שתף קטע נבחר

אני הגבר הזומבי בקורס ההכנה ללידה

לאט לאט, כמו בסרטי זומבים, מגיחים מהמסדרונות בעלים מפוחדים הנגררים אחר נשותיהם ונבלעים אל תוך חדר ממוזג מדי. כלומר, ממוזג מספיק בשביל ההריונית, אבל קפוא מדי בשביל כל השאר

 

 

פעם בשבוע, אי שם במרכז הארץ, נפגשים בתוך אולם ממוזג 10-20 זוגות לפעילות שכוללת מגע מפנק, כאשר על המסך ברקע מוקרנים סרטונים של איברי מין נשיים לחימום האווירה, ולא - לא מדובר במסיבת חילופי זוגות, אלא בקורס הכנה ללידה.

 

כשהתבשרנו על ההיריון, עוד בטרם יבש המקלון, ניגשתי אל המתוקה שלי בהתרגשות. הדבר השני שהיה לי להגיד לה אחרי "מזל טוב לנו!", היה שאני מבטיח להגיע איתה לכל בדיקה שקיימת בספר - פולשנית או לא, "רק בקשה אחת יש לי", אמרתי, "שתתני לי פטור מקורס הכנה ללידה".

 

חלפו שמונה חודשים ומצאתי את עצמי מדדה בחוסר נוחות בצהרי יום חמסין, כשאני נשרך אחרי אישה הריונית נמרצת כדי ללמוד איך ללדת, למרות שבשיעור הזה כבר הייתי. לאט לאט, כמו בסרטי זומבים, צפיתי בהם מגיחים מכל עבר במסדרונות תל-השומר, בעלים מפוחדים הנגררים אחרי נשותיהם במורד המסדרון החלקלק, ונבלעים אל תוך חדר ממוזג מדי. כלומר, ממוזג מספיק בשביל ההריונית, אבל קפוא בשבילנו, הסיידקיקס של האירוע הגדול .

 

מה קרה לאנושות שהיום כולן מתכוננות לאירוע הלידה משל היה מבחן פסיכומטרי שצריך להצליח בו? מה קרה לאותה אישה שפעם הייתה מסיימת את הבישולים וכורעת ללדת בפינת המערה החשוכה, ועוד עושה זאת בשקט כדי לא להעיר את הבעל הישן? בלי אפידורל, בלי לידה במים, בלי בולשיט. מה קרה לה? ובכן, כפי שהזכירה לי היפה שלי אחרי שנזפה בי על השוביניזם הניאנדרטלי, "בחלק גדול מהמקרים היא מתה יחד עם התינוק, אז תהיה בשקט ותן לי לתרגל נשימות, טוב?".

  

בינתיים בזירת הקרח, מחכים ליולדות המאחרות. כל הבעלים עם טלפונים בחוץ עושים משהו חשוב יותר, אבל אל דאגה - גם אנחנו יודעים להבחין בין עיקר לטפל, ולכן גם בחדר לידה, סביר להניח שנשחק בטלפון הנייד שלנו בין ציר אחד למשנהו. והינה נכנסת לה המיילדת הנחמדה. היא באמת מאוד מרגיעה ונוסכת שלווה ובטחון. הנשים מתחילות להתנשף ולחוש דקירות. כולן אוחזות בבטנן, וכמו בזירת סומו או בחמאם טורקי, הבטן כאן היא סמל סטטוס.

 

אחרי סבב ההיכרות, הסתבר באופן מפתיע כי כולן לקראת הלידה הראשונה שלהן. ברור, מי שבלידה שנייה ושלישית רוצה רק לשכוח לקראת מה היא הולכת. מכאן ואילך, הערב הארוך התאפיין בתיאור מקיף מאוד ובהחלט מעניין של תהליך הלידה, כולל דיאגרמות מפורטות מדי של פתיחת אצבעות, הפרשות נרתיקיות ומים מקוניאליים (אם אתם זקוקים להסבר, פנו אליי בפרטי). שמתי לב גם שהמיילדת משתמשת בהרבה מאוד אסוציאציות מתחום הספורט האתגרי: "אי אפשר לרוץ מרתון בלי הכנה", "טיפוס על הר מצריך ציוד נכון", ועוד ועוד השוואות "מרגיעות".

בקורס הכנה ללידה, הבטן היא סמל סטטוס (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
בקורס הכנה ללידה, הבטן היא סמל סטטוס(צילום: Shutterstock)
 

אנחנו לומדים על בשרנו מדוע ידע הוא חרב פיפיות. מצד אחד, ידע הוא כח, הוא גורם לכל התהליך להיות מוכר ושקוף כדי שנדע למה לצפות. ומצד שני, פתאום נכנסו לתודעה חרדות שעד עכשיו הסתתרו להן טוב-טוב במנגנון הפסיכולוגי הגאוני ביותר - מנגנון ההדחקה. ואם יורשה לי גם להשתמש באסוציאציות מתחום הספורט האתגרי, אז את האמת? כשאתם קופצים בנג'י - לא עדיף פשוט לעצום את העיניים ולקפוץ לתהום, מאשר להביט אל התהום ולשמוע על כל התאונות האפשריות שעלולות להיגרם לכם בגלל זה?

 

אחרי כל ה-TMI שהוצפנו בו, אני מסתכל ימינה ורואה שזוגתי זורחת ממש, מצחקקת לה עם זה, מחליפה דעה עם ההיא. פתאום הבנתי שזה כמו יציאה בשבילה. באמת לא יצאנו מספיק בתקופת ההיריון, וכל יציאה מהבית גורמת לה להראות כמו נערת פרחים במסיבת טבע. הנה, יש לה הזדמנות לבלות עם עוד הריוניות בקבוצת תמיכה גדולה המותאמת לשעות הערב המוקדמות שלפני הקריסה הגדולה.

 

עכשיו הן מתאמות גרסאות. מסתבר שכולן רוצות אפידורל וכמה שיותר מהר, אפילו עכשיו, אם אפשר. הן לא רוצות זירוז. הן רוצות ביות מלא אחרי הלידה (ואני לתומי חשבתי שביות מלא זה תהליך שהגבר עובר בזמן הנישואים). זה נמשך הרבה מאוד זמן ה"קורס המזורז" הזה, כמעט כמו לידה. אבל אם סופרים את הפסקות הפיפי זה לא משאיר המון זמן נטו. מה גם שהתכנית האומנותית כוללת קפיצה של הנשים על כדורי פיזיו, תוך כדי שהגברים מעסים את גבן ומקבלים חיזוקים חיוביים לאיכות המסאג' שלהן מהמיילדת. אחר כך מגיע ההסבר על הנשימות בזמן הצירים: "מכניסים מהאף ומוציאים מהפה". ביג דיל, את זה גם אני יכולתי להגיד, ובפחות מחמש שעות.

מי צריכה הכנה ללידה? תראי איך אני מסביר לך הכל ובפחות מחמש שעות (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
מי צריכה הכנה ללידה? תראי איך אני מסביר לך הכל ובפחות מחמש שעות(צילום: Shutterstock)
 

 

פתאום אני מבין שכל הקורס הזה הוא סוג של קונספירציה של מערכת הבריאות, שנועדה למנוע עומס מיותר על מחלקת היולדות. לכן בתשובה לשאלת הנשים הלחוצות: "איך יודעים מתי להגיע לבית חולים?", מנסה המיילדת לשכנע אותן לא להיות בלחץ, למשוך את הזמן ולהגיע לחדר לידה כמה שיותר מאוחר. עכשיו אני גם מבין את כל הספורים ההזויים על נשים שיילדו במונית או בדרך לבית החולים - אלה כולן נשים שהשתתפו בקורס הזה! אנחנו מהנהנים בנימוס למרות שברור לי שעם הציר הראשון אקבל פקודה ישירה מהאישה: "סע בין ציר, סע", ואנחנו נעדיף לבלות את הזמן שלנו בבטחה בבית החולים, מאשר בישיבה על כדור פיזיו בלחץ בבית. אבל תודה על העצה!

 

אחת הנשים שואלת אם היא יכולה ללדת בישיבה, ובא לי להשיב לה "אפשר גם ללדת בעמידה או מתחת למים, אבל סביר להניח שלא תזכרי את השאלה הזאת או את התשובה שלי, כי את תצרחי מכאבים בעודך שוכבת במיטה". לשאלה של אחרת "כיצד אפשר להימנע מקרעים בנרתיק?", אני משיב בראשי: "לא ללדת", ולהיא שביקשה להכניס לדולה, הייתי ממליץ על צ'יף אינדיאני.

 

"עכשיו אני אחלק לכן חוברות ואבקש שתמלאו את תכנית הילדה שלכן", מסכמת המדריכה, ואילו אני מרגיש כיצד אני הולך ונהיה עייף. נראה לי שכל הדיבורים על החומרים המטשטשים והאפידורל השפיעו גם עליי. אנחנו יוצאים מהקורס ואני יודע שאי אפשר באמת להתכונן אל הלא נודע. יש לנו רק זה את זו, הרבה גישה חיובית, שאיפות גדולות מהאף ונשיפות מהפה. בתקווה שהכל יעבור מהר ובשלום, עד הפעם הבאה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
מאמי, הוא עדיין לא בקטע של לצאת
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים