"עקרון ההחלפה": מושכת לצפות בפרקים הבאים

לקח קצת זמן עד שהישראלים מצאו את השפה המקומית שאפשר לספר בה סיפור מתח בלי להיראות כמו חיקוי מביך למדינות זרות, אבל כשזה התחיל לתפוס תאוצה ("חטופים", "בתולות", "כפולים", "פאודה") כבר אי אפשר היה לעצור אותם. "עקרון ההחלפה", שיצר נח סטולמן וביים עודד דוידוף, ועלתה היום (חמישי, 22:15, HOT3 ו-HOT VOD), מצטרפת לתנועת הרכבות ונעה על הציר המוכר: איש חוק לשעבר (חוקר מז"פ) שחוזר לאירוע טראומתי ששינה את חייו ומבין שנפל קורבן לכוחות חזקים ממנו בהרבה. הוא מחליט, כמו שהוא, מעט מול רבים, להיאבק בהם בכל הכח ולחשוף את הזרמים העכורים שמנתבים את מהלך חיינו מבלי שיהיה לנו מושג.

יכול להיות שזה קשור להתרבות תיאוריות הקונספירציה, לרעיונות שמפעפעים בשנים האחרונות על הכסף הגדול והעמוק שמנהל אותנו מבלי ידיעתנו, על פוליטיקאים מונחי-לוביסטים ומוסדות מושחתים ורבי כוח, ומנגד לפנטזיות על אנשים אמיצים שיקדישו את החיים שלהם למאבק הכמעט-אבוד הזה, של דוד בגוליית, ויוציאו את הצדק לאור לגמרי לבד, או מקסימום עם החבר שלהם, הרצל.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"מה זה השטויות האלה": עדי אשכנזי השתנתה, התוכנית - לא

"שותפים": סטלנים ונהנים

"הסטנדאפיסטים": רשף לוי בערב אדיר

(צילום: אוהד רומנו)

ליאור אשכנזי הוא גיבור כזה. קוראים לו אטלס, וממש כמו הדמות המיתולוגית שנשאה את (צער) העולם על הכתפיים שלה, הוא לוקח קשה תיק שבו הביא להרשעת אדם ברצח שופט מחוזי. כל כך קשה, עד שאטלס פורש מהמקצוע ומהמשפחה שלו והופך להומלס. כמה שנים מאוחר יותר, האסיר המורשע שנשפט למאסר עולם מתאבד בכלא.

כל הפצעים של אטלס נפתחים והוא מחליט לפשפש בתיק ביתר שאת, עם תובעת עכברית וחסרת ביטחון מטעם פרקליטות המדינה (ליאת הר-לב), שעד עכשיו בעיקר הרסה לבוסים שלה את הסטטיסטיקה כשנכשלה כמעט בכל התיקים שייצגה. יחד הם מתעתדים לחשוף איזו אמת מזעזעת על התנהלות המוסדות האלה, רק למקרה שמישהו סבר שתקריות האתיופים, המפכ"ל, ההטרדות המיניות ואדיר מילר לא ייבשו את הדימוי הציבורי של המשטרה ממילא.

(צילום: אוהד רומנו)

"עקרון ההחלפה" נעה בין העבר להווה, כשהיא הולכת וחושפת בפני הצופים את פרטי האירוע המכונן – רצח השופט וההרשעה בתיק, ובמקביל מגוללת את ההתנהלות הנוכחית של אטלס, בזמן הווה, כהומלס שמתמסר לחקירה החדשה ולגילוי הצדק. באותה מידה הסדרה נעה בין סצנות ריאליסטיות שמשרתות את העלילה באדיקות, ובין סצנות שבלוניות או גרנדיוזיות ששוברות את הרצף האמין (שלוש שוטרות ושני שוטרים עולים על סם הזיה כלשהו ואחד מהם מאיים על האחרים באקדח).

למרות חוסר האחידות הזה, "עקרון ההחלפה" מושכת לפרקים הבאים. אולי זה המשחק המצוין של ליאור אשכנזי (שהולך ומזכיר את אסי דיין בקול, במראה ובגוון המשחק); של מוריס כהן שמגלם את השוטר הפרוע והמושחת דה לנגה, כביכול הנמסיס של אטלס; של סמדר קילצ'ינסקי (תענוג שחזרת) כאשתו של אטלס; של הר-לב, שמשתדלת לעשות כמיטב יכולתה עם דמות מעט שטוחה של התובעת הקשוחה (לפחות על פי שני הפרקים הראשונים). הבימוי הרגיש של עודד דוידוף ("הכל דבש", "תמרות עשן") שומר על קצב טוב ועניין גם בסצנות שסוחפות פחות, גם קצב הפרימה של העלילה מרגיש נכון, וכבונוס - הפתיח יפהפה (היוש, "בלש אמיתי").