אחדות ולא אחידות: נאום משה שומר על שוויון
פרשת ניצבים עוסקת ברגעים האחרונים של בני ישראל לפני ההפיכה לעם. בנאומו בפתח הארץ המובטחת, מקפיד משה להעמיד את העם יחד ומבקש להעביר מסר של אחדות ושוויון. חברה טובה תדע לייצר פלטפורמה של מערכות יחסים בין אנשים ולא תפקידים. רק כאשר כל אחד מחלקי העם יקבל נקודת בסיס עם כלים וחינוך שוויוניים, תהיה לו היכולת להתקדם ולהצליח
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ (דברים, פרק כ"ט, פסוקים ט'-י'). פרשת השבוע נפתחת בחלקו האחרון של נאום משה, הרגעים האחרונים לפני הכניסה לארץ. ההתרגשות בשיאה ואי הוודאות נוכח בשיח העם. החששות, הפחדים, הציפיות והתקוות - הכל מתנקז לנקודת זמן אחת לפני הכניסה לארץ המובטחת, לפני שמתחילים באמת לחיות כעם.
עוד במדור פרשת שבוע כלכלית
בתום 40 שנה: בני ישראל בונים אומה
גם אתם מוכנים לשינוי כלכלי. זה כתוב בתורה
כך פתרה היהדות את איסור ההלוואה בריבית
הפרשה עוסקת בברית החתומה בין בני ישראל לקב"ה. ערך השוויוניות בעמידה לפני הקב"ה הוא ערך קדוש, ערך שיש לתת עליו את הדעת. משה מעמיד את כל עם ישראל יחד, ומבקש להעביר מסר משמעותי. אך לחלק נכבד מהנוכחים קשה לשמוע דברים אלה, שכן ייתכן והם "מורמים מעם" - המנהיגים, המובילים החברתיים, העסקיים, אותם ראשי שבטים, זקנים ושוטרים. משה בנאומו לא עוצר, וממשיך, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ, עד אחרון האנשים בעם - כולם ניצבים לפני הקב"ה במידה שווה. ללא מעמדות.
האם אפשר ללמוד מכאן על תפישת התורה כסוציאליסטית? האם כולם שווים, עובדים למען מטרה משותפת, בעלי נטל אחד, או שמא תפישת התורה ליברלית? ישנם בעלי תפקידים שונים, היררכיות בחברה, כל אחד מוצא את פרנסתו לפי כישוריו ויכולותיו?
נראה שאכן שתי התפישות קיימות בתורה. היא סוציאלית חברתית וליברלית חופשית. האדם מקבל חופש פעולה להגיע להישגים, אך מתבקש לדאוג לחלש, לאלמנה, לגר וליתום. לאוכלוסיה המוחלשת בחברה. שוויוניות אינה בהכרח שכולם שווים וכולם אחד, אלא שלכל אחד יש את ההזדמנות להגיע להישגים, ליעדים שקבע לעצמו. שוויוניות מאפשרת לחלש ולחזק להתקדם, כל אחד על פי קצבו ויכולותיו.
לצערנו הרב, במדינת ישראל של 2016 אין שוויוניות. מספיק שנבחן את יחס העסקים, חברות, יזמות בפריפריה אל מול מרכז הארץ, על מנת שנבין את פערי השוויון. אין הזדמנות שווה לכל אחד. יש ראשי שבטים וחוטבי עצים.
אמנם המדינה התקדמה מעט עם השנים בניסיון להביא תעשייה ופיתוח לפריפריה - אך הדרך עוד ארוכה להבאת השוויון בין כל שכבות האוכלוסיה.כאשר אדם מתחיל את חייו מנקודת בסיס טובה, יש לו יכולת גבוהה להתקדם בלימודים אקדמיים ומציאת מקצוע גבוהים - יותר מאשר אדם שלא קיבל את הכלים והחינוך על מנת להצליח.
לאחר תלאות מצרים והמדבר, משה מצליח להביא את כל העם לנקודת הפרידה ממנו במציאות בה כולם ניצבים יחד. המעמדות הן פונקציונליות למימוש התפקיד, ולא קובעות מי טוב יותר או פחות. חברה טובה תדע לייצר פלטפורמה של מערכות יחסים בין אנשים ולא בין תפקידים. לא גודל הבית או הרכב הוא שקובע, לא כמות הכסף שיש לאדם בחשבון הבנק תהפוך אותו לטוב מהאחר. הנקודה המשמעותית ביותר להיות חברה בריאה היא האחדות בין האנשים, השיח, המקום השווה. אחדות, ולא אחידות.
הכותב הוא מנהל מחוז מרכז, ירושלים והדרום של ארגון פעמונים
לפנייה לכתב/ת 
