הטמפרטורות בשטחים גבוהות במיוחד בשבועות האחרונים, ולא רק בשל חום הקיץ המהביל; מאבק הירושה אחר כסאו של אבו מאזן עולה מדרגה נוספת, ואת המתח המתפרץ בין הטוענים לכתר ניתן לחתוך בסכין. בראש טבלת המועמדים הציב את עצמו זה מכבר מרואן ברגותי האמביציוזי, איש דור הביניים בהנהגה הפלסטינית, יליד הכפר כובר הסמוך לראמאללה. מאז הורשע במשפט מתוקשר ונכלא בישראל, משתוקק ברגותי לעשות "רילוקיישן"מתאו ל"מוקאטעה"שבראמאללה ולרשת את אבו מאזן.

את ברגותי פגשתי לפני מספר שנים בכלא הדרים שבשרון, מסתובב ברחבה הפנימית לצד אסירים נוספים מהפת"ח ומהחמא"ס. איש פשוט למראה ולא מרשים, ונראה היה כי בכלא מזדקנים מהר יותר ומאבדים משהו מהכריזמה. סמוך לו עמד זקוף עבד אלח'אלק נתשה, מבכירי אסירי החמא"ס ושותפו של ברגותי לגיבוש מסמך האסירים, מעין אמנה מדינית-פוליטית פנים-פלסטינית בין הפת"ח לחמא"ס שלא צלחה. נתשה הקרין אז רושם אחר, אולי מעניין ומסתורי יותר מיריבו הפוליטי.

אחרי ברגותי הפוליטיקאי, איש הפת"ח והמנהיג המקומי שהיה מעורב עמוקות בטרור ונשפט לחמישה מאסרי עולם אני עוקב מקרוב שנים ארוכות. לכאורה אנטיתזה לאבו מאזן, המנהיג הפלסטיני האפור משהו, מוותיקי הגווארדיה הישנה, נעדר המון חמוש התומך מאחור, צופה ממושכות בבכירי דור-הביניים נאבקים על ירושתו. שמו של ברגותי עולה חליפות כל עת שמתחדש הדיון בשאלת "היום שאחרי", דיון המלווה בסקרים המציבים אותו כמי ש"לוקח את כל הקופה"עם יד קשורה מאחור. בית הכלא בו אסור ברגותי הפך כידוע בעשור האחרון לאתר עליה לרגל מבוקש בקרב גורמים שונים בישראל ובשטחים, וחלקם - לפחות אלה הנמנים על הצד הפלסטיני – מביעים הזדהות ותמיכה במאבק לשחרורו, ובעיקר מגיעים לוודא שהוא עדיין שם.

את רף הרלבנטיות שלו הוא דואג לשמר באמצעות מקורבים שונים העומדים גם מאחורי הקמפיין לשחרורו, וכן ע"י "פריצות לתקשורת"המנוצלות לצורך הבעת עמדותיו המדיניות, השפעה על הפוליטיקה הפלסטינית ועוד. לאחרונה אף שלח מתאו ברכות לבנו הבכור קסאם, אשר נישא בחוג מצמצם לבחירת ליבו, אזרחית ישראלית מהמשולש.

הכתרים הנקשרים לראשו של ברגותי, משל היה נלסון מנדלה הפלסטיני, וממליכים אותו בטרם עת, יוצרים מצג לפיו ברגותי הוא המנהיג הפוטנציאלי הבלתי מעורער, האיש היכול לחבר את קצוות הזירה הפלסטינית מג'נין בצפון ועד רפיח בדרום, ולהוביל אותה להסכם מדיני עם ישראל. רק נשאר מהלך אחד קטן ושולי; לשחרר אותו מהכלא וכל השאר יסתדר מעצמו. בחינה קצרה של מוקדי הכוח, המגמות והפלגים הפלסטינים בשטחים, עשויה לסדוק את הקונספציה המשתרשת ולהציף עמדה שונה.

הכתרים הנקשרים לראשו של ברגותי משל היה נלסון מנדלה הפלסטיני וממליכים אותו בטרם עת.(צילום: רויטרס)

לצורך הפולמוס המקצועי המתבקש, די אם אציין בקצרה מספר טיעונים מנוגדים, בהתעלם כמובן מההנחה כי ישראל לא תיעתר בעתיד ללחצים שיופעלו עליה לשחררו ובכך תסתום את הגולל לספקולציות:

‏א. מדד הפופולריות עולה פלאים כאשר המועמד יושב בכלא הישראלי. הוא נהנה מהילה טבעית השמורה לאנשים בסטטוס כזה, המתפוגגת לאחר צאתו ובתום פסטיבל השחרור; או אז מתחילה ההתמודדות האמיתית עם יריביו הפוליטיים הפועלים להכשילו ולהציב מקלות בגלגלים, כולל מתוך ביתו שלו, תנועת הפת"ח.

‏ב. תפיסתו המדינית של ברגותי ביחס לישראל ולדרך המאבק בה אינה שונה במהותה מזו של ערפאת, והיא נשענת על שני אדנים מרכזיים מקבילים: מו"מ מדיני לצד מאבק אלים, הכל לפי הנסיבות. גם ברגותי יודע, כי תכניתו שהוצעה לאחרונה כדרך פעולה נגד ישראל, המתבססת על "אינתיפאדה שקטה" (המוני אנשים משבשים את החיים ביהודה ושומרון ללא אלימות), מצטלמת טוב בדעת הקהל הבינ"ל, אולם היא מתכון ודאי להתקוממות מזויינת, לטרור ולאיבוד שליטה.

‏ג. גם לברגותי, המנהיג שצמח מלמטה, אין מנדט לוויתורים פלסטינים בסוגיות הליבה ולהגעה לפשרה בנושאים המהותיים הנתונים במחלוקת עמוקה בין הצדדים. עוצמתו המנהיגותית, רבה ככל שתהיה – עניין הטעון הוכחה - אינה מספקת לביצוע ולמימוש מהלך היסטורי כזה, אשר ככל הנראה בלתי אפשרי במציאות הנוכחית הישראלית והפלסטינית כאחד.

‏ד. שיתוף פעולה בין ברגותי לחמא"ס יכול להתקיים במישור הטקטי, אולם לא האסטרטגי. חמא"ס קוראת תיגר על דרכו של הזרם הלאומי הפלסטיני, יהא מנהיגו אשר יהא, והיא שואפת להוביל את הזירה כולה. על אף הערכה הדדית בין הצדדים, הרי שחמא"ס לא תהיה כינור שני לברגותי ולא תסתופף תחת צלו, והאפשרות כי תתגבש אחריו אחדות פלסטינית תשאר רחוקה.

את הטיעונים הללו אסכם במשפט אחד: אין עוררין על כך שמרואן ברגותי הוא איום פוליטי כבד עבור המתמודדים השונים ועבור האופוזיציה החמא"סית. משכך, מעדיפים אלה להמשיך ולראותו במקומו הנוכחי; אם ייצא ביום הימים, סצנריו הלקוח מסרט דמיוני, יחכו לו כולם מעבר לפינה עם שיניים חשופות, והסלעים הגדולים הניצבים בעיבורו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שבלתי ניתן לדלג מעליהם, ימשיכו לעמוד במקומם.