היה קשה בלעדייך / הדרבי הענק חוזר

קתולים נגד פרוטסטנטים, תומכים בברקזיט נגד מתנגדים חריפים, ימין נגד שמאל, כחול נגד ירוק, נראה שגלאזגו היא העיר שמייצגת את כל הבעיות והיתרונות בבריטניה. ובדרבי של העיר האפרפרה הזאת, הכל מתפוצץ. שתי קהילות שונות לחלוטין שמחלקות את העיר לשתיים. כדורגל, כך נדמה, הוא רק התירוץ.

בדרבי הכל מתפוצץ. אוהדי סלטיק(צילום: גטי אימג'ס)

היחסים בין ריינג'רס לסלטיק זכו בתחילתם לכינוי "אולד פירם" (בתרגום חופשי: חברות ותיקה), שם שנראה היום אירוני להחריד. למרות שבתחילת הדרך, היסטוריונים מצביעים שזה באמת היה כך. הכחולים הוקמו 16 שנים לפני הירוקים. במשחק הידידות הראשון שנערך בין השתיים ניצחה סלטיק 2:5 והעיתונים שיבחו את החברות שנרקמה בין המועדונים, שיצאו למסע של משחקי ידידות ברחבי בריטניה.

השתיים פיתחו יריבות ספורטיבית למהדרין. הפעם הראשונה שהמשחק התגלגל לאלימות הייתה ב-1909, כשאוהדי שתי הקבוצות התעמתו עם המשטרה, ביחד. גמר הגביע הראשון הסתיים ב-2:2 והמשחק החוזר (אז עוד לא הונהגה הארכה) הסתיים ב-1:1, מה שאומר משחק שלישי. האוהדים, שחשבו שהפעם תהיה הכרעה, פתחו במהומות מול המשטרה.

זה התחיל בחברות מפתיעה. אוהדי ריינג'רס(צילום: גטי אימג'ס)

ירח הדבש הסתיים מהר מאוד, כשמהגרים אירים נוספים הגיעו לעיר ושינו את פניה. הפוליטיקאים (איך לא) דאגו לנצל את השינויים הדמוגרפיים ואת התמורות בבריטניה בזמנו לטובת העמקת ההבדל בין הקבוצות. בריינג'רס התחילו, בשקט בשקט, לא להחתים שחקנים קתולים, כדי לשמור על הזהות של הקבוצה. משנות העשרים, הדרבי הפך למה שאנחנו מכירים היום, פוליטיקה, דת, אלימות. ולפעמים גם כדורגל.

המעבר מיריבות ספורטיבית ליריבות לא-ספורטיבית עשה רק טוב לשני המועדונים, שהפכו לדואופול השולט בלעדית בליגה הסקוטית ללא תחרות, ובהמשך לאימפריות כדורגל בעלות מיליוני אוהדים. סלטיק הפכה לקבוצה הבריטית הראשונה אי פעם שזוכה בגביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות של היום) ב-1967. חמש שנים מאוחר יותר זכתה ריינג'רס בגביע אירופה למחזיקות גביע, מפעל בו הגיעה לגמר שלוש פעמים ברציפות.

סלטיק הייתה הבריטית הראשונה לזכות בגביע אירופה לאלופות(צילום: גטי אימג'ס)

הצדדים הפחות יפים הגיעו בדמות מהומות מחוץ למגרש, שאף גבו קורבנות בדמות הרוגים משני מחנות האוהדים. שירים גזעניים התחילו להציף את אייברוקס (בעיקר נגד האפיפיור) ואת סלטיק פארק (בעד המחתרת האירית, IRA), כשכל סכסוך באי הבריטי השפיע על הדרבי של גלאזגו - אם זה מהומות בצפון אירלנד או בלונדון. מספיק רבע גפרור כדי להצית את הלהבות בדרבי הסקוטי, גם אם לאוהדים אין קשר לנעשה, הם כבר ימצאו סיבה מספיק טובה כדי לקשר אותו למשחק.

למרות שהפכה לליגה משעממת, כוכבים ענקיים נהרו לסקוטלנד כדי ללבוש כחול או ירוק. בריאן לאודרופ, הנריק לארסון, כריס סאטון, פול גאסקוין, טרי בוצ'ר ועוד. שתי הקבוצות המשיכו לקצור הצלחות באירופה. עד שהגיעה פשיטת הרגל של ריינג'רס.

לדרבי צדדים פחות יפים(צילום: גטי אימג'ס)

הג'רס פשטו את הרגל ב-2011 וירדו עד לליגה הרביעית. אוהדיה לא נטשו אותה ועשרות אלפים ליוו את הקבוצה לכל הפינות הכי נידחות בסקוטלנד. אחרי מסע הירואי בראשותו של אלי מקויסט, אגדת העבר של המועדון, הצליחו הכחולים לחזור העונה לליגה הסקוטית הבכירה. בעונה שעברה אף הדיחו את סלטיק בחצי גמר הגביע, אבל לא הצליחו לזכות בתואר סנסציוני כשהפסידו בגמר להיברניאן.

בעוד ריינג'רס המציאה את עצמה מחדש אחרי המשבר הכלכלי, סלטיק המשיכה לשלוט בליגה הסקוטית, אולם השליטה שלה הוגבלה לסקוטלנד בלבד. בזמן שהפרמייר ליג האנגלית שוברת שיאי צפייה ומרוויחה הון עתק מזכויות שידור, הליגה הסקוטית איבדה את הייחוד שלה ומעמדה של סלטיק באירופה נשחק. היא לא הצליחה להעפיל לליגת האלופות באופן קבוע ומצאה את עצמה לעתים בליגה האירופית.

ריינג'רס ניצחה בשנה שעברה בגביע(צילום: רויטרס)

כולנו ראינו את חולשתה היחסית של סלטיק כאן בבאר שבע, כשכמעט שמטה יתרון בטוח של 2:5 בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות, הכי רחוק מ"האריות של ליסבון", שהובילו את הירוקים לזכייה במפעל ב-1967.

למרות העקיצה ששלחו אוהדי סלטיק בעונה שעברה לפני הדרבי בגביע, אז נכתב באחד העיתונים כי זהו הדרבי הראשון אי פעם בין הקבוצות בגלל הפירוק שעברה ריינג'רס, כיום נשמעים קולות של געגוע ליריבות ההיא. מרטין אוניל, שאימן את סלטיק בין 2000 ל-2005, אזר אומץ כדי לומר זאת בגלוי: "לא אכפת לי מה כולם אומרים. אם אתה רוצה קבוצה חזקה שתתחרה באירופה, אתה צריך לשחק ברמה מסוימת באופן קבוע. אתה צריך יריבה שתדרוך לך על הבהונות ותדחוף אותך למעלה, זה מה שיביא אותך ליכולת שיא".

כדאי להקשיב לו. מרטין אוניל(צילום: רויטרס)

"אני יודע שריינג'רס לא נמצאת כרגע ברמה של סלטיק, אבל בטווח הארוך – אם תהיה ליגה חזקה, יהיה לחץ על סלטיק להשתפר כל הזמן". אם נוסיף את הדברים שאמר אוניל לירידה המתמשכת בכמויות הקהל בליגה, אולי נבין כי יש בדבריו משהו.

אולי שתי היריבות הגדולות לא באמת יכולות אחת בלי השנייה. אולי אוהדי סלטיק שמחים בסתר ליבם שהשלטון שלהם בסכנה, ועכשיו הם חוזרים להילחם על התואר המקומי מול יריבה אמיתית, מה שיעזור להם לחזור ולהיות קבוצה גדולה שלא חוטפת הלם מביקור בישראל.