בליינדייט זה השטן

באמצע הדייט, כשהתלבטתי אם להטביע את עצמי בכוס יין נוספת, הוא שאל אם אני זורמת. כלומר, הוא לא שאל, לא היה סימן שאלה בסוף המשפט. "מה את מופתעת", ענה מול עיניי הפעורות, "אני קורא את מה שאת כותבת, סיפרת שהיית עם עשירים, אביונים, מבוגרים, צעירים, את גרושה 7 שנים, אז בחישוב גס היית עם חצי תל אביב, לא?".

עכשיו, אני יודעת מה אתם חושבים. שהייתי צריכה להעיף עליו את כוס היין, להזמין מונית, להגיד לו כל מה שאני חושבת עליו. במקום זה עניתי בציניות: "אבל עם החצי הטוב". ככה אני מגיבה כשאני מרגישה מותקפת – יורה בסרקסטיות, מחפשת את ההומור שיעלים את הרוע.

אחרות משתתקות, קופאות כמו ארנבת שנלכדה בפנסי מכונית באמצע הלילה. יש גם את אלו שמבקשות ללכת רגע לשירותים וחומקות דרך הדלת האחורית. אני לא כזאת, אני מאלו שנשארות עד אחרי הקינוח כאילו חשמלו אותי באקדח הלם.

קראו עוד

אל תתני לייאוש לחלחל. אופטימיות זה שם המשחק

רע לך על הנשמה? פשוט תצחקי על זה

בליינדייט זה השטן, אבל באמצעות פייסבוק את מרגישה שאתם מכירים, ראית תמונות של הסלון שלו, הצעצועים של הילדים היו מסודרים, נראה סולידי ומהוגן. שוחחתם קצת בטלפון והוא אמר שיבוא לאסוף אותך, וחשבת איזה כיף להכיר מישהו חדש – וג'נטלמן שעושה לכבודך עיקוף - כי החברים שידכו לך כבר את כל מי שהם מכירים.

עוד לפני שהגיעה המנה העיקרית הוא סיפר לי שהוא כל הזמן יוצא עם נשים שהוא מכיר בטינדר. "לא ממש יוצא", חידד, "הן באות אליי, אני אפילו לא מבקש, הן מזמינות את עצמן בלי דייט". בהיתי בו, המומה. 'אני לא מתכוונת לבוא אליך', אמרתי. הוא שתק רגע וראיתי שהוא מתבלבל. "את לא חייבת", הוא מלמל לתוך הקוקטייל המטופש ששתה, "רק שתדעי שמאז שהתגרשתי, נשים ממש זורקות את עצמן עליי, גם אצל חברים שלי זה ככה".

הרבה אחרי שחזרתי הביתה המשכתי לחשוב על זה – האם נשים גרושות כל כך נואשות לחיבוק, כמהות לאהבה שהן מוכנות להסתפק בלילה ארעי עם גבר זר? האם מישהי מהן תיארה לעצמה שאותו גבר ירכל עליה בדייט עם אשה אחרת? האם נשים מוכנות להגיע לביתו של גבר בפעם הראשונה, בלי להיפגש איתו לפני כן? לפעמים אפילו בלי להחליף מילה מדוברת בטלפון?

אני יודעת שהוא לא שיקר. בטוח הגזים, אבל שמעתי מידידים שלי שנשים אכן יוזמות ומגיעות בלי היסוס. אני לא שופטת, בניגוד לסברה הרווחת שנשים צריכות להיות חסודות וכנועות, גם לנו יש יצרים וצרכים ותשוקות ולפעמים זה כל מה שאנחנו צריכות.

אל תבלבלי בין סטוץ לאהבה

אין שום בעיה לעשות סקס עם מישהו שהכרת לפני שנייה, הבעיה היא כשסטוץ הופך לסדרת סטוצים שמחליפה חום של אהבה בחום של סדין חשמלי ומבלבלת בין שליטה לבדידות. התנהגות כזאת היא עדות לתופעה הולכת וגוברת של נשים שחוששות להישאר לבד ומוכנות להתכרבל עם גבר כמו הבליינדייט הנוראי שלי, רק כדי לא לחבק את הכרית בלילה.

ישבתי על הבר ולא הייתי מסוגלת לשמוע את מה שהיה לו להגיד. רציתי שייגמר כבר. המלצר שאל אם אנחנו רוצים קינוח. "כן", הוא ענה. "לא", עניתי באותו הזמן. המלצר העדיף לשמוע את התשובה הראשונה והזמין לנו קינוח שלקח עשרים דקות להכין אותו. עשרים דקות בהן נוספו לי קמטי מרירות ושערות שיבה. הסטתי את נושא השיחה לגרושתו – זה תמיד עובד – אבל די מהר הוא חזר לשיחה הזולה שהייתה מיותרת כמו הערב הזה.

אני מודה שבמשך שבוע סירבתי לצאת לברים, אפילו עם חברות. נתתי לעצמי זמן להתאושש (יש לי נפש עדינה שם מתחת) והזכרתי לעצמי שלא כל הגברים כאלה. אם הייתי מתייקת אותו תחת התגית 'אין גברים שווים', הייתי מקבעת את המסקנה הזו בתת המודע, ובכל פעם שמישהו היה מזמין אותי לדייט הייתי מגיעה כמו אקדח קפצונים.

אני מעדיפה להגיע לפגישות שלי נקייה, תמימה, בלי מטען שלילי עודף. אולי אני אתקל בגברים נוספים כמוהו, אבל אני מאמינה שהם עשבים שוטים ושהאחד שלי נמצא שם, זה רק עניין של זמן - גם שיכור בפאב זורק אלף חיצים עד שאחד מהם פוגע בול באמצע. אני ממשיכה לנסות, בסוף אני אצליח.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לשינוי חיובי בחיים, מרצה בחוגי בית וארגונים, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר