סע, חנוך, סע

לאן לנהוג? שאלה חסרת חשיבות(איור: רות גוילי)

לפני כ־20 שנה אבא של אפרת נפל מצוק ונהרג. יהודה חזני קראו לו, היה אדם מיוחד. ידענו אז שיש לחדשות 2 סרט של החילוץ שלו, וצילצלתי לשלום קיטל שהיה אז מנכ"ל חברת החדשות כדי לקבל את חומר הגלם. קיטל היה אדיב ומקסים ודאג לחומרים. הוא גם אמר לי שהכיר את סבא של אפרת, השר מיכאל חזני המנוח, שהיה רב פעלים ובמידה רבה גם אבי ההתיישבות הדתית.

האמת שאבא של אפרת לא היה בנו של אותו חזני שעליו קיטל דיבר, אבל בגלל שהוא עזר לי עם הסרט לא רציתי לאכזב, אז אמרתי לו שכן, ושסבא ז"ל היה איש מקסים וכולנו מאוד מתגעגעים גם אליו. במהלך אותה שנה יצא לי לפגוש את קיטל כמה פעמים נוספות, והסבא הוזכר שוב ושוב. לקיטל היו כמה סיפורים ממנו, ואני הינהנתי והתבצרתי באותו שקר מיותר.

פעם אף חלמתי שיש אזכרה לשר חזני, וקיטל מבקש ממני לבוא להספיד בשם המשפחה. אני מגיע ובמקום ניטש ויכוח סביב השאלה אם אני קשור לאירוע או לא. בני משפחת השר אומרים שלא, וקיטל אומר להם - השתגעתם, אפרת אשתו היא נכדה של כבוד השר. עכשיו תראו, יכול להיות שזה לא נחשב להיתפס על חם, כי זה היה רק חלום, אבל זה היה חלום מאוד מוחשי, ואני קצת טראומטי ממנו, אז תקפצו לי.

אבל הייתה גם פעם שבה נתפסנו על חם באמת.

היה זה בחורף קר לפני כ־25 שנה, כאשר כמה חברים מהישיבה שכרו רכב דרך איזו חברת השכרה מפוקפקת של חרדים (הכל שם היה בשחור, ולדעתי הביטוח היה אמין כמו רומן זדורוב). מטרת ההשכרה הייתה לנהוג. לאן לנהוג? מה לעשות ביעד כשנגיע אליו? אלה היו שאלות חסרות חשיבות. העיקר הנהיגה.

הווידוי המלא של חנוך דאום ביום שישי ב"ידיעות אחרונות"