יום ראשון, במסיבת עיתונאים שכונסה במיוחד, חגגו גבי רוטר, בעלים ומנכ"ל משותף בקסטרו, ואשתו אתי, מנכ"לית משותפת, שני מהלכים מכוננים בחיי החברה והמשפחה: כניסה לשותפות בקבוצת האופנה הודיס, ומינויו של הבן האמצעי, רון רוטר (31), לסמנכ"ל הכספים של קסטרו.
מתחת לדיווח היבש לכאורה על עוד מינוי בחברה הוותיקה והבורסאית מסתתרת למעשה הכרזה: יש יורש פעיל וממשיך דרך למשפחת קסטרו בעסק שהקים אהרן קסטרו, סבו של רון, ב־1933, אז פתח יחד עם אשתו אנינה – בוגרת בית ספר לאופנה ביוון – סלון לשמלות בדירתם שברחוב הרצל בתל־אביב, שלימים הפכה לקסטרו. מה שלא פורסם במסיבת העיתונאים, ומתגלה לנו רק בריאיון עם רוטר, הוא שתוך חמש שנים מתכננים אתי וגבי (59) לפנות למענו של רון את כיסא מנכ"ל הקבוצה – ולהפוך בעצמם ליו"רים משותפים. "המינוי של רון הוא אבן דרך משמעותית עבורנו, כי תוך חמש שנים הוא יוכל למנכ"ל את החברה. בינתיים אני כולי עשייה, וגאה שאני יכול לחנוך את הנכד של אהרן קסטרו כממשיך דרכו", אומר רוטר.
הבן הבכור של גבי ואתי, אריאל (36) – גם הוא, כמו רון, בוגר מצטיין של לימודי חשבונאות ומנהל עסקים בהרווארד, ונשוי לשחקנית והדוגמנית רותם סלע – בחר לנהל את החברה הפרטית של המשפחה שעוסקת בייזום נדל"ן. אחת העסקאות שנעשו בניהולו של אריאל היא הרכישה, יחד עם שותפים, של הקרקע של יקבי כרמל בראשון־לציון, עליה אמור לקום פרויקט מסחר ומגורים ענקי.
הבן הקטן, אורי (23), השתחרר לא מזמן מהצבא. לאחרונה הוא בילה עם אבא באולימפיאדת ריו (קסטרו עיצבה בהתנדבות את מדי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, שהעיתון TODAY USA דירג אותה במקום השני ביופיה בין תלבושות כל המשלחות), ומשם המשיך לבד לטיול בדרום אמריקה.
בעסקת הכניסה להודיס, בראשות הבעלים (בשותפות) והמנכ"ל יוסי גביזון, רוכשת קסטרו 26.4% מהקבוצה תמורת 100 מיליון שקל, באחת העסקאות הגדולות של עולם האופנה בשנים האחרונות. מדובר גם ברכישה הראשונה שקסטרו מבצעת אי פעם מאז הקמתה. קבוצת הודיס היא בעלת הרשתות הודיס (אופנת בייסיק), קרולינה למקה (משקפיים), טופ טן ואקססוריז (אביזרי אופנה). שלוש שנים לסירוגין ארך המו"מ על העסקה. רוטר, בדרכו הזהירה, ניהל אותו כמו קיפוד שעושה אהבה – לאט ובזהירות.
במסיבת העיתונאים שנערכה השבוע ישבו זה לצד זה שני השותפים החדשים, שלפחות תדמיתית נראים כהפכים מוחלטים. מצד אחד ה"רסטה־מן" גביזון, שידוע ברעמת התלתלים הפרועה שלו המאוגדת בסרט גומי צבעוני שחובק את הגולגולת, כפכפי האצבע, מכנסי השלושת־רבעי והשפה המחוספסת, מי שגדל בדימונה ולמד הכל באוניברסיטה של החיים. מצד שני – רוטר המכופתר והשמרן, הנדסאי בניין בהשכלתו המקורית, יליד רמת אביב. כעת הם הופכים יחדיו לאחת משלוש קבוצות האופנה הגדולות בארץ, שתגלגל יותר מ־1.45 מיליארד שקל בשנה. השתיים האחרות הן קבוצת פוקס של הראל ויזל וקבוצת זארה של ג'ו שוובל.
אם יש משהו שמעצבן את רוטר זה שאומרים לו שהוא שמרן ושואלים איך יסתדר עם "התרבות הניהולית" של גביזון, שסוחב איתו קבוצה של חברי ילדות שהפכו יחד לשותפים. יחד הם מנהלים סדרכם שלהם קבוצה של חברות פרטיות שאינן נסחרות בבורסה.
הדבר השני שמעצבן את רוטר זה הביקורת שפורסמה על מינויו של הבן רון לתפקיד בכיר. ב"דה מרקר", למשל, שאלו: "האם זכות האבות אמורה לחפות על חוסר הניסיון המוחלט שלו בתחום הפיננסים?"
חתונה בשלבים
איך תסתדר התרבות הניהולית השמרנית שלך עם זו של הקבוצה של גביזון?
רוטר: "אני שמרן? אין לי רסטות, כי פיזיולוגית אני לא יכול, ומה מצפים, שארקוד עירום על שולחנות? אנחנו הצלחנו להצעיד את קסטרו למותג הכי חזק מול כל התחרות בשוק, עם הקמפיינים הכי חדשניים. להזכירך: אחד הקמפיינים הראשונים בטלוויזיה היה של קסטרו עם המעיל שנפתח, בכיכובם של יעל אבקסיס וליאור מילר, שנחשב אחד הנועזים. להגיד אופנה ושמרנות באותה נשימה זה אבסורד, הרי הדבר הכי קבוע בחיינו כחברת אופנה זה השינוי המתמיד. כל עונה קולקציה חדשה, אופנה חדשה.
"מי שאומר שמרנות, אני מזמין אותו לבוא לנהל את סטודיו העיצוב שלנו, ונראה מי שמרן. אבל אם שואלים לגבי הניהול שלי - כן, אני שמרן שלא לוקח סיכונים מיותרים, ובמובן הזה אני ויוסי מאוד דומים. הוא עוד יותר שמרן מאיתנו. הוא לא מסכים לקחת הלוואות, והחברות שלו לא ממונפות. גם הוא חושב שחובות צריך להחזיר. יש לנו תמימות דעים לגבי ההתנהלות הפיננסית. יש כאן מדינה שהפתעות קורות בה ללא הרף בלי קשר לתוכניות העבודה, וצריך תמיד להיות מוכנים עם מזומנים בקופה לתקופות כמו מלחמות.
"זאת הסיבה שביצענו כעת את העסקה בשלבים, כדי למזער את הסיכון. אני רוכש עכשיו 26.4% ממניות הודיס בהתאם להון שהיה ברשותנו, ואם השידוך יצלח - בעוד שנתיים נרכוש עוד 24% ונחזיק ב־50%. זאת חתונה בשלבים".
בשוק ההון מעריכים כי השותפות הזאת תיתן הרבה יותר מסך חלקיה ותוליד מיזמים משותפים בתחומים נוספים שמשיקים לאופנה: בהסכם הרכישה יש סעיף שלפיו כל עסקה או רכישה שגביזון הוגה ממוחו הפורה, גבי צריך לאשר.
בתקשורת וגם מצד בית ההשקעות אקסלנס, שמחזיק במניות קסטרו, הושמעה ביקורת על מינויו של רון לסמנכ"ל כספים, בטענה שהוא חסר ניסיון.
רוטר: "אמרתי למתנגדים, המבחן האמיתי הוא שאנחנו 24 שנה בשוק ההון עם התנהגות ללא רבב. כמו שנתתם לנו קרדיט ב־1992, כשהנפקנו את החברה ואף אחד לא ידע ולא שאל מי סמנכ"ל הכספים, אתם צריכים גם היום לתת לנו קרדיט שאנחנו עושים טוב לחברה. זה הרי האינטרס שלנו כמשפחה שמחזיקה 72% מהמניות (היתר בידי הציבור – נ"ז). החברה היא הנכס המרכזי שיש לנו בחיים.
"את יודעת כמה מנכ"לי כספים יש בחברות ציבוריות שאין להם תואר? אני רוצה לשאול: האם בכל החברות שבהן התגלו כעת מעילות (חברת הבנייה אורתם סהר – נ"ז) סמנכ"ל הכספים היה בן משפחה? התשובה היא לא. ובכל זאת קרו שם דברים. מחקרים בעולם מלמדים שחברות ציבוריות משפחתיות הן יציבות יותר ונותנות תשואה טובה יותר. אני חברה ציבורית עם רוב משפחתי, שכל ייעודה לתת מקסימום תשואה ודיבידנד למשקיעים. בשנה שעברה חילקנו דיבידנד בגובה 5% משווי החברה! מי שמפקפק בנו ובשיקולים שלנו היה צריך, רק בגלל הרקורד שלנו, להאמין בהחלטה".
איך התקבלה ההחלטה?
"רון הודיע לנו לפני מספר חודשים שהוא ומשפחתו (אשתו עדי, אדריכלית, ובתם התינוקת – נ"ז) חוזרים לארץ. כבוגר הרווארד היו לו הצעות מתגמלות כספית יותר מקסטרו, והוא בחר בנו. ייעדנו אותו לתפקיד מנהל פיתוח עסקי, אבל סמנכ"לית הכספים, רון מיטל, הודיעה שהיא עוזבת את החברה אחרי 23 שנה, והיינו בעיצומה של עסקת הודיס. הייתי חייב למנות מיידית סמנכ"ל כספים שהוא איש אמון. למישהו זר היה לוקח שנה ללמוד את העסק. התמזל מזלנו שרון מכיר מילדות את עסקי המשפחה וגדל בקסטרו. השאלה היא לא אם רון 100% מוכן לתפקיד, אלא אם יש לו אמביציה ויכולת, ומי שמכיר אותו יודע שיש כאן יותר מאדם ראוי. 96% מבעלי המניות של קסטרו הצביעו בעד המינוי. לאקסלנס נעשה היכרות אישית עם רון".
רון יקבל שכר של 40 אלף שקל בחודש, ולנוכח הביקורת הוחלט שזכויות החתימה בחברה יעודכנו כך, שהמנכ"לים המשותפים, גבי ואתי, וסמנכ"ל הכספים רון לא יוכלו לחייב את החברה בהתחייבויות מהותיות – ללא חתימה נוספת של מורשה חתימה שאינו בעל שליטה.
איך נוצר הקשר עם גביזון?
"לפני חמש שנים חיסלנו את רשת דיווה לאביזרי אופנה, שהיה לנו הזיכיון להפעלתה בארץ והיא נכשלה. גביזון, שהיה הבעלים של רשת טופ טן לאביזרים, התעניין בשכירת החנויות שפינינו, וכך הכרנו. ראיתי יזם מוכשר עם ידע רב. לפני שלוש שנים הוא הציע לנו להיכנס איתו לאיזה מיזם, שלא יצא, ולצורך כך נסענו לגרמניה יחד עם רון מיטל, סמנכ"לית הכספים שלי. שם התוודעתי מקרוב לסיפור חייו, איך ממכירה בדוכני רחוב בחו"ל הוא הגיע להיות ספק משמעותי של אביזרי אופנה ומשקפיים מסין לרשתות אופנה ידועות באירופה. היינו בדרך חזרה לשדה התעופה ואמרתי לרון: 'את יודעת מה, שווה להשקיע בגביזון עצמו, במקום במיזם'. מה שעוד מצא חן בעיני זה שהוא הכניס שותפים לעסקים, חלקם חברי ילדות, והצליח לגבש קבוצה שיודעת לפעול ביחד. זה לא מספיק שאתה מוצלח, המבחן שלי זה גם איך אתה עם שותפים.
"בנוסף, אחרי שסגרנו את קסטרו גרמניה, שהסבה לנו הפסדים, החלטנו להשקיע רק בחברות רווחיות. היה לו אז את טופ טן והודיס, ורעיון להקים את קרולינה למקה. התחלנו במו"מ לשותפות לפי שווי של 100 מיליון שקל להודיס, והתנאים לא בשלו. אנחנו היינו נעולים על רכישת השליטה, כי חשבנו במונחים של שוק ההון ואיחוד הדוחות הכספיים במאזנים שלנו. הבנו שאין לנו את היכולת הניהולית לשלוט, היה פער במחירים, אבל נשארנו בקשרים טובים. מאז הודיס רק השתבחה, קרולינה למקה התגלתה כהצלחה גדולה ועשתה מהפכה בשוק המשקפיים. אני, אישית, הצטיידתי בשני זוגות שלהם. לפני שנה יוסי פנה אלי ביוזמתו בהצעה לשקול שוב את השותפות, וכעת ביצענו את העסקה לפי שווי של 350 מיליון שקל להודיס, ואני לא מצטער שלא נכנסנו אז".
מה תתרמו אחד לשני?
"יוסי הוכיח קריאטיביות בצורה שבה פיתח את המותגים שלו ובחשיבה מחוץ למסגרת. אני בטוח שהוא יכול לתרום לקסטרו, אני רק עוד לא יודע במה. לשנינו יעד משותף – להצמיח את החברות. השותפות הזאת, שבמשך השנתיים הבאות תיבנה, יכולה להוליד מעבר למה שנראה כיום. קסטרו מביאה יכולות ניהול של עסק גדול לחברות של הודיס שפרצו קדימה ויצטרכו בגלל הגודל לעבור כעת לתרבות ארגונית של גדולים.
"ויש עוד עניין: האטרקטיביות שלנו אצל בעלי קניונים תגדל, כי קסטרו, הודיס, קרולינה וטופ טן כולן מחוללות טרפיק (חנויות שמגבירות תנועת קונים בקניון – נ"ז). זה יעזור לנו באותם מקומות שבהם שכר הדירה מהווה בעיה בגלל ריבוי שטחי המסחר. אם השוק יהיה יותר קשה, נצטרך למצוא את עמק השווה עם הקניונים לגבי גובה שכר הדירה, ואם יהיה צריך לעזוב - לא נהסס. בנוסף, בתקופה שהריבית על הכסף היא אפס, וקשה מאוד לשמור על שוויו, אני חושב שההשקעה בהודיס הרווחית תניב תשואה נאה".
"הענף לא במשבר"
למדת הנדסאות בניין. איך התגלגלת לאופנה?
"התחתנתי עם אתי. אבא שלה, אהרן קסטרו, היה בעלי חנות אופנה באלנבי ובית חרושת לשמלות. ב־1980 הוא ביקש ממני לבוא לעזור לו לסגור את העסק. הייתה אז אינפלציה איומה. אמא של אהרן הייתה תופרת סלון, ואבא שלו, עוד ביוון, ייצר כותנות לגברים. היה המון ידע במשפחה.
"אני למדתי בטכניקום גבעתיים הנדסאות בניין, והחלום שלי היה לבנות גשרים. כשאהרן פנה אלי, הייתי בשלב של התלבטות בין ללמוד באוניברסיטה לבין להגר, כי אחי היגר לארה"ב. בסוף החלטתי לתת שנה לקסטרו. אפילו אתי התפלאה, היא שאלה אותי אם אני בטוח.
"אהרן היה מורי ורבי. מהר מאוד הבנתי שיש לעסק פוטנציאל. אבא שלי תמיד אמר לי שאם לעסק יש ספק שנותן בו אמון ולקוחות שקונים, בניהול נכון אפשר להצליח. גיליתי שהעסק מרתק במובן זה שהוא משתנה כל הזמן. זה כמו גלישה על גלים, אתה כל הזמן צריך לשמור על שיווי משקל ובו בזמן להתקדם. יש בזה ריגוש שמתאים לי. זה שומר אותך בסוג של צעירות וערנות תמידית ואתגר כל הזמן לחדש ולרגש. שואלים אותי: אתה עוד עובד קשה? אני תמיד עונה: אני לא עובד, זו דרך חיים. יש ימים שאני קם וממש רץ בשמחה למשרדים".
מתי הבנת שאתה מסוגל להיות איש אופנה ולא מהנדס?
"בהתחלה הייתי מוכן לעשות הכל בעסק. גם אתי התחילה כזבנית וכיום היא מנכ"לית משותפת איתי ואחראית על סטודיו העיצוב, שכולל 16 מעצבי אופנה. עשיתי הכל: מהייצור ועד סיבוב במתפרות, הייתי כבר מומחה איפה לקנות דגים בשוק בעזה, שם היו לנו מתפרות. בקיצור, שלחו אותי לבחור כפתורים בצבע אדום. אני, שבנעורי שיחקתי כדורעף בבוגרים ומה שעניין אותי היה רק נעלי הספורט – את הבגדים שלבשתי אמא שלי הייתה בוחרת ומכינה לי ליד המיטה – עומד בחנות הסיטונאית בדרום תל־אביב, כל הקיר מלא כפתורים אדומים. אמרתי לעצמי: איך אני אבחר, כולם אדומים ודומים. שאלתי את הלקוחות שמסביב מה הולך, מה באופנה. בחרתי, והחלטתי שמעכשיו אני אצליח בתחום, וכך היה".
הזכרת את קמפיין המעיל המיתולוגי בפרסומת עם אבקסיס. איך הוא נולד?
"הטלוויזיה המסחרית רק החלה, ואודי פרידן, הפרסומאי שלנו עד היום, המליץ לעלות בקמפיין בטלוויזיה. היינו אז זכיינים של סטפנל (חברת אופנה איטלקית) בארץ. התייעצתי עם ג'וזפה סטפנל כבעל ניסיון והוא אמר לי תלך על זה, זה הדבר הבא. פרידן נתן לנו תסריט. אני קורא: 'צ'חצ'ח הולך, ברחוב מולו בחורה במעיל, הוא פותח את המעיל, היא פותחת לו'. חשבתי: וואי, וואי, וואי, איך אני יוצא מזה. דווקא אהרן קסטרו היה זה שאמר כן, והשאר היסטוריה".
בר רפאלי הופכת, דרך עסקת הודיס שאת חלקה אתה משלם ב־5% ממניות קסטרו, לשותפה שלכם בקסטרו. זה אומר שהיא תחזור לדגמן עבורכם?
"זאת סגירת מעגל. בשנת 2001 בר עדיין הייתה נערה ולקחנו אותה לקמפיין שצולם בקובה עם הפרזנטורית דאז, סנדי בר. אחר כך היא השתתפה בעוד קמפיין שצולם בפינלנד. כיום היא הפרזנטורית של קרולינה למקה והודיס ותישאר איתם. היא מתאימה להם כמו כפפה ליד. היא דוגמנית־על".
אתם מרחיבים את עסקי האופנה בזמן שהענף נראה כמצוי בהאטה ניכרת.
"ההספדים על הענף מוקדמים מדי. אני לא חושב שיש משבר בענף, אני לא יודע מה רוצים מהחיים שלנו. במחצית הראשונה של השנה קסטרו עלתה במכירות וברווח. בחברות האופנה שנסחרות בבורסה ניתן לראות בבירור שהיה גידול במחצית הראשונה של השנה ושיפור לעומת המחצית המקבילה ב־2015. נכון שיש גידול בתחרות, בשטחי מסחר, ההוצאות עולות והמחירים יורדים ויותר קשה להרוויח, אבל גם בתנאים האלה יש לנו יכולות לשפר ביצועים.
"מדברים על האטה? זאת מדינה שביום שישי האחרון 87 אלף מאזרחיה עברו בנתב"ג בדרך לחו"ל. ועדיין רמת המחירים של האופנה כיום בישראל נמוכה יותר מאשר בחו"ל. אני חושב שיותר כדאי לקנות קסטרו בארץ מאשר מותגים בינלאומיים בחו"ל, גם כשהמותגים הבינלאומיים בחו"ל זולים יותר מאשר בישראל. רוב המותגים הבינלאומיים שהגיעו לארץ לא הצליחו, כי מחיר זול שווה רק כשהמוצר שווה, וחלקם יותר יקרים מאשר בחו"ל".
בשנה הבא אתה בן 60. אתה כבר סבא. הגיל משפיע על תוכניותיך בקסטרו?
"אני בכלל לא חושב במונחים של גיל. אני חושב רק על הצמיחה של קסטרו".
