הסלסאו של חוף אכדיה / "מחוץ לרדאר"

דייגו מראדונה מדבר עברית שוטפת ויש לו קעקוע בולט של מגן דוד על הזרוע. לא מספיק מוזר בשבילכם? מה תגידו על זה? דייגו מראדונה הוא ברזילאי.

לכתבות קודמות במדור "מחוץ לרדאר"

אפשר להירגע. לא התיישבתי לכתוב את המדור השבוע אחרי לילה רווי באלכוהול. לכל היותר, נס קפה ואפילו בלי סוכר. וכן, הדמות שתיארתי בפסקה הקודמת היא אמיתית לגמרי – ואם יזדמן לכם לעבור במהלך היום בחוף פרישמן ליד רשתות הכדורעף, אולי אפילו תיתקלו בה.

דייגו מראדונה דה סילבה (27) הוא שחקן פוצ'יוולי המשחק בישראל מזה שש שנים. הוא ברזילאי למהדרין, אבל אביו, מה לעשות, העריץ את הגאון הארגנטינאי וקרא לבנו על שמו. מראדונה שחי בארץ כבר שש שנים, הוא אחד משלושה נציגים במושבה הברזילאית ההולכת וגדלה בליגת קורונה פוצ'יוולי הישראלית.

פוצ'יוולי, למי שלא נתקל עדיין בענף, הוא מעין הכלאה בין כדורגל לכדורעף חופים. כמו בכדורעף חופים מתחרים במשחק שני צמדים המעבירים את הכדור מצד אחד של הרשת לשני, אלא שבניגוד לכדורעף, העברת הכדור נעשית באמצעות הרגל, הראש, החזה והכתף.

מראדונה, גרסת הפוצ'יוולי. דמות אמיתית, נשבעים(צילום: מעיין קהלני)

החוקים הפשוטים והמהלכים הווירטואוזים ובראשם ה"שארק אטאק", מעין זינוק אופקי משוגע לכדור, הופכים את הפוצ'יוולי לספורט אטרקטיבי ומאוד יפה לעין.

לא תתפלאו לשמוע שכיאה לענף המשלב בין שמש, חוף ים, כדורעף וכדורגל, שורשיו הם בחופי הקופקבנה בריו דה ז'ניירו. עד כדי כך הענף אהוב בריו, שהוא נבחר להופיע כספורט ראווה באולימפיאדה האחרונה.

אחד משגריריו הבולטים של הפוצ'יוולי בעולם הוא כוכב נבחרת הכדורגל של ברזיל בעבר, רומאריו, שמתחרה בו ברצינות מלאה מאז שפרש מכדורגל. גם כוכבים ברזילאים אחרים כמו רונאלדיניו או ניימאר משחקים פוצ'יוולי להנאתם ולמעשה קשה יהיה למצוא כדורגלן ברזילאי בכיר שלא התנסה בענף.

מימין לשמאל: גיגי, טובי, בסון ופפל(צילום: מעיין קהלני)

אבל למרות האהבה הגדולה של הברזילאים לפוצ'יוולי, הענף היה ונשאר חובבני למדי. רק בודדים בברזיל מתפרנסים כיום מפוצ'יוולי, וגם אלו לרוב נדרשים לאמן ילדים או לחלטר בצורה כזו או אחרת כהשלמת הכנסה. בכל הקשור למקצוענות, הפוצ'יוולי נותר הרחק מאחור ביחס לאחיו הגדול, כדורעף חופים.

חגיגות אליפות עם רונאלדיניו

מי שדווקא מרוויחה בגדול מהחובבנות של הענף היא ישראל שהפכה למוקד משיכה עבור כוכבי הפוצ'יוולי הטובים ביותר בעולם. שחקנים כמו אדוארדו פפל (36) וגיגי (33) שמלהטטים מדי שבוע בחוף אכדיה בהרצליה, נחשבים בכל קנה מידה לשחקנים ברמה הגבוהה ביותר בעולם כיום.

אנחנו נוהגים לקנא ובצדק בסדר ובאירגון שבו מתנהלות מעצמות הספורט החזקות בעולם ביחס לחפיפניקיות הישראלית, ולכן מפתיע מאוד לשמוע שדווקא הסדר והאירגון בליגה הישראלית הם שמפתים את טובי הברזילאים לעשות את המסע הרחוק למזרח התיכון. בענף מבולגן עם יותר מתי התאחדויות בינלאומיות, המבוסס על טורנירים מזדמנים, ליגת קורונה פוצ'יוולי היא האופציה היחידה עבור הברזילאים להתחרות בליגה מסודרת - כזאת עם שידורים ישירים, טבלה, מחזורים, עולות ויורדות ואפילו פיינל-פור בסוף (ויסלח להם שמעון מזרחי...).

נחשב לאחד השחקנים הטובים בעולם. אדוארדו פפל בפעולה(צילום: מעיין קהלני)

עד שגילו את נפלאות הליגה הישראלית, נדרשה לא מעט עבודת שכנוע כדי להביא כוכבים בסדר גודל של פפל וגיגי לארץ. פפל היה הראשון להישבר, אחרי שלוש שנים שהשחקנים הישראלים נסעו במיוחד לריו מדי קיץ כדי לפתות אותו, הוא הסכים לארוז את המזוודה. כמובן שגם למראדונה הייתה יד בדבר. ההתאקלמות של פפל הייתה זריזה, בשנה שעברה הוא כבר זכה באליפות יחד עם שותפו דודו טובי (44) והחליט להישאר לעונה נוספת.

את חגיגות האליפות פפל עשה בביתו של אחד, אולי שמעתם עליו, רונאלדיניו. לפפל ולרונאלדיניו יחסי חברות קרובים. פפל היה זה שלימד את הפנומן הברזילאי את רזי המשחק. כשרונאלדיניו שמע שחברו הטוב עשה חיל בליגה הישראלית, הוא הזמין אותו לשבוע של חגיגות ומסיבות בריו דה ז'ניירו כמו שרק כוכב כדורגל ברזילאי יכול לארגן.

פפל חוגג עם רונאלדיניו. יחסי חברות קרובים(צילום: פרטי)

מלבד רונאלדיניו, פפל זכה לשחק פוצ'יוולי עם כוכבי כדורגל ברזילאים רבים אחרים ביניהם רומאריו איתו שיתף פעולה במדי נבחרת ברזיל באליפות העולם ואפילו ניימאר. "ניימאר שחקן פוצ'יוולי טוב", מעיד פפל, "הבעיה היא שאיתו אפשר לשחק רק עד 9:00 בבוקר. אחר-כך כשהחוף הומה אדם, המעריצים קולטים אותו ואי אפשר יותר לשחק".

הסיפוק הרב של פפל מהליגה הישראלית הפך את משימת הבאתו של גיגי לפשוטה יותר. גיגי הוא אחד הפנומנים הגדולים של הענף. על החוף במנאוס, עיר מולדתו, הוא נוהג להשתעשע לפעמים במשחקים של אחד מול ארבעה. יש הרואים בו כשחקן הפוצ'יוולי הטוב בעולם כיום למרות שהוא עצמו מעדיף להצטנע. "אני חושב שיש שחקנים טובים ממני בברזיל, אבל נחמד לשמוע שיש כאלו שחושבים שאני מספר 1", הוא מסביר ואף מפרט על חסרונו הבולט, "הבעיה הגדולה שלי היא שאני פשוט לא אוהב להתאמן. רק בשנתיים האחרונות כשהפוצ'יוולי הפך למקור הפרנסה שלי, התחלתי לקחת אותו באמת ברצינות".

אחד הפנומנים הגדולים של הענף. גיגי(צילום: מעיין קהלני)

לקחת ברצינות, כלל גם לעזוב את אשתו הכורעת ללדת ("היא לא אהבה את זה במיוחד, אבל זה מה יש...", הוא מודה) ולעלות על מטוס לצד השני של העולם. עם נחיתתו בארץ, הוא החליף את הבית המשפחתי בדירת שותפים ליד שוק הכרמל בה הוא מתגורר כיום עם מראדונה ופפל.

גיגי, הטיפוס הרגוע יותר מבין השלושה, מעביר את הלילות בצפייה בטלוויזיה או בברביקיו עם כדורגלנים ברזילאים המשחקים בארץ. את פפל ומראדונה סביר

להניח שתמצאו קורעים את אחד המועדונים המקומיים ("שלוותה", "קלרה", מפגין מראדונה בקיאות מרשימה). אצל הברזילאים כידוע, ה-FUN חייב להיות חלק מהעסק. לפני שהשמש שוקעת, תמצאו אותם בעיקר בחוף פרישמן, משחקים פוצ'יוולי, או מאמנים את השחקנים הישראלים במהלכים מורכבים.

פפל, מראדונה וגיגי. הפאן חייב להיות חלק מהעסק(צילום: מעיין קהלני)

כיאה לברזילאים, השלושה גם אוהבים מאוד כדורגל ושמחו לראות את הנבחרת שלהם זוכה במדליית הזהב האולימפית. פפל אף מרחיק לכת: "מבחינתי אפשר לזרוק לפח את הנבחרת הבוגרת שלנו ולהחליף אותה בנבחרת הצעירה. זו חבורה שיכולה להגיע רחוק מאוד".

בשבת הקרובה (16:00, כניסה חופשית), החברות החזקה תישכח למספר שעות כשהשלושה ייאבקו על תואר האליפות בפיינל-פור בחוף אכדיה בהרצליה. מראדונה ישתף פעולה עם שותפו אדר זינו, גיגי ישחק עם ג'ורג' בסון, פפל ודודו טובי ינסו להגן על התואר בו זכו בשנה שעברה ובנוסף אליהם יש גם צמד על טהרת הישראלים אמיר זוהר ואורן צוברי.

מי שיצפה בפיינל-פור, או בכל משחק ליגה בו מעורבים שחקנים ברזילאים, ישים לב לדבר מעניין. כל הכדורים במשחק ייבעטו לכיוונו של השחקן הישראלי. בגלל היתרון האיכותי המובהק של הברזילאים הטקטיקה של הקבוצות היא לנסות ככל האפשר למנוע מהברזילאים להיות מעורבים במשחק. לרוב, זה לא מצליח להם. "יש להם יכולות אתלטיות ופיזיות שפשוט אי אפשר למצוא אצל שחקנים ישראלים", מסביר בסון, "הם נמצאים בכל מקום על המגרש, תוקפים בצורה כזו שפשוט אי אפשר לקרוא אותם".

ומה לגבי הימורים על המנצחים? לא ברור אם זו לוחמה פסיכולוגית או פרגון יתר, אבל למעט גיגי אף אחד מהשחקנים לא רואה בעצמו כפייבוריט. דודו וג'ורג' מצביעים על מראדונה ושותפו אדר זינו כאלו שיניפו את הגביע, אך דייגו מיד קוטע אותם ומבהיר: "אני דווקא לא חושב ככה, ניצחנו אמנם את היריבות האלו בליגה, אבל פיינל פור זה משהו אחר לגמרי". הייתם מאמינים שמראדונה יגיד דבר כזה?