האם יש להפריד בין פועלו האמנותי של שחקן לבין מעשיו במישור האישי? האם יש להתייחס לאדם החשוד בעבירות קשות כאילו היה טלית שכולה תכלת כל עוד לא הורשע? חבר השופטים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה נתן את התשובות שלו לשאלות אלה כשהעניק למשה איבגי את פרס השחקן המצטיין של התחרות – ועורר סערה.
פרס השחקן המצטיין הוענק לשני כוכביו של סרטו של אייל חלפון, "מלחמת 90 הדקות". הסרט, שמבוסס על ספר ששמו זהה, מציג דרך יצירתית לפתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני: משחק כדורגל. מי שמנצח, נשאר כאן, מי שמפסיד, עוזב. איבגי מגלם ב"מלחמת 90 הדקות" את יו"ר ההתאחדות הכדורגל הישראלי. נורמן עיסא, שזכה עימו במשותף בפרס, מגלם את יו"ר ההתאחדות הפלסטינית.
העובדה שאיבגי זכה בפרס עוררה תרעומת מאחר שהוא חשוד בהטרדות מיניות ובמעשים מגונים בשורה של נשים שעבדו עימו. ח''כ מיכל רוזין (מרצ), לשעבר מנכ''לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אמרה: ''הענקת הפרס בעת הזו משדרת מסר חברתי שפגיעה בנשים היא נסלחת, שאפשר למחול על זה כל עוד אתה איש ציבור מוערך, אמן מהולל או מצביא דגול''. גליה וולוך, יו"ר ארגון נעמ"ת, קראה לבטל את הפרס ואמרה כי זו "תעודת עניות לפסטיבל. לא יעלה על הדעת להעניק פרס לאדם החשוד בעבירות מין נגד נשים. אנחנו מצפות שהנהלת הפסטיבל תעביר מסר חד וברור כי מי שחשוד בפגיעה בנשים אינו זכאי וראוי לפרס. כל פרס". אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אמרה: "ההחלטה אומללה ומנותקת מהמציאות. חרף כישוריו של איבגי, אי אפשר לנתק בין האדם ליצירתו".
בהנהלת הפסטיבל התפתלו. פנינה בלייר, המנהלת האמנותית, מסרה בהתחלה שההחלטה תישקל שוב. אחר כך נמסר: "חבר השופטים המקצועי בוחר את הזוכים על פי יכולות המשחק בלבד, כפי שבאו לידי ביטוי בהופעתם בסרט. הנהלות פסטיבלי סרטים בכל העולם אינן מתערבות בהחלטות המקצועיות והעצמאיות של צוותי השיפוט שלהן". אמש אמרה בלייר ל"ידיעות אחרונות": "לא היה שום שיג ושיח או ניסיון לשנות את החלטת חבר השופטים. ברור שאני אישה, ויש לי תחושות ודעות, אך לא מתפקידי לתת את דעתי הפרטית על העניין מאחר שאני עומדת בראש גוף ציבורי".
חבר השופטים כלל השנה את עורכת הסרטים ערה לפיד, שכיהנה כיו"ר הוועדה; הבמאית והאמנית הבריטית מרתה פיינס; עו"ד אורנה לין, לשעבר חברת ועדת ההיגוי של הפסטיבל; הבמאי והתסריטאי תאופיק אבו ואיל והבמאי והתסריטאי תום שובל. אחד השופטים הביע אתמול פליאה על השערורייה שהתעוררה. "מדובר בהחלטה שהתקבלה מטעמים אמנותיים, מקצועיים וקולנועיים נטו", אמר, "באנו לשפוט סרטים. זה תפקידנו. חשוב שתהיה גם תרבות במדינה הזו".
מעבר לסערה, היה גם פסטיבל. שני הסרטים שקטפו את הפרסים הגדולים היו דוברי ערבית, בוימו בידי נשים, תפסו מרחק מהסכסוך הישראלי־פלסטיני, עסקו בהיבטים אישים ומשפחתיים ונתמכו על ידי קרנות הקולנוע הישראליות.
בפרס הסרט הטוב ביותר זכתה הקומדיה "עניינים אישיים" בבימוי מהא חאג', שהביאה תמונות מלאות הומור ואהבת אדם מחיי משפחה מנצרת ששלושת ילדיה מבקשים להשיב את הרומנטיקה לחיי הוריהם. צוות השופטים כתב: "זו יצירה קולחת, מצחיקה וטובת לב, שהיא גם פסיפס אנושי, מקומי ואוניברסאלי". היוצרים זכו במאה אלף שקל.
הדרמה האמיצה של הבמאית מייסלין חמוד, "לא פה, לא שם", שהוכתרה במשאל הצופים כחביבת הקהל, זכתה בפרס לסרט ביכורים על שם דני לרנר בסך 50 אלף שקל. הסרט מספר על שלוש ערביות ישראליות המתגוררות יחד בדירה תל־אביבית, מורדות בחברה הערבית המסורתית ונאבקות להכרה מצד החברה הישראלית, הרואה בהן נטע זר. הסרט הופק בידי שלומי אלקבץ, שסיפר בדברי התודה שלו כיצד אחותו, השחקנית רונית אלקבץ, הספיקה לפני מותה לעודד אותו "שלא יוותר ויציג את כל האמת בסרט, בדרך הטובה ביותר". אנסמבל השחקניות המעולות – מונא חוה, סאנא ג'ממליה ושאדן קנבורה – זכה בפרס על "הישג אמנותי מרשים" מטעם "פדאורה", ארגון המבקרים האירופי. נועה קולר הוכתרה כשחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט "לעבור את הקיר".
