שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משפשפים את העיניים / הצד הצהוב בדרבי
    כולם דיברו כל הזמן על הדרבי ההוא, האגדי, מ-1970. עכשיו כולם ידברו על הדרבי הזה, אגדי גם הוא, מ-2016. רז שכניק, צהוב בנשמה, ראה מול עיניו את מה שמעולם לא ראה לפני
    1978, חורף. אבא שלי ואני עם צעיף צמר צהוב גדול בבלומפילד הגשום. אביל'ה זכרונו לברכה מרשית 0:2 בדרבי ואני בעננים. המבוגרים של אז התווכחו אחר־כך איזה דרבי יותר גדול ובסוף, כמו תמיד, נלחשו מילות הקסם. 1970, חמש אפס, שפיגל, טלבי, בכר. הבסיס החזק שעיצב את האתוס המכביסטי עד עצם היום הזה. התוצאה שהפכה לאגדה.

      

    גדלנו על הסיפורים של אותו דרבי, שנראה היה כמו שיא דמיוני שלא ישוחזר לעולם. בכל פעם התקרבנו מעט. הקבוצה של גרנט, נמני, זוהר ודריקס היכתה ברביעיות. איכשהו היה חסר אותו שער שישווה את השיא ההוא. גם הקבוצה של אוסקר גרסיה, עטר, פריצה וזהבי הייתה מאוד קרובה. גם שם המחסום סירב להישבר. עד אתמול.

     

    צפו במסיבת העיתונאים בסיום

    צפו במסיבת העיתונאים בסיום

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    דווקא הגעתי בחששות לדרבי הזה. מכבי ברצף משחקים מתיש, מעייף, שוחק. הפועל ת"א קיבלה דם חדש, תקוות חדשות, מאמן משולהב. הסכמתי לחתום על אחד קטנטנן לפני. כשאיגבור הרשית את הראשון מוקדם מאוד - לא אשקר - המחשבות נדדו לאותו דרבי שלא ראיתי, שנולדתי שנה אחריו. אלא שמכבי נראתה קצת זחוחה והפועל שיחקה לא ממש רע. ענן גדול של מתח נפרש במחצית. בואו נלך הביתה עם מה שיש. אנשים צנועים אנחנו, מסתפקים בשלוש נקודות בדרבי.

     

    אבל אז הגיעה המחצית השנייה שתיכנס לספר הזהב של מכבי ת"א. טל בן־חיים, האיש המושמץ ביותר בשבועיים האחרונים, התעלל בהגנה של הפועל. מדוניאנין הבריק כרגיל, קיארטנסון ניער כל אדום שהיה מסביבו ושוטה ארבלדזה ניצח על כל זה כמו מאסטרו ביום פרמיירה נוצצת.

     

    לשפשף את העיניים (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
    לשפשף את העיניים(צילום: ראובן שוורץ)

     

    לאט לאט נבנתה הרגשה שאפשר לעשות כאן תוצאה היסטורית, מרגשת, מפעימה. וכאן צריך להקדיש את המקום לגל אלברמן. האיש והלב הגדול הזה נשלחו ליציע בימים שלפני קרויף. היום הוא הקפטן שאי אפשר בלעדיו. הסתכלתי עליו אחרי כל שער. מרגיע, מנווט, מעודד, שורף קילומטרז׳. אלברמן לא הבקיע אתמול אבל הציון שלו הוא בדיוק כמו של נדיה קומנצ׳י בזמנו - 10.

     

    רגע, בן־חיים הלם שוב ואז הגיע שער בלתי נתפס של קיארטנסון, בומבה מופלאה. אנחנו כבר ב־0:4. הדקות עוברות. אין שער. אמנם שמחה גדולה הלילה, עונג של ממש, אבל שוב כנראה נזכיר בערגה את 1970 בסיום.

     

    כל מי שהיה שם לא ישכח את הדרבי הזה (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
    כל מי שהיה שם לא ישכח את הדרבי הזה(צילום: ראובן שוורץ)

     

    ואז הגיע קיארטנסון שוב. הרשת של הרוש זזה, אבל במקום השאגה הרגילה של הקהל, לשנייה הייתה דממה. אנשים שפשפו עיניים. שוק רגעי לפני שהרגשות התפרצו ודמעה קטנטנה של אושר הייתה בזווית העין. 25 בספטמבר 2016, אגדה שהייתה באמת. הייתי שם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים