אורחים לרגע: האושפיזין שביקרו כאן

הרבה מאמנים ושחקנים זרים נחתו בישראל במהלך השנים. חלקם עזבו עוד לפני שהספיקו לפרוק את המזוודות, ואף אחד לא זוכר את שמם. חלק קטן ומובחר הצליח להשאיר חותם בסוכה הקטנה של הספורט הישראלי, על אף שהיו רק אורחים ועזבו אותנו בתום עונה או פחות עם טעם של עוד. הנה רשימה של כמה מהאושפיזין המוצלחים ביותר שדרכו כאן.

ז'רום לרואה

כמעט 11 שנים עברו מאז שהפנומן הצרפתי הגיע לבית"ר ירושלים כחלק מטירוף ארקדי גאידמק. למרות היותו כאן בקושי חצי עונה, שמו עולה בכל רשימת "הזרים הטובים ביותר ששיחקו כאן". הוא כבש רק שני שערים אבל הטכניקה, הטאץ', הכדרור - אלה דברים שלא נראו כמותם בישראל. הקשר הצרפתי הפך בין רגע את בית"ר ירושלים לקבוצה מלהיבה. למרות שעזב בלי אליפות אחרי תקופה קצרה, קשה למצוא אוהד בית"ר שלא מתגעגע אליו.

איזה טאץ', איזה טכניקה, איזה שחקן. לרואה(צילום: אלי אלגרט)

נייט רובינסון

"רציתי לשחק עם אח שלי טרה סימונס", כך הסביר רובינסון שבאמצע העונה שעברה הגיע בהפתעה להפועל תל אביב והכניס את כל הכדורסל הישראלי לטירוף. הגארד שכיכב בעבר בניו יורק ניקס וזכה בתחרות ההטבעות של האולסטאר ב-NBA, לא איכזב לרגע עם משחקים לפנתיאון.

הוא הוביל את הפועל ת"א, שהייתה מתחת לקו האדום, לסדרת פלייאוף הירואית מול הפועל ירושלים במהלכה שבר את שיא הנקודות למשחק פלייאוף בישראל עם 46 נקודות. הסדרה הסתיימה בהפסד כואב במשחק מספר 5 ולנו רק נותר לשאול: מה היה קורה אם רובינסון היה לוקח את הזריקה האחרונה באותו משחק ואולי מצליח להעפיל עם הפועל ת"א לפיינל פור? ייתכן ופיספסנו את הסיפור הכי גדול בתולדות הכדורסל הישראלי.

ג'ורדן פרמאר (פרק א')

הגארד היהודי-אמריקאי הגיע לכאן עקב שביתת השחקנים ב-NBA בפתיחת עונת 2011/12 והלהיב את היכל יד אליהו-מנורה מבטחים-נוקיה. הוא התאים לקבוצה של דייויד בלאט כמו כפפה ליד וסגנונו המרהיב התבטא גם במספרים ובניצחונות. הוא הוביל את הצהובים למקום השני בבית המוקדם ביורוליג, מה שסייע להם בהמשך להגיע מרחק נגיעה מהפיינל פור (המסע הסתיים בהפסד 3:2 בהצלבה לפנאתינייקוס ללא פרמאר). חצי העונה הזאת נצרבה חזק במוחות ראשי מכבי ת"א עד שהם התעלמו לחלוטין מסימני האזהרה והחתימו אותו שוב בעונה שעברה. כולם יודעים איך זה נגמר.

סיאד חלילוביץ'

הקשר הבוסני הגיע מריאל ויאדוליד בעונת 1996/97 והשתלט על מרכז השדה של הפועל באר שבע, שסיימה את העונה עם הזכייה היחידה של המועדון בגביע המדינה. עזב בסוף העונה לטורקיה אך לא הצליח לשחזר את היכולת מהארץ ונדד בין קבוצות. הגיע לעירוני ראשל"צ לקראת סוף הקריירה אבל לא הרשים כלל. כיום הוא בעיקר אביו של הכדורגלן הצעיר אלן חלילוביץ' שמשחק בהמבורג ומחכה לפריצה הגדולה.

כמה טוב הוא היה בקדנציה הראשונה. פרמאר(צילום: מור שאולי)

פי.ג'יי טאקר

אולי גניבת כל הזמנים של ליגת העל. הפורוורד הגיע להפועל חולון לאחר שלא הצליח למצוא את עצמו ב-NBA והוביל את הקבוצה לאליפות היסטורית (2008) ומוצדקת, עם אותו ניצחון על מכבי ת"א בשנייה האחרונה מסל של מאליק דיקסון. מיקי דורסמן סיפר בראיון שטאקר הגיע לכאן במקרה. הוא בכלל הופיע בקלטת ביצועים של שחקן אחר. הפורוורד הוכיח שזה באמת מקרי שהוא הגיע לארץ כי הוא היה רמה מעל הליגה, קלע 20.5 נקודות למשחק ונבחר ל-MVP. היום הוא כבר שחקן לגיטימי בפיניקס סאנס מה-NBA.

פאולו סוזה

הגיע למכבי תל אביב עם רזומה של שחקן עבר אגדי שטרם הוכיח את עצמו כמאמן. סוזה הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולגרום לקבוצה ישראלית להחליף מערך תוך כדי משחק. גאון מטורף שעבר לשלושה בלמים מול באזל והצליח לחזור מ-3:0 ל-3:3 אבל מצד שני, באמצע הקאמבק הוא הוציא את ערן זהבי בשביל גאל מרגוליס. מכבי ת"א בהדרכתו דרסה את הליגה והרשימה כשעברה את שלב הבתים בליגה האירופית. הביא לישראל סטנדרנטים חדשים של טקטיקה והשפיע על מאמנים רבים בליגת העל. אה, והראשון שהציב את ערן זהבי בחוד.

הגיע, זכה, עזב. סוזה חוגג אליפות(צילום: ראובן שוורץ)

האושפיזין שפיספסנו

אדריאן סילבה

כיום הוא שחקן מרכזי בספורטינג ליסבון והיה שותף לזכייה של נבחרת פורטוגל ביורו האחרון, אבל בגיל 18 הוא הגיע למכבי חיפה בהשאלה ואחרי פציעה קשה. שיחק רק שישה משחקים בליגת העל ולא השתלב בקבוצה שזכתה בסוף העונה באליפות. לא זכינו לחזות בכישרונו, באמצע העונה חזר לליסבון.

הגיע למכבי תל אביב בעונת 11/12 בגיל 18 ופתח בסערה. הציג יכולת מצוינת וכבש ב-0:3 המפתיע של הצהובים על פנאתינייקוס. סבל מירידה ביכולת של הקבוצה כולה ומהאווירה הרעה שהייתה בקריית שלום. כיכב באולימפיאדת לונדון ונמכר לקרסנודאר הרוסית. כיום הוא מציג יכולת טובה בסיון מהליגה השווייצרית.

מי האמין שמהשחקן הזה ייצא אלוף אירופה? אדריאן סילבה(צילום: שי ועקנין)

בנו אודריך

אפשר למלא ספרים על שחקנים שלא הצליחו במכבי ת"א ופרחו במקומות אחרים אבל כנראה שבנו אודריך הוא המוחמץ ביותר. הגיע למועדון הלחוץ בגיל 20 בלבד ולא הותיר חותם. בסיום העונה שוחרר. הגיע ל-NBA, זכה בשתי אליפויות עם סן אנטוניו ספרס ולימד את כולנו שיעור בסבלנות.