כפר החוסים קרס: הדירקטורים ישלמו מיליונים

המוסד "כפר תקווה" נקלע לחובות לאחר שהמנכ"ל משך ממנו 17 מיליון ש'. המחוזי קבע שהדירקטורים לא היו מודעים למעשים, אבל העליון הפך את ההחלטה

עו"ד רז נפתליפורסם: 26.09.16 , 16:33

בית המשפט העליון הביא לאחרונה לסיומה פרשה שבמסגרתה גרם ניהול כושל של מוסד החוסים "כפר התקווה" לקריסתו הכלכלית: השופט צבי זילברטל קבע שהדירקטורים בהנהלת המוסד התרשלו כשלא פיקחו על המנכ"ל שמשך לאורך שנים מיליוני שקלים לפרויקט פרטי. בכך הסתיים הליך משפטי ארוך שבסופו התקבלה תביעת בעלי המניות של המוסד על סך 12 מיליון שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

"כפר תקווה" בטבעון נוסד ב-1965 כחברה ללא כוונת רווח על ידי הורים לבעלי לקויות שכליות במטרה לספק להם מגורים, פיקוח ותעסוקה. ב-2002 גילו הורים לחוסים שהחברה נמצאת בחובות עצומים ולא יכולה לשלם לעובדים וספקים. התברר שמנכ"ל החברה משך ממנה יותר מ-17 מיליון שקל לחברה בת שהקים בשם "טבעון פלסטיק", שנכשלה עסקית. עוד התברר כי הוא מינה בני משפחה לתפקידים ניהוליים וגרם לחברה נזק רב.

תביעה

103 אלף ש' למנכ"ל שפוטר ללא שימוע תקין

עו"ד יעקב לביא

נציג של "קפרו תעשייה", שניהל שלוחה בסין, נקרא תוך יומיים לשיחה על הפסקת עבודתו. בית הדין קבע: פרק זמן כזה הוא "כסת"ח" ולא זימון ראוי

103 אלף ש' למנכ"ל שפוטר ללא שימוע תקין

ההורים הגישו תביעה על סך 12 מיליון שקל נגד המנכ"ל, הדירקטורים של החברה, רואי החשבון שלה וחברת הביטוח "מגדל" שביטחה את בעלי התפקידים (הסכום הנמוך נתבע מטעמי אגרה). במרס 2013 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה נגד המנכ"ל וקבע שפעל מתוך מרמה והפרת אמונים. הוא חויב בכ-1.5 מיליון שקל.

עם זאת, התביעה נגד הדירקטורים וחברת הביטוח נדחתה. בית המשפט קבע שהתובעים מנסים לקבל פיצוי מ"צדדים תמימים" שבמשך עשרות שנים פעלו לטובת החברה. נפסק כי הדירקטורים, כולם בני 85 בממוצע, ביצעו את תפקידם בהתנדבות מתוך תחושת שליחות ולא היו מודעים למעשים החמורים של המנכ"ל.

בעקבות זאת הגישו ההורים ערעור לבית המשפט העליון בטענה שהדירקטורים אפשרו למנכ"ל לעשות בחברה כראות עיניו תוך שהם משמשים חותמת גומי וחורגים מהתנהלותו של דירקטור סביר. ההורים טענו כי גיל מבוגר לא פוטר מאחריות באופן אוטומטי והיה על הדירקטורים להודיע בזמן אמת שאינם מסוגלים לבצע את תפקידם כראוי.

בשם הדירקטורים, שחלקם הלכו לעולמם בינתיים, נטען שהקמת החברה הבת לא הייתה רשלנית אלא לכל היותר "השקעה בלתי מוצלחת".

הזדקנות היא עניין סובייקטיבי

השופט צבי זילברטל קבע כי גילם המתקדם של הדירקטורים לא יכול כשלעצמו להעיד על "נבצרות", שכן ירידה במיומנויות פיזיות וקוגניטיביות, הנלוות לעתים להזדקנות, היא עניין סובייקטיבי. בנוסף, הדירקטורים לא הוכיחו שגילם מנע מהם למלא את חובותיהם. לדבריו, בשלב מסוים הם פרשו מתפקידם, לא הגיעו לישיבות ולא התעניינו בנעשה בחברה, מבלי להודיע לבעלי המניות ולהורים כי אינם ממלאים את מחויבויותיהם.

לפיכך נקבע כי הם הפרו באופן בוטה את חובת הזהירות המוטלת עליהם כנושאי משרה בחברה והם אחראים לנזק שנגרם לה בגין העברות כספים בסך 12 מיליון שקל לחברה הבת.

השופט זילברטל קיבל את הערעור גם ביחס לחברת הביטוח מגדל וקבע כי הפוליסה מכסה את רשלנות הדירקטורים. עוד נקבע כי גם רואי החשבון התרשלו בעריכת הדו"חות ואחראים לחלק מהנזק. השופטים יצחק עמית ומני מזוז הצטרפו לפסק הדין.

לבסוף נקבע כי המנכ"ל שביצע את מעשיו מתוך כוונת זדון - או לכל הפחות במודעות מלאה - אחראי גם הוא לפצות את המערערים ב-60% מהסכום הנתבע. יתר אחריות חולקה שווה בשווה בין הדירקטורים וחברת הביטוח לבין רואי החשבון. המנכ"ל וחברת הביטוח חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 750 אלף שקל. אחד מרואי החשבון חויב גם הוא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 100 אלף שקל.