אריזה משפחתית: הטורקניצים פותחים עונה
האב דני (48) הוא יו"ר אס"א ת"א, רם (21) הבן הבכור הוא כוכב הקבוצה, איתי (15) הצעיר עלה לבוגרים וכבר מקבל דקות משמעותיות. עונת הכדוריד נפתחת ולמשפחת טורקניץ יש חלום - זכייה בתואר
כשהיה צעיר חלם דני טורקניץ (48) להיות כדורגלן מצליח, רם טורקניץ (21) דמיין שיזכה ברולאן גארוס ואיתי טורקניץ (15) שאף לחקות את עומרי כספי ב-NBA. היום האב ושני בניו נמצאים במקום אחר לגמרי ומשתייכים לקבוצת הכדוריד הבוגרת של אס"א תל אביב, שתפתח ביום שישי (16:00) את הליגה במשחק חוץ מול בני הרצליה.
"הייתי קפטן קבוצת הנערים של מכבי ת"א בכדורגל", מספר האב שמכהן היום כיו"ר אס"א. "הכדורגל פגע בלימודים וההורים הטילו וטו. גדלתי ברמת אביב ולמזלי פתחו באוניברסיטה קבוצת כדוריד. הכניסה הייתה קלה ומהר מאוד הגעתי לבוגרים".
לטורקניץ קריירה שכללה זכיות בתארים, השתייכות לנבחרת ישראל והשתתפות באליפות עולם. בין לבין הספיק לנסות ולטעום מחדש את עולם הכדורגל כששיחק בבית"ר ירושלים בזמן שלמד כלכלה באוניבריסטה העברית. "עשיתי איתם את ההכנה ובאחד האימונים נכנסו לי ברגל. החלטתי באותו הרגע לעזוב הכל, את הכדורגל ואת הלימודים, ולטוס לארצות הברית".
טורקניץ הגיע לניו יורק והחל לשחק כדוריד באחת האוניברסיטאות בעיר. "לאמריקאים הספיקו שני אימונים כדי לשלוח אותי לקולורדו ספרינגס, מתקן האימונים של הנבחרות האולימפיות, ולצרף אותי לנבחרת ארה"ב (מחזיק באזרחות אמריקאית, ב.ח)".
לצערו, ע"פ חוקי הכדוריד העולמי הייתה צריכה לעבור שנה ממשחקו האחרון בנבחרת ישראל ועד שהיה יכול לייצג את האמריקאים. "הם נסעו לצ'כיה ושימשו שם כקבוצה בליגה המקומית, לצערי זה נמנע ממני". אחרי האכזבה חזר לחופשת פסח לארץ, אס"א שהייתה אז בתחתית הליגה פנתה אליו שיחזק אותה, טורקניץ הסכים וחזר לישראל לצמיתות. "סגרתי עם האמריקאים מעגל כששיחקנו עם נבחרת ישראל באליפות העולם באוסטריה. אנחנו סיימנו במקום ה-7 והם ב-14". אחרי הפרישה היה יו"ר מכבי ת"א לתקופה, אך לאחר מכן עזב ופנה לעולם העסקי (עבד בתפקיד בכיר בקסטרו, היה מנכ"ל הקניון הגדול בפ"ת, ובהמשך גם מנכ"ל קניון הזהב בראשל"צ).
"אולג רצה 20 אלף דולר, אז הוא קיבל"
מי שהחזיר את האב לענף הוא בנו רם. "גרנו בישוב ביצרון בשפלה", מספר הבן הבכור. "שיחקתי כדורגל והצטיינתי בטניס. את הכדוריד הכרתי בעיקר דרך אבא. ישבתי על הספסל במשחקים שלו, ניגבתי את הזיעה של השחקנים מהפרקט. אני אפילו זוכר את המשחק האחרון שלו בקריירה".
בגיל 12 החליט רם לבצע שינוי ועבר לכדוריד. "אולג בוטנקו התחיל לאמן בעירוני רחובות. הכרתי אותו מהמשחקים של אבא וידעתי שמדובר בשחקן גדול. לא חשבתי פעמיים ועזבתי את הכדורגל והטניס".
דני: "רם למעשה החזיר אותי לכדוריד. נקשרתי לאולג שבמקביל אימן את קבוצת הבוגרים של אס"א שניסתה להיאבק על תואר. שאלתי אותו מה חסר לו כדי להגשים את החלום. הוא ענה לי '20 אלף דולר'. השגתי את הסכום והוא בתמורה זכה בגביע המדינה. בסוף אותה עונה ביקשה הנהלת אס"א שאחליף בתפקיד את ישראל ברנר ז"ל, ומאז אני כאן".
לפני שבע שנים עברה משפחת טורקניץ לרמת השרון ומשם הדרך של רם לאס"א הייתה סלולה. "אבא העביר את אולג גם למחלקת הנוער של אס"א, אז היה לי ברור שאבוא אחריו".
גם האח הצעיר, איתי, לא החל את דרכו בספורט בכדוריד. "שיחקתי כדורסל בגן יבנה ואומרים שהייתי טוב". האב מתפרץ לשיחה: "איתי צנוע. הוא היה קולע 25 נקודות למשחק. הכוכב של גן יבנה".
איתי: "כשהייתי ממש צעיר עקבתי אחרי המשחקים של רם. במחצית חיממתי את השוערים וזרקתי להם לשער. ידעתי את כל ההטעיות והזריקות מבלי לשחק, כנראה שזה בדם שלנו".
כשהמשפחה עברה לרמה"ש שילב איתי את הכדוריד עם הכדורסל. "בכיתה ז' זה כבר היה ממש קשה. יום אחד היו לי שני משחקים כמעט באותו הזמן, אחד בכדורסל ואחד בכדוריד. סיימתי את הכדורסל ורצתי לכדוריד, הגעתי לחמש הדקות האחרונות. עליתי לשחק בלי חימום והפסדנו בשני שערים אחרי שלא הפסדנו כל העונה. זה היה הרגע שבו החלטתי לפרוש מכדורסל ולהתמקד רק בכדוריד".
ומה קורה בבית אתם שואלים? לא טעיתם, גם בו מדברים 24 שעות כדוריד. "אחותי הקטנה ואימא לא משחקות, אבל הן מגיעות למשחקים", מספר רם. "יש פעמים שאני מגיע בערב ורואה אותם משחקים יחד. הם מדמיינים שהדלת הראשית היא השער, אחד האחים עומד כמו שוער והשניים האחרים משחקים אחד על אחד", מוסיף דני.
ההצעה לעבור לצרפת
בזמן שאחיו הצעיר עושה את צעדיו הראשונים בבוגרים כבר בגיל 15, רם נחשב לאחד השוּטרים הישראלים המובילים ובעונה שעברה סיים כמלך השערים המקומי עם 147 שערים. דווקא אחרי הפריצה הגדולה שלו, ולנוכח העובדה שאס"א תתקשה השנה להיאבק על תארים עם סגל שמורכב ברובו מישראלים צעירים, החליט טורקניץ להישאר בקבוצה - אף על פי שהחזיק בהצעות אטרקטיביות.
"כבר קיץ שני שיש לי הצעות מקבוצות בארץ", מספר רם. "עם אחת מהן זה התקדם למשא ומתן, אבל בסוף החלטתי שעדיף לי להישאר. מבחינת אירופה הייתה קבוצה אחת בצרפת שרצתה שאבוא עכשיו, אבל אני חייל ורק בנובמבר אמור להשתחרר מהצבא".
לפני מספר שבועות מאמן הנבחרת לשעבר, פר קרלן, הגיע במיוחד לארץ לפגוש את רם. "פר רוצה לבנות לי תוכנית ולקדם אותי, הוא מעוניין שאעבור לשבדיה ומשם אתפתח לליגות הגדולות באירופה". דני מוסיף: "הוא נתן לו את הבמה בנבחרת ומחזיק ממנו מאוד".
אחרי כל ההתעניינות הזו, אתה לא מרגיש שמיצית את עצמך באס"א?
"לא. זו אומנם הייתה שנת פריצה עבורי, אבל אישית אני מאוכזב מאוד מאיך שהיא הסתיימה. לא הייתי מספיק טוב בפלייאוף ובחצי גמר הגביע, וזה יושב לי על הלב. החלום שלי הוא לקחת את הקבוצה הזו לתואר. זה יהיה קשה כי הקבוצות האחרות רק מתחזקות".
"סחטתי פנדל ורם נכנס לזרוק"
רם ואיתי לא הספיקו בינתיים לשתף פעולה יחד באותו הזמן על המגרש, בעיקר בגלל פציעה בגב שהאח הגדול סוחב מהקיץ. למרות זאת הם כבר חלקו רגע אחד שאותו לא ישכחו. "ברבע גמר גביע ווינר שופטים מול עירוני רחובות אולג הכניס אותי למאני טיים", מספר איתי. "הצלחתי לסחוט פנדל ורם החליף אותי כדי לזרוק אותו".
רם: "זה היה מצחיק. בערך מהרגע שאיתי התחיל לשחק כדוריד אנחנו חולמים על הרגע שנשחק יחד. מקווה שזה יקרה בקרוב אחרי שאחלים סופית מהפציעה".
דני: "בשבילי אלה רגעים מכוננים, משהו שבכלל לא ציפיתי לו. לא דחפתי אף אחד מהם לכדוריד, להפך. את איתי ניסיתי לשכנע עד הרגע האחרון לא לעזוב את הכדורסל, הוא פספוס שם".
בתקופה האחרונה יש קולות שקוראים להעלות את מספר הזרים בליגה משניים לשלושה משתי סיבות עיקריות - הרצון של הקבוצות הגדולות להצליח באירופה (שם כמות הזרים אינה מוגבלת), והעלייה המטורפת בשכר הישראלים שמנצלים את העובדה ששוק השחקנים המקומי קטן מאוד.
למקשר של הנבחרת יש דעה נחרצת: "לדעתי שני זרים זה יותר חכם. אם יהיו שלושה זה לא אומר שלקבוצות יהיה יותר כסף; הוא פשוט יתחלק על שלושה זרים בינוניים. במצב הנוכחי הקבוצות מתרכזות בהבאת שני זרים תותחים שיעלו באמת את הרמה של הליגה".
"עוד משהו קריטי הוא העמדות עליהן מביאים את הזרים. היום בנבחרת ישראל יש שני שחקנים על עמדת המקשר, ניבו לוי ואני. שנינו עשינו את ההתקדמות שלנו כאן באס"א. זה לא סתם. אצלנו לא מביאים זרים. בכל שאר הקבוצות בארץ הזר הראשון שמביאים הוא תמיד על העמדה שלנו, ואחרי זה שוער או מקשר בצד השני. אם יעברו לשלושה זרים לא יגדלו כאן שחקנים".
דני: "אין הרבה שחקנים ישראלים, ובגלל זה מחירי המשכורות עלו. זה נובע בעיקר מהקבוצות הגדולות שמעלות את רף הסכומים לגבהים שבאמת קשה להתמודד איתם. מצד שני, אם תביא שלושה זרים אתה יכול לסגור את העסק בנבחרת ישראל. כמו שרם אמר, ברגע שיהיו שלושה זרים - זה שוער ושני מקשרים. ככה לא יצמח כאן כלום. היום דן טפר עומד במכבי ת"א - אילו אס"א הייתה עם שלושה זרים הוא לא היה מגיע לשום מקום, כי ברור שהיה מגיע לכאן שוער זר והוא לא היה משחק".
ומה יהיה עם אס"א ת"א בעונה הקרובה? לא יותר מדי אנשים נותנים לקבוצה של הטורקניצים סיכוי ממשי לאיים על הגדולות, אבל האב חושב אחרת: "עם הסגל שנשאר מהשנה שעברה בשילוב הצעירים מלמטה ובויאן ליוביסיץ' בשער, אני אופטימי".
"בעונה שעברה סיימנו במקום השביעי ויצאנו מאוכזבים. היו פרקים ששיחקנו כדוריד פנטסטי, ברמה שבאו מקבוצות אחרות ואמרו לי ששיחקנו את הכדוריד היפה בארץ. מצד שני היה לנו סגל קצר שנפל מהרגליים בשלב מסוים. זה בהחלט ריאלי שנוכל לשחזר את מה שעשינו בעונה שעברה, אולי אפילו נתקדם קצת. יהיה קשה".
ולגבי האחים, הם יודעים בדיוק מה העתיד צופן להם: "בעוד חמש שנים מהיום נקווה שנשחק במקומות קרים יותר מישראל, אבל יחד בנבחרת", אומר רם. "עם מודל חיקוי כזה בבית שמתאמן קשה כל כך ושואף למעלה, אני לא יכול להישאר מאחור", צוחק איתי. דני מסכם: "אין לי ספק שרם יהיה בעוד חמש שנים בחו"ל, איתי עדיין יהיה בצבא, אז אני מאמין שהם לפחות ישחקו יחד בנבחרת".
לפנייה לכתב/ת 
