"שיישרף הכדורגל, החיים של אבירם חשובים יותר"

בתחילת השבוע שעבר עברו שחקני הפועל קטמון בדיקת מאמץ. כשהתקבלו תוצאות הבדיקה אחד המצטיינים היה אבירם ברוכיאן, שבגיל 31.5 נמצא במצב פיזיולוגי של ילד בן 20. שום סימן למה שעתיד לקרות כמה ימים אחרי הבדיקה הזו לא היה באוויר.

שיהיה ברור: בהפועל קטמון חושבים כבר תקופה ארוכה לפוצץ את פרונקל בעיית ההימורים של מספר 8. כמו בכל הסיפורים, בכל פעם מחדש ברוכיאן מבטיח שזו הפעם האחרונה, שהוא עוד מעט יוצא מזה. דמעות, הבטחות, עיניים מושפלות, כל מה שעובר על כל מי שחולה במחלה הארורה הזו של הימורים. בכל פעם מחדש ברוכיאן מקבל מאנשי קטמון על הראש, ננזף, שומע שזו הפעם האחרונה שהם לצדו, שהם לא יכולים להיות הבייביסיטר שלו ושהם יעיפו אותו לכל הרוחות.

קיבל על הראש בכל פעם מחדש. ברוכיאן במדי הפועל קטמון(צילום: אוהד צויגנברג)

הבעיה היא שלברוכיאן יש כמה מתנות שקיבל מאלוהים: הכישרון ברגליים, הקסם האישי, היכולת לגרום למי שיושב מולו להתאהב בו. כל מי שמכיר אותו אומר כל הזמן שהוא "אחלה גבר", אחד שעוזר לכולם, לארג' ברמות אחרות, חבר אמת. מי שמנסה להציג אותו כאדם רע או טיפש טועה. הוא אדם זהב ואינטליגנטי. פשוט חולה.

ניסיונות סרק של כל העולם להצביע על מקרה נקודתי שהיה הטריגר להחלטה חסרת התקדים של קטמון השבוע לשלוח את ברוכיאן למוסד לגמילה - אינם מדוייקים בעליל. בקטמון הסבירו שזה פצע שהלך והזדהם. "אנחנו יודעים מתי שחקן מסוים רב עם חברה שלו, מתי אחר חווה משבר אישי כזה או אחר, וכדומה. האצבע תמיד על הדופק. זה לא שבאו לאימון אנשים מאיימים ואמרו שאבירם חייב להם כסף או שמישהו במועדון קיבל טלפון וסיפקו לו מידע. כבר חודשים אנחנו יודעים שאבירם לא מצליח לצאת מהסיפור הזה, שיש לו על הגב גיבנת שלא נגמרת ומעגל קסמים שהוא לא מצליח לשבור", אומרים במועדון. "החלטנו לשים לזה סוף".

קטמון, ועל זה מגיע שאפו עצום לשי אהרון, בני סיון, אורי שרצקי והמאמן פרדי דוד, החליטה במהלך אמיץ להקריב את ההצלחה המקצועית של הקבוצה כדי להציל את חייו של ברוכיאן, לא פחות. "היו כאן על כף המאזניים שני דברים: ההצלחה והתדמית של קטמון או אבירם ברוכיאן ומשפחתו. בשביל הסיכוי הקטן שהבחור הזה יעמוד על הרגליים וימשיך לגדל את המשפחה שלו כמו שצריך שיישרף כל הכדורגל שבעולם", הסביר לנו בכיר במועדון. "אנחנו לא יכולים להיות קבוצה של הקהילה, לחנך ילדים במחלקת הנוער, להיות שקופים מול האוהדים שלנו ולטאטא מתחת לשטיח סיפור כזה". והיה כאן עוד משהו: בקטמון היו במתח מתמיד, יומיומי, שהסיפור הזה יתפוצץ, לא יכלו לחיות בשלום עם העובדה שיקומו יום אחד בבוקר ויגלו שלילה קודם קרה משהו עם ברוכיאן.

בהפועל קטמון אמרו: "אנחנו לא יכולים להסתיר את האמת"

"עברנו כבר את הסיפור הזה עם עוז צבאג, פחדנו שזה יקרה לנו שוב", אמרו שם. היה מי שהציע בשלב מסוים להעלים את הסיפור הזה, לביים פציעה של ברוכיאן. לפני 20 שנה עשו את זה בהפועל ירושלים, כשאמיר גולה נשלח למוסד לגמילה מסמים על ידי המאמנים יוסי מזרחי ואורי מלמיליאן, שכפו עליו לטפל בעצמו ולתקשורת סיפרו שיש לגולה דלקת חמורה בברך. "אוהדי קטמון הם השותפים שלנו, בעלי הקבוצה. אנחנו לא יכולים להסתיר מהם את האמת. אנחנו גם לא מאמינים שלשקר זו הדרך. זה היה חמור מאוד אם היינו מספרים סיפור כיסוי והוא היה מתגלה אחרי כמה זמן", הסבירו במועדון האוהדים את ההבדל.

"אני מלווה את ברוכיאן מהיום הראשון שלו בקטמון", אומר בני סיון. "ברור שהיינו מודעים לבעיה. לא ספציפית למי וכמה וסכומים וכאלה, אבל לאורך כל הדרך היו לי שיחות איתו שיפסיק עם זה וכשזה הגיע למצב שהוא לא עמד בזה כי זה מעבר ליכולות שלו היינו צריכים לעשות מעשה. הבנאדם חולה. יש הרבה מחלות לא עלינו ויש גם מחלת הימורים. חשבתי בשלב מסוים שהוא יבין את זה לבד. היינו איתו לכל אורך הדרך אבל הוא הגדיש את הסאה יותר מפעם אחת.

השיחה האחרונה שלנו היתה שיחה קשה, הסברתי לו והוא הבטיח לי באופן אישי שהוא לא ייגע בזה יותר אבל הוא עשה את זה שוב ואז הבנו שאין דרך אחרת. או שהוא הולך לגמילה או שהוא הולך לדרכו. יש סדרי עדיפויות בחיים וקטמון היא בסדר עדיפות גבוה מאוד לי ולהרבה אנשים אבל מעל זה החיים של הבנאדם, בטח כזה שאני קרוב אליו, חשובים יותר. בוא נגיד שהוא להטוטן לא רק על המגרש. יש לו טונות של קסם אישי ויכולת שכנוע אבל היינו חייבים לשים לזה סוף. יש כאן פגיעה מקצועית, אבל אני בטוח שכל שחקן מודע לסיטאוציה וייתן מעצמו יותר ובחודש ינואר, ואני מקווה שהרבה לפני כן, נזכה בשחקן הרכש הכי טוב שיש - אבירם ברוכיאן".

ברוכיאן חוגג עם האוהדים בימים יפים(צילום: אורן אהרוני)

ביום חמישי שעבר נקרא ברוכיאן לשיחה בחדר סגור. שי אהרון, אורי שרצקי ובני סיון הובילו את המהלך הזה כי לא יכלו לחיות יותר עם השמועות. בשיחה הזו נכחו אהרון ושרצקי והם היו חדים מאוד. "או שאתה מטפל בעצמך עם עזרה שלנו בכל מה שתצטרך בתהליך הזה או שאנחנו שולחים אותך הביתה", אמרו לו. לפני השיחה הזו נפגשו בקטמון עם אנשי מקצוע שמומחים לבעיה הזו, נסעו פיזית להתרשם מקרוב ממוסד הגמילה בצפון, שמעו על התנאים בו, על אופן הטיפול ועל אחוזי ההצלחה של נגמלים במרכז הזה. הקרקע היתה מוכנה עד לפרט הקטן ביותר. ברוכיאן לא הסכים לשמוע, הודה שהוא במצוקה, שהמחלה הארורה הזו החריבה לו את החיים, אבל מי שמכיר אותו יודע שהשם והכבוד שלו חשובים לו יותר מכל דבר אחר.

"איך אני אחיה עם הבושה הזו?" שאל/אמר לאנשים בקטמון. "ואיך שאתה חי עכשיו זה בסדר? זה נורמלי?" שאלו אותו. "תסתכל על מה שמונח על הצד השני של המאזניים. הכדורגל נגמר בשלב מסוים בחיים. המשפחה שלך חשובה יותר. הילדים שלך ואשתך צריכים להיות במקום הראשון. לאן אתה רוצה להגיע? איך תסתכל לילדים שלך בעיניים?"

ברוכיאן היה המום. באופן מדהים הוא לא דיבר על המשפחה שלו או על דברים אישיים אלא על כדורגל. "איך קטמון תסתדר בלעדיי?" שאל. "תוך כמה זמן אחזור לאימונים ולמשחקים? מה יהיה אם הקבוצה תיפגע מקצועית ונפסיד משחקים?" אהרון ושרצקי השתיקו אותו. "מה יהיה עם קטמון זו אחריות שלנו", אמרו לו תוך שהם נדהמים מהדאגה של ברוכיאן לקבוצה. "אתה צריך לטפל בעצמך כי אחרת לא תהיה פה".

מאמן הפועל קטמון, פרדי דוד(צילום: אורן אהרוני)

ברוכיאן התחיל להבין שאין דרך חזרה, שאחרת הוא יפסיד גם את החוזה שלו בקטמון וגם אנשים שהיו שם בשבילו 24 שעות ביממה: את סיון, שמעולם לא אמר לו את מילה 'לא', ואת אהרון, שאף שהוא מבוגר ממנו רק בחמש שנים. אולי ברוכיאן עבר יותר קילומטרז' בקריירה שלו, אבל המנהל המקצועי הוא כמו אח גדול בשבילו, אחד שתמיד שם לו מראה מול הפרצוף גם אם מה שמשתקף ממנה באותו רגע מכוער ופוגע. כשברוכיאן דיבר על הבושה, על מה יגידו, איך יתסובב בעיר הזו אחרי סיפור כזה כאמור, אהרון ושרצקי אמרו משפט מחץ אחד: "כל הסיפור הזה יהיה קשה ויגבה ממך מחיר כבד אבל תחשוב רק על העתיד של המשפחה והילדים שלך".

ברוכיאן היה יכול בקלות לשבור את הכלים ולהמשיך לשחק כדורגל במקום אחר, אבל הבין שמי שעומד מולו נלחם על החיים שלו. מחוסר ברירה הוא הסכים לשתף פעולה. אנשים שקרובים אליו אמרו שזה היה הרגע הכי קשה בקריירה שלו, אולי אפילו מעבר לזה. הסיכום של ראשי קטמון עם הקשר היה שהוא נכנס למוסד סגור בצפון לגמילה מהימורים, שם הוא יעבור טיפולים במשך כחודש. מכשיר הטלפון הסלולרי שלו יילקח ממנו, מטעמים ברורים לא תהיה לו כל גישה לאינטרנט, והוא יכול לשוחח בטלפון רק עם שלושה אנשים שבחר: אשתו ריקי, שי אהרון ובני סיון. הטיפול, אם ברוכיאן יתמסר וישתף פעולה, אמור להימשך כחודש. אם הוא לא יגלה התקדמות הסיפור הזה עלול לקחת גם שלושה חודשים.

ביום ראשון בבוקר, עם תרמיל על הגב, הוא נסע לצפון. עוז צבאג ליווה אותו לשם. עכשיו אפשר להיות דמגוג בשקל וחצי ולהגיד ששניהם לא גאוות האומה. אבל גם אפשר לומר בכנות שלמרות המחלה הארורה שממנה הם סובלים, שצבאג הולך ומתרפא ממנה בצורה מרשימה, מדובר בשני אנשים שהם ברכה לכל קבוצת כדורגל בגלל הכישרון ברגליים, הנתינה, הנאמנות וההשפעה החיובית בחדר ההלבשה.

אוהדי הפועל קטמון(צילום: אוהד צויגנברג)

אחרי שברוכיאן סיכם עם ראשי קטמון שהוא נכנס לטיפול כינס שי אהרון את שחקני הקבוצה לאסיפה. "אבירם לא יהיה איתנו בשבועות הקרובים בגלל בעיה אישית חמורה שהוא צריך לטפל בה", אמר המנהל המקצועי. "זה דיון פתוח ואם יש מישהו שרוצה להגיד משהו הוא מוזמן". אף אחד לא פצה פה. היו כאלה שלא האמינו ושאלו אחד את השני במה מדובר, הזרים למשל. אחרים קלטו בתוך שנייה כמעט את כל הסיפור אף שאהרון קימץ במילים. את מה שכולם יודעים כבר שנים הוחלט להוציא לאור.

בהודעה רשמית שפרסמה קטמון נכתב: "לאחר התלבטויות קשות החליטה הנהלת הפועל קטמון ירושלים כי אבירם ברוכיאן, שחקן הקבוצה, ייעדר בתקופה הקרובה מהמשחקים ומהאימונים של הקבוצה עקב בעיה אישית קשה שמצריכה טיפול משמעותי ולא שגרתי. הפועל קטמון ירושלים תלווה את השחקן ככל יכולתה בתקופה זו ובמהלך הטיפול. כולנו מקווים לראות את אבירם חוזר לשחק בקרוב באדום־שחור".

מי ששידרה השבוע עוצמה, אחדות ותמיכה הייתה משפחתו הקרובה של ברוכיאן. "ידענו מהסיפור הזה כבר הרבה זמן, אבל בעזרת השם אבירם יעבור את זה ויהיה בסדר", אמר אחיו של השחקן, אסי ברוכיאן, שאימן אשתקד את קבוצת נערים ב' של בית"ר ואף הדריך במשך שלושה מחזורים את קבוצת הנוער, אך לא פתח את העונה הנוכחית במחלקה.

"משאלת הלב שלו היא לסיים את הקריירה בבית"ר י-ם". אבירם ברוכיאן(צילום: עוז מועלם)

"הוא קיבל החלטה אמיצה וכמובן שבתור משפחה אנחנו תומכים בו. מגיע כל הכבוד לבני סיון וקטמון שעומדים מאחוריו ואנחנו מודים להם מאוד, כי זה ממש לא מובן מאליו". אסי התייחס גם למשפחתו של אבירם: "הרבה לפני הכדורגל, אבירם היה חייב את זה קודם כל למשפחה".

אסי, כאמור, משבח את ההתנהלות של קטמון בפרשה, ומדגיש כי התנהלות דומה יכולה הייתה להתרחש רק בעבר הרחוק: "במציאות שלנו אף אחד לא היה עושה דבר כזה וקטמון בקלות היו יכולים לבעוט את אבירם הביתה", אמר. "אולי לפני 25 שנה אנשים כמו משה דדש ואברם לוי היו נוהגים כך, אבל היום לא. בני סיון עם טוב הלב שלו ריגש אותנו מאוד ומגיע לו כל הכבוד. כמובן שלא רצינו שזה מה שיקרה, אבל אם זה כבר קרה, אז חשובה מאוד גם עזרת המועדון".

את האח הצעיר, אביתר ברוכיאן, תפסנו בדרך לאימון קבוצתו, בית"ר נורדיה. "אבירם הלך לנקות את הראש וזה הכל", אמר. "אנחנו כמשפחה חזקים מאוד ואיתנים, וזו לא סתם קלישאה. אנחנו שמחים על הצעד שאבירם עשה ועומדים מאחוריו גם בטוב וגם ברע. מחובתי בתור אח לדאוג לאשתו ולילדים שלו. מבחינתם אבא הלך לכדורגל ועוד מעט יחזור. הפנטזיה שלי היא שאבירם יחזור חדש לגמרי ויעבור את זה, ואני יודע שזה יקרה כי אני מכיר את האופי שלו".

"אין לי ספק שהוא יחזור להיות מה שהוא היה", אמר אביתר בביטחון. "מעבר לזה, משאלת הלב שלו היא לסיים את הקריירה בבית"ר ירושלים וכולנו יודעים מהי בית"ר בשבילו".

אביתר ברוכיאן. "מחובתי בתור אח לדאוג לאשתו ולילדים שלו"(צילום: ברק תורג'מן)

אחד השחקנים הקרובים ביותר לברוכיאן בקטמון הוא הקפטן שי חדד. "צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ולקוות שבעזרת השם אבירם ייצא משם חזק", אמר חדד. "אנחנו תומכים בו, רוצים תמיד את טובתו ומתגעגעים אליו, אבל יש דברים שקצת יותר חשובים מכדורגל".

איך החיסרון שלו ישפיע על הקבוצה מקצועית וחברתית?

"אין ספק שמדובר באחד השחקנים המובילים שלנו גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה. יש אצלנו לא מעט שחקנים צעירים שגדלו על אבירם, מעריצים אותו והוא מהווה עבורם מודל לחיקוי. שוב, זה המצב כרגע והכי חשוב שהוא יהיה בסדר".

דיברתם ביניכם השחקנים על הצעד שלו?

"האמת שכאשר קיבלנו את ההודעה היינו בסוג של הלם, כי אבירם חשוב לכולנו והבנו שנצטרך להסתדר בלעדיו בתקופה הקרובה, אבל בטווח הארוך זה יעשה לו טוב ויעזור לו, כך שזה שווה את זה".

תעשו מאמץ לנצח לראשונה העונה גם בשבילו?

"אני מאמין שבאיזשהו מקום זה ייתן לנו דחיפה ונעשה מאמץ לנצח את הפועל פתח תקווה גם בשבילו. אבירם מחובר מאוד לקבוצה וישמח מאוד אם נעשה תוצאות טובות, כך שניתן אקסטרה מאמץ גם עבורו".

אורי שרצקי ושי אהרון סירבו להגיב לכתבה.

סייע בהכנת הכתבה: אור בוקר.

הכתבה מתפרסמת היום במקומון "ידיעות ירושלים".