 אגורות מהמחיר ומהווה החודש כמעט עשרה אחוזים מהמחיר של ליטר דלק.
