חמישי שמח והקשר שלו לגיל שלך

מדי שנה בחופש הגדול, אני והבעלשעבר רואים את הילדים במתכונת שבועית, שבוע אצלו שבוע אצלי. זה עובד נהדר, אפשר לעשות חופשות ממושכות, הילד לא צריך להיתזז מבית לבית, וההורים מקבלים שפע זמן לעצמם. כך יצא שהחופש הגדול עבר לי באיזי, ולא הייתי צריכה לתפקד כיחידת בידור ניידת 24/7.

אופציה לשמוח

החל משבוע הבא אנחנו חוזרים להסדרי ראייה רגילים של שני רביעי וכל סופש שני, מה שיאפשר לי לצאת לברים ולפגוש רק נשים ורווקים, כי השאר מרדימים את הילד.

ימי חמישי הם אופציה לשמוח, רק אם הצלחתי להשיג בייביסיטר - אחת מתוך עשרות בנות שלעולם אינן זמינות כשאני צריכה אותן. זה שהבייביסטר בת 14 וכל הכישורים שלה מסתכמים בזה שהיא עצמה הייתה ילדה עד לפני יומיים, זוכה להתעלמות מופגנת, העיקר שאוכל להתאוורר.

אני סתם מתלוננת. הקטן שלי כבר גדול, ממש ברגעים אלה הוא מתחיל את יומו בתיכון, ושיהיה לכולנו בהצלחה. אני זוכרת את יומי הראשון בתיכון כאילו היה זה אתמול – אבל זה רק בגלל שהזיכרון לטווח ארוך מתחדד כשאת מזדקנת. מה אכלתי לפני שעה? עדיף שלא תשאלו, מי זוכר.

כשיש לך ילדה בצבא, יש לך ילד בתיכון ואין לך זוגיות, זה יכול להפוך את הבטן, במיוחד אם את לבד בסופש הזה. פתאום את מבינה בת כמה את (100), עם כמה גברים ניסית שזה יצליח (100), כמה פעמים זלגה לך המסקרה על הלחי (100) וכמה פעמים ויתרת מראש (5000).

תבחרי להיות מאושרת(צילום: shutterstock)

הגיל לא מגדיר אותנו - אבל משפיע

באחד הלילות, כשחזרתי מבילוי למיטתי הלוהטת (אל תתלהבו. אוגוסט, שכחתי להפעיל מזגן), מצאתי את עצמי בוהה בתקרה וחושבת: בז', צריך לצבוע בבז'. התחלתי להרהר בזוגיות האחרונה ובזו שלפניה, והבנתי שלא בא לי להזדקן לבד - בא לי מישהו שיאכלס את הצד שלו, ילטף את הקמטים שנחלצו מהבוטוקס, יביט בי באהבה כשאני חולמת ולא יטרוק אחריו את הדלת בחמש בבוקר.

בעוד כמה שנים – ומגיל 40 כל שנה טסה כמו חצי שנה – הילדים יעזבו את הבית ולא יהיה לי על מי לצעוק שהוא מבלגן, לא יהיה לי את מי לשלוח דחוף למכולת, ולא יהיה מי שלא יעשה את זה. בגילי מתמעטות האופציות להכיר מישהו שרוצה אשה בגילי. "הו, יש לך ילדים גדולים!" הם נרתעים בתנועה כמעט בלתי מורגשת ומחשבים מתי להזמין חשבון.

לא מזמן הוזמנתי להרצות בפני חבורת נשים שאחת מהן חגגה חמישים. החוגגת היא גרושה יפהפיה שמקפידה על שגרת תזונה, כושר וטיפוח, ואוחזת במשרה מוצלחת. כשהחמאתי לה חלפה עננה על פניה. "מה כל זה משנה", אמרה בצער, "כשרוצים להכיר לי מישהו הוא שואל מהיכן ובת כמה. כשהוא שומע 'חמישים' הוא בכלל לא רוצה להמשיך לשמוע".

הגיל לא מגדיר אותנו אבל הוא משפיע עלינו. אני יכולה להרגיש בת 17, אבל הסביבה תדאג להציב לי מראה ולתקוע אותה בפרצופי. אם לא אקבל בכיף את מה שנשקף לי, אהיה בדיכאון. כל אחת צריכה להיישיר עיניים למראה ולהגיד: זאת אני ואני גאה בעצמי, מפני שלחפש אישור מהסביבה זה מקור לתסכול מתמשך. רק השבוע הכרתי אשה שהגדול שלה בן 22 והקטנה בת 5 – שניהם מאותו בעל. "רציתי להרגיש חיונית ובעלת ערך", אמרה לי.

זה נחמד, אבל אני לא רואה את עצמי לוקחת ילד לגן ומתחבאת בין השיחים כשהוא צורח 'אמא אמא'. אני יכולה להרגיש חיונית ובעלת ערך גם בלי זה. אם אחיה מתוך מחשבה שהחיים חולפים מהר מדי הם יחלפו בחוסר תשוקה, ועם זה אני לא יכולה לחיות.

אני משתדלת להזכיר לעצמי את החוזקות שלי, מודה על זה שאני חיה, נושמת בכוחות עצמי, יש לי גג מעל הראש, אוכל במקרר (אם אפשר לקרוא ככה לחסה ותרד, אני בניקוי רעלים, אל תשאלו). כל יום הוא יום לשמוח, אם רק נבחר בכך.

זה לא אומר שהכל דבש, שיט הפנז, אבל יש לי את האפשרות להרגיש קשישה בודדה ונרגנת מול האפשרות להרגיש ילדונת מאושרת שיוצאת לשחק עם העולם הגדול.

חמישי שמח,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לשינוי חיובי בחיים, מרצה בחוגי בית וארגונים, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר