שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העובדים שמבלים שעות בדרכים בדרך לעבודה
    נוסעים רחוק: זהו סיפורם של האנשים שגרים במרחק של שעות ממקום העבודה שלהם, אבל לא יחליפו אותו, גם אם זה אומר לקום כשעוד חשוך ולבלות זמן ממושך בנסיעה. "למרות שאני קמה בארבע בבוקר וחוזרת בשמונה, מקום העבודה הוא הבית"

    מרבית האנשים מעדיפים לקצר כמה שיותר את זמן הנסיעה לעבודה, אבל יש כאלו שמוכנים להגיע רחוק בשביל העבודה שלהם. צפרית צברנר עובדת בחברת "בינת סמך" במוקד למיצוי זכויות ניצולי שואה, המתווך בין משרדי הממשלה השונים לניצולים וממוקם בתל אביב. היא התחילה לעבוד בבינה עוד כשגרה במרכז, אך המשיכה לעבוד שם גם לאחר המעבר לבאר שבע, ומזה שנה וחצי היא נוסעת במשך שעתיים לעבודה, בכל בוקר וערב.  

     

    כתבות נוספות בערוץ הקריירה

    קריירה מהפרברים: המצליחנים שגרים רחוק

    כמה תרוויחו במקצועות העתיד של ההיי-טק?

    הסיכוי של אישה בדואית למצוא עבודה - קלוש

     

    צברנר, שמתניידת בתחבורה ציבורית, מעבירה את הזמן בצורות שונות: "אם זה בדרך לעבודה, אני משלימה שעות שינה, ובחזרה זה מוזיקה. מבחינתי הנסיעות האלה הן הזמן שלי עם עצמי, בין העבודה לבית, אלו הרגעים שאני הכי אוהבת".

     

    "ניסיתי לעבוד בבאר שבע, אבל חזרתי"

    לאחר שחברה שעבדה במקום סיפרה לה על המשרה, צברנר החלה לעבוד והתאהבה. "העבודה לימדה אותי לחשוב על אחרים ולא רק אך על עצמי, המקום הזה גרם לי להבין שצריך לעשות בשביל אחרים".  

     

    לפני כשנה וחצי, בן זוגה של צפרית עבר תאונה ונזקק לעזרה ולכן עזבה את העבודה במרכז לחודשיים, "ניסיתי לעבוד בשירות לקוחות בבאר שבע, אבל בחודשיים האלה החלטתי שאני חוזרת לבינת כי הבנתי שזה הבית שלי, הם חושבים על העובד שלהם כעובד ולא כמישהו שקוף.

     

    "מבחינתי, מקום העבודה שלי הוא בית. לפני שהבוס שלי הוא בוס, הוא אח ואבא, אני לא מרגישה שאני באה למקום עבודה, למרות שאני קמה בארבע בבוקר וחוזרת לפעמים בשמונה בערב. עבדתי בעבר בשירותי לקוחות אבל עצם העובדה שניצול שואה מתקשר ואני יכולה להקשיב לו ויכולה לעזור - נותן לי סיפוק".

     

    בניגוד למה שמצופה, צפרית לא מרגישה שהיא משלמת מחיר: "כשאני צריכה משהו שקשור לבית, הם באים לקראתי, אם זה היה משהו שבא על חשבון החיים האישיים שלי, לא הייתי נשארת במקום כזה, אלא להפך".

    מבלים בדרכים (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    מבלים בדרכים(צילום: מוטי קמחי)
     

    נשארת לישון אצל המשפחה במרכז

    רחלי בלוגובסקי, מנהלת פרוייקטים בחברת המחשוב One1, עבדה בעבר ממש קרוב לבית, בחברת התוכנה "מיעד" במושב יעד בגליל התחתון בו היא גרה. לאחר שהחברה נקנתה על ידי One1, היא המשיכה לעבוד באותה העבודה, אך הפעם במשרדים שבראש העין, מרחק של 120 קילומטרים מביתה.

     

    את הנסיעה הארוכה, שיכולה להגיע עד שעתיים וחצי, בלוגובסקי מעבירה בהאזנה לרדיו: "נמנעת מהסחות דעת". למרות הקשיים, היא מספרת על הפתרונות שהיא מוצאת: עבודה מהבית מתי שמתאפשר ושינה אצל אימה או אחותה שמתגוררות באזור המרכז: "ככה אני משלבת ביקורים משפחתיים ומרוויחה פעמיים".

     

    משלמים מחיר אבל חיים עם זה

    דורון דיאמנט גר בכרמיאל כבר 25 שנה, וב-4 השנים האחרונות מגיע כל בוקר לחברת "תים" בפתח תקווה, כמנהל מכירות של תשתיות מחשוב. "שעה וחצי-שעתיים לכל כיון, בדרך שומעים גלגלצ ועושים שיחות טלפון".

     

    חשבת לעבור למרכז?

    "אני אוהב את איכות החיים שיש בצפון ובמידה מסויימת אני נהנה גם מהצפון וגם מהמרכז. יש כל מיני כנסים ובסוף אתה חוזר לכפר שלך. יש גם פערים במחירי הדיור, אני גר בסוג של דירת קרקע, והפערים אל מול דירה כזו במרכז הם גדולים.  

     

    "יש איזשהו סוג של מחיר, לפעמים כשיש איזו תאונה בכביש שש לוקח שלוש שעות להגיע הביתה, אבל אתה מגיע וזה עובר. בסופו של דבר אני חי עם זה".

     
    דורון דיאמנט (צילום: יח"צ תים ) (צילום: יח
    דורון דיאמנט(צילום: יח"צ תים )

    "ניקוז רעלים בסוף יום עבודה"

    תומר עובד בתעשייה האווירית ליד נתב"ג כבר 16 שנה, וב-7 השנים האחרונות הוא עושה את הדרך הארוכה, מכפר תבור בגליל התחתון ועד למרכז. "כשעברתי ב-2009 הצלחתי להגיע תוך שעה ועשר דקות, היום זה לוקח שעה ו-45 דקות במינימום, ובמקסימום יותר משעתיים, גם אם אני קם בחמש בבוקר.

     

    "תגובת המעלית שאני מקבל בדרך כלל היא 'אתה משוגע', אבל גם אנשים שמגיעים לעבוד מנתניה נמצאים בדרך שעה פלוס. אני משתדל לסיים את מה שהגדרתי לאותו יום ויוצא כדי 'לגנוב' איזה חצי שעה-שעה עם הילדים, אני מנסה פעם-פעמיים בשבוע לחזור מאוד מוקדם, אבל אשתי נושאת ברוב הנטל של הארגונים והחוגים".

     

    "למרחק הזה יש יתרון, יש לי אח שגר בארצות הברית ואחת ליומיים אנחנו מבלים אחת ליומיים שעה וחצי בטלפון, וזה מאוד עוזר. יש ניקוז רעלים בחזור מהעבודה, אני לא מביא איתי הביתה לחץ או עצבים שהצטברו במהלך היום, כשגרתי בהוד השרון הייתי מביא הביתה את הכול, ועכשיו אני מגיע רגוע".

     

    תומר, שהחל לעבוד כמפעיל כטב"ם וכיום מנהל תוכנית אסטרטגית מול גורמים זרים, מסביר את ההחלטה לעבוד רחוק: "לא המשכתי לעבוד בתעשייה האווירית מכוח האנרציה, זה ארגון שמציע אתגר והתפתחות אישית, הוא אף פעם לא עוצר את האדם מלגעת בעוד תחומים, בעיקר בגלל זה אני שם".

     

    למרות זאת, תומר מסביר כי הבחירה שלו נובעת מבעיה רחבה יותר: "יש פלח שלם באזור הצפון, מלא בצעירים אקדמיים, שלא זוכה להתייחסות מצד הממשלה בהיבט של תעסוקה בהיי-טק ובתעשיות בטחוניות, אם היו משקיעים בתשתית תעסוקה היו מרוויחים המון, לא הרבה אנשים מספיק משוגעים כדי לעשות את הדרך הזאת".  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים