דולפינים מפטפטים וטלטול הראש של העטלפים
חוקרים מרוסיה שהקליטו שיחה בין דולפינים, משערים כי אחד מהם דיבר בזמן שחברו הקשיב, באפריקה התגלו ארבעה מינים חדשים של ג'ירפה, מדוע העטלפים מטלטלים את ראשם בעת הציד ולמה אין חיות עם פרווה ירוקה?
דו-שיח מיוחד במינו
האם לדולפינים יש שפה? יונקים חכמים אלו משמיעים שריקות ונקישות מורכבות, שחוקרים רבים סבורים שהן מהוות תקשורת הדומה לשפה שלנו. מחקר חדש על שני דולפיננים מצויים (Tursіps truncatus) הראה שהצלילים שהשמיעו ניחנו במאפיין חשוב של הדיבור האנושי: המתנה של כל משתתף לתורו.
היכולת להקשיב לבן השיח ולענות לו, כך שכל אחד מדבר, עוצר ונותן לאדם השני לדבר בתורו, מתפתחת בבני אדם כבר בגיל צעיר. כך אפשר לראות ילדים בני 4-3 המנהלים "מונולוג משותף" – כל אחד מהם מדבר על נושא אחר, ועדיין הם מדברים לסירוגין, ולא בו-בזמן.
חוקרים מרוסיה הקליטו את שני הדולפיננים, שנמצאו יחד בבריכה. כל אחד מהם בתורו השמיע שורת קולות, והאחר מעולם לא קטע אותו, אלא החל להשמיע קולות רק כאשר הראשון סיים. החוקרים פירשו זאת כ"שיחה", אחד מדבר והאחר מקשיב. זוהי הפעם הראשונה ששיחה כזו הוקלטה, בין השאר משום שהיא מתרחשת בעיקר בתדירויות שהאוזן האנושית אינה מסוגלת לשמוע. עכשיו רק נשאר לברר כיצד אומרים בדולפינית "היו שלום ותודה על הדגים".
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון
מדוע עטלפים מטלטלים את ראשם כשהם צדים?
חוקרי עטלפים באוניברסיטת ג'ון הופקינס תהו על תנועה חמודה-למראה של עטלפי החרקים שחקרו: מעין טלטול של הראש לצדדים בעודם עוקבים אחר חרקים שהם צדים. ידוע שעטלפים עוקבים אחר טרפם בעזרת שיטה דמוית סונאר – שליחת גלי קול ושמיעת ההדים החוזרים. כדי להבין את פשר התנועה החמודה בתהליך הזה, מדדו החוקרים את מיקומם המדויק של הראש והאוזניים של העטלפים כשהם עוקבים אחר מטרה נעה – תולעת קשורה לחוט.
המדידות גילו כי העטלפים מטלטלים את ראשם בסנכרון עם הפקת הדי הקול כאשר הטרף משנה את כיוונו, וכי טלטול הראש מלווה בתנועות זעירות של האוזניים כאשר הטרף מתקרב לעטלף. טלטול הראש הוא אם כך דרכו של העטלף לשפר את שמיעת ההדים, וכך לזהות את מיקום הטרף.
גילי גינוסר, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון
למה אין חיות עם פרווה ירוקה?
ליונקים יש צבעים מגוונים אבל די מוגבלים על הסקאלה של שחור וחום. האחראי לכך הוא המלנין, שיש לו מספיק יתרונות בשביל שהיונקים יעבירו אותו מדור לדור
הטבע יודע לייצר צבעים בדרכים שונות, והתוצאה היא מגוון עצום של בעלי חיים שממלאים את העולם בגוונים אינספור. יש כמה דרכים שבהן זה קורה: למשל, יש חיות שמקבלות את צבעיהן באמצעות המזון שלהן, כדוגמת היצור החד תאי (פלנקטון) שמעניק לפלמינגו צבע ורדרד.
חיות אחרות כמו ציפורים, או חרקים מסוימים, יכולים ליצור אשליה של צבע בעזרת מבנה הכנף או הנוצה שלהם: בנוצות יש כיסי אוויר זעירים שגורמים לאור להישבר, והאור החוזר נראה לנו שונה מהצבע המקורי. כך נוצרים הכחול, הירוק, הסגול ועוד כמה צבעים בעלי גוון מתכתי שמשתנים בהתאם לזווית שבה מתבוננים בנוצה.
אבל כשמסתכלים מסביב, עולה שאלה מעניינת: איך ייתכן שעם כל המגוון הקיים בטבע לא קיימים יונקים עם פרווה ירוקה?
רואים את הצבעים
חיפוש ברשת מעלה שיש לא מעט תיאוריות והשערות בנושא. בחלק מהמקרים, נשמעת טענה שלטבע קשה לייצר פיגמנטים ירוקים ביחס לפיגמנטים שצבעם אחר. התשובה לכך פשוטה – נכון שהכלורופיל, הפיגמנט הירוק המפורסם ביותר, מצוי בעיקר בצמחים אך אפשר למצוא פיגמנטים ירוקים טבעיים אחרים גם ביצורים כמו מדוזה שמייצרת חלבון פלואורסצנטי שצבעו ירוק זרחני.
השערה נוספת היא שיונקים רבים הם עיוורי צבעים שאינם יכולים להבחין בין הצבע הירוק והאדום, לכן אין יתרון אבולוציוני בפרווה ירוקה שכן היא תיראה אדומה. גם את הטענה הזו אפשר להפריך בקלות, שכן יש חיות רבות בעלות ראיית צבע טובה למדי כמו דגים שהם טטרה-כרומטיים, כלומר בעיניהם יש ארבעה סוגים של קולטני צבע המאפשרים להם לראות מספר גדול של צבעים.
אנחנו, בני האדם, מצוידים בשלושה סוגים של קולטני צבע שבאמצעותם אנחנו רואים אור באורכי שונים שמרכיבים את ראיית הצבע שלנו. לעומת זאת, לציפורים ראייה בתדר העל-סגול, מה שמאפשר להן לראות צבעים שאנחנו לא יכולים לראות כלל.
חום עדיף על ירוק
התשובה לשאלה למה אין בעלי חיים שהפרווה שלהם ירוקה נעוצה כנראה במלנין – הצבען (פיגמנט) העיקרי אצל יונקים, שאחראי על צבע השיער וצבע הפרווה. צבען זה מיוצר על ידי קבוצה מיוחדת של מלנוציטים, שהם תאים שנמצאים בשכבה התחתונה של האפידרמיס, שכבת העור העליונה שלנו, ובקשתית העין. יש שני סוגים עיקריים של מלנין: הראשון והנפוץ ביותר הוא האומלנין שצבעו שחור וחום, והאחר הוא פאומלנין שצבעו צהבהב-אדום והוא אחראי לצבע השיער הג'ינג'י.
מעבר לצבע שהוא מעניק לעור, המלנין מגן על שכבות העור התחתונות והרגישות מפני נזקי השמש בכך שהוא בולע קרינה באורכי גל קצרים. אפשר לראות את פעולתו של המלנין בקלות – ככל שאנחנו נחשפים יותר לשמש, כך העור שלנו נעשה שזוף ומתכהה.
מעבר לכך שהוא מעניק לנו צבעים, למלנין יש תכונות רבות נוספות שהוא מקנה לבעלי החיים המצוידים בו – בין השאר, הגנה מפני כימיקלים מסוכנים שנוצרים בתאים והגנה מפני נזקי חום. במחקרים אחדים אף נמצא שחיידקים משתמשים במלנין כהגנה מפני מערכת החיסון של המארח.
לאור יתרונותיו הרבים של המלנין, לא פלא שהוא נותר האחראי לגווני העור והפרווה של היונקים. נראה שלבעלי חיים שהכילו את הצבען הזה היה יתרון על פני חסרי המלנין - יתרון אבולוציוני שהם העבירו לצאצאיהם.
יעל גרופר, מאסטרנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון
התגלו ארבעת המינים של הג'ירף
מחקר חדש שהתפרסם בירחון Current Biology קובע כי ישנם ארבעה מיני ג'ירף, ולא אחד כפי שסברו עד כה. החוקרים אספו דגימות רקמה מ-141 פרטים ברחבי אפריקה, קבעו את הרצפים הגנטיים שלהן והשוו ביניהם.
אחד הקריטריונים להגדרת קבוצות כמינים נפרדים הוא ההבדלים הגנטיים ביניהן. חשוב גם לדעת אם יש ביניהן "זרימת גנים", כלומר אם גנים עוברים מקבוצה לקבוצה בעקבות הזדווגויות. הרצפים הגנטיים מעידים כי פרטים מארבע הקבוצות אינם נוהגים להזדווג זה עם זה, אף שבשבי הם מסוגלים לעשות זאת. התוצאה: ההבדלים בין מיני הג'ירף גדולים כמו ההבדלים בין דובי קוטב לדובים חומים.
עד כה היה ידוע על תשעה תת-מינים של ג'ירף, אך כולם נחשבו כשייכים למין אחד בלבד. התגלית שלמעשה קיימים ארבעה מינים תשפיע על מאמצי השימור של היונק הגבוה בעולם. למשל, אחד המינים, הנקרא ג'ירף צפוני (G. camelopardalis), מונה פחות מ-4,750 פרטים בטבע, ולכן נמצא בסכנה חמורה.
יעל כורם, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון
מה גילו הגנים של דג הגרם הגדול בעולם?
דג השמש הוא דג הגרם הגדול בעולם, ומשקלו מגיע עד 2,300 ק"ג (2.3 טון!). השבוע פורסם מאמר של חוקרים מאוניברסיטאות בסין ובסינגפור, שפענחו את הרצף הגנטי המלא של דג זה. החוקרים זיהו את השינויים הגנטיים שהביאו את הדג לממדיו המרשימים.
החוקרים זיהו בגנום הדג שינויים המביאים לעודף בכמה הורמונים הפועלים כגורמי גדילה. חלבונים שונים, כמו אלה המסייעים בבקרה של התפתחות הסחוס והעצמות, נמצאים גם הם בדגים אלה בכמויות גדולות מהרגיל. ממצאים אלה עשויים להסביר כיצד צמח הדג למשקל ולממדים העצומים האופייניים לו כיום, אך אינם עונים על השאלה מדוע מוטציות אלה התרחשו וכיצד הן תורמות לשרידות הדג.
נטע רוזנטל, מאסטרנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון
לפנייה לכתב/ת 
