בינת שוורץ נאלצה ללכת הביתה. הנה הנזק והתועלת שהשאירה

בהחלטה אימפולסיבית ונסערת, הכריזה השבוע בינת שוורץ, ראש מינהל התכנון, על התפטרותה. זה קרה בין כותלי בית המשפט העליון בירושלים, להפתעת הנוכחים (ושר האוצר משה כחלון, הממונה עליה), כששוורץ החליטה שאינה יכולה עוד – והיא מסיימת בחטף את תפקידה.

בדיון בבית המשפט העליון בעתירה שהגישה נגדה עמותת "אדם טבע ודין", הפתיעה שוורץ את הנוכחים והודיעה: אני מתפטרת. בדיעבד גילתה שוורץ, בחשבון הפייסבוק שלה, כי היא קיבלה את ההחלטה תוך כדי דיון: "קרה לכם שהמציאות התהפכה ותפסה אתכם לא מוכנים? הרגע הזה בו אתה מסתכל לה בעיניים, קצת נדהם, מעבד מידע, מתנער מסנטימנטים, לוקח אוויר, מחדד את החשיבה עד לקצה ומקבל החלטה במקום? זה קרה לי בבית המשפט העליון שלשום".  הפוסט של בינת שוורץ:

ראש מינהל התכנון הוא האדם הבכיר היותר במערכת התכנון של המדינה, ואחד האנשים המשפיעים והחזקים ביותר בארץ. כל החלטה על שינוי מדיניות, על פתרונות דיור דחופים, על קידום של תפישה תכנונית מסוימת וזניחה של תפישה קודמת – משמעותם הכלכלית אדירה, ומשמעותם על שינוי פני הארץ ופגיעה בטבע הנכחד אדירה לא פחות. שוורץ התקדמה במהירות והתמנתה לתפקיד החשוב בגיל צעיר יחסית, אלא שפעולותיה בשנים האחרונות הקימו לה אויבים רבים, שראו בה זרוע רגולטורית של יזמי נדל"ן ואיום על תכנון איכותי ושקול.

המדיניות שלה, מוצלחת או כושלת ככל שתהיה, לא היא שהובילה לסיום תפקידה. מי שהראתה לה את הדלת החוצה היא חקירת משטרה על ניגודי אינטרסים לכאורה בקבלת ההחלטות שלה. לפי החשד, שוורץ התעלמה ממסמך ניגודי האינטרסים שהיא מחויבת בו, וקיבלה כמה החלטות עם משמעות חיובית לעסקיו של בן הזוג שלה - דוד רוסו, בעל חברה לייעוץ כלכלי ותכנון, המספקת שירותים לקיבוצים ומושבים רבים.

1. "תיקון 101", הרפורמה בחוק התכנון והבנייה

המטרה: זירוז תהליך קידום התכנון, כדי להקל על בנייה ותוספת יחידות דיור. האמצעי: העברת סמכויות מהוועדות המחוזיות, הכפופות למינהל התכנון, לוועדות המקומיות לתכנון ובנייה שמורכבות מתושבי עיר נבחרים - חברי מועצת עיר. התנאי להעברת הסמכויות היה הכנת תוכנית מתאר, שתנסח את חזונה של העיר ותגדיר את אופי ההתפתחות שלה ל-20 שנה קדימה, בהיבטים של מגורים, תעסוקה ושטחי ציבור.

היבט נוסף ומשמעותי של המהלך היה קידום ומיקצוע של תהליכי הרישוי (קידום תוכניות בינוי ברשות העירונית). לצורך העניין הוקמו בחלק מהרשויות מכוני בקרה, שמטפלים במתן האישורים הנדרשים מהגורמים הממשלתיים המרכזיים הרלבנטיים תחת קורת גג אחת (כבאות, בריאות, הגנת הסביבה). הרישוי הפך מידני למקוון, והרשויות החלו בהכנת מסמכי "הנחיות מרחביות", שמגדירים תנאים להשתלבות הבניין בסביבתו, חזותו ומראהו החיצוני.

כך לדוגמה, במסמך ההנחיות המרחביות של עיריית רמת השרון (בראש הכתבה), מופיע חזון תוכנית המתאר של מערב העיר (אזור צומת גלילות). בלחץ תושבי שכונות הווילות של מערב רמת השרון, הורחקה מהם הבנייה הרווייה החדשה, ויצרה חיץ של פארק רחב. החלטה זו שונה מתוכנית המתאר המחוזית (תמ"מ 5) ובעצם, מנתקת את השכונה החדשה מדופן העיר.

2. תכנית מתאר ארצית 1 (תמ"א 1)

המהלך: שוורץ קידמה את הכנת התוכנית, שמתכללת 300 תוכניות מתאר ארציות (מאושרות) וגם כ-30 תוכניות מאושרות לתשתיות לאומיות (שגם הן במעמד של תוכנית מתאר ארצית). המטרה: לפשט את הסבך הרגולטיבי, ובמלים פשוטות – לעשות סדר בבלגן.

כחלק מתהליך ההאחדה והפישוט נעשו שינויים שעוררו ביקורת קשה, ובראשם הקלות לבנייה בחופים, על חשבון הציבור הרחב ולתועלת היזמים של פרויקטי יוקרה ונופש. מתכנני המשרד להגנת הסביבה וארגוני הסביבה טענו שהתוכנית מחזירה את אופציית הבנייה בתחום 100 המטרים מקו החוף – דבר שנאסר בעבר באופן גורף – בניסוח עמום שיאפשר ליזמים להרוס את החופים ולסגור אותם לאנשים עשירים.

3. תיקון לתוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35)

המהלך: תמ"א 35 היא תוכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, פיזור אוכלוסייה, פיתוח ושימור, שאושרה בממשלה ב-2005. התוכנית חילקה את שטח ישראל למרקמים מסוגים שונים, הנבדלים זה מזה בדרגות הפיתוח והשימור. לכל מרקם הוגדרו הוראות שקובעות את ייעודי הבנייה המותרים בו, יעדי גידול אוכלוסייה ליישובים שונים, ושטחים המיועדים לשימור בדרגות שונות.

התיקון שבינת שוורץ קידמה נגע, בין היתר, לשינוי ייעוד של שטחים המיועדים לתעסוקה, או שטחי צבא למגורים, ללא צורך בתיקון תוכנית מתאר מחוזית (שהוא הליך ממושך ומייגע). כמו כן, הותרה גמישות בגבולות המרקמים העירוניים ובהרחבתם. במלים אחרות, כדי להוסיף יחידות דיור בישראל הותרו לבנייה, בתנאים מגבילים כאלה ואחרים, שטחים פתוחים של טבע וחקלאות. המשמעות, בעיניים סביבתיות: במקום לצופף ערים ולדאוג לכך ששטחים ריקים בהן יאוכלסו – פוגעים בשדות ובטבע.

4. תדריך מעודכן להקצאת שטחים לצרכי ציבור

המהלך: בקדנציה של שוורץ, כחלק מניסיון לפתור את המחסור בתשתיות ירוקות (הנובע מגידול האוכלוסין המהיר בערים הגדולות), גובש מסמך ששינה את הגישה ביחס למושג "שטח ציבורי פתוח" באופן קיצוני. שוורץ ביטלה את ההגדרה המינימלית של שטח גן או פארק שכל אזרח זכאי לו – 7 מטר רבוע ברמה השכונתית. במקום זה היא פתרה את המצוקה, בכך ששיקללה שטחים נוספים בחישוב של שטח ירוק. גם כיכר עירונית, חוף ים, רחוב עם עצים ושמורת טבע סמוכה לעיר – חושבו כ"שטח ירוק" לתושב, וכך נפתרה הבעייה המתמטית. ומה עם השטחים הירוקים שהאזרח צריך לקבל מהעיר שלו? אפקטיבית, הוא לא מקבל יותר. אולי פחות.

מתכננים ואנשי סביבה בעדה ונגדה

פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית, חוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית בטכניון, אומרת לערוץ האדריכלות של Xnet שבינת שוורץ אולי לא אהודה בקרב הארגונים הירוקים, אך יש להעריך את הישרדותה מול הלחצים העצומים שהופעלו עליה מצד פוליטיקאים, כשמיזערה נזקים והצליחה לקדם נושאים רבים. " אני עוקבת מהמגדל שלי על הרבה ארצות וגם על ישראל", אומרת אלתרמן, "וכאן מערכת התכנון היא הכי ריכוזית בכל 37 מדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ( (OECD. בינת הייתה היחידה שהבינה את זה. מערכת הבנייה לא יכולה להנפיק לציבור החלטות בלי ועדות מקומיות יותר חזקות.

פרופ' רחל אלתרמן: ''שוורץ חכמה ואמיצה''

"אני מרגישה לפעמים כמו פיזיקאית קוואנטים, שמדברת עם אנשים שמתעסקים בשאלה איך התפוח נופל", ממשיכה אלתרמן. "השיח כאן פרימיטיבי. לשלטון המקומי לא נתנו סמכויות, לא נתנו תקנים, ולכן הם כמו ילדים שנשארו פגומים. המהלכים לחיזוק זרועות התכנון בשלטון המקומי הם מהלך שלא יסולא בפז". בינת שוורץ, מסכמת אלתרמן, היא "חכמה, אמיצה ומאוד מקצועית".

• האויבת המרכזית של שוורץ היא עמותת "אדם טבע ודין", שעתירתה על ניגוד העניינים הביאה לבסוף ללכתה. יעל דורי, מנהלת תחום תכנון בעמותה, טוענת ש"כבר בתפקידים הקודמים שלה, בינת שוורץ הראתה שהיא מגמישה את כללי התכנון. בשם הפישוט והייעול, היא הורידה מגבלות פיתוח משטחים פתוחים ונתנה הטבות, באופן עקיף, ליזמים. אין לשכוח שלבעלה של שוורץ יש עסק שמטפל ב-10% מהקיבוצים והמושבים ומטרתו קידום יוזמות בקרקע.
  

"העזיבה שלה נעשית אחרי מאבק משפטי, שבו הוכח שהשתתפה בישיבות שעסקו בנושאים הקשורים לתחום פעילותו של בעלה, ושקידמה החלטות שהיוו הטבה כלכלית משמעותית ללקוחות שלו. כך, למשל, שינוי ייעודשל שטח בקיבוץ מעיין צבי מתיירות למגורים".

דורי מוטרדת מתיקון 101 לחוק התכנון והבנייה: "כבר עכשיו אפשר לראות ראשי ערים שנשפטים ומגיעים לכלא, בדיוק על העניינים האלה - שלומי לחיאני מבת ים, צבי בר מרמת גן ושמעון גפסו מנצרת עילית. עכשיו, ראשי ערים יוכלו לקבל סמכויות לאשר תוכניות של שינוי ייעוד שטחים, בלי ראייה כוללת, ולפעול לפי אינטרסים צרים מאוד".

• יוגב שרביט, מהנדס ומקים הבלוג "המדד המוניציפלי", פעיל ב"משמר החברתי המקומי לישראל", חושב ששוורץ תרמה רבות להנגשת המידע התכנוני. "בתקופתה קודמה מערכת המבא"ת (פורמט מחייב להגשת תוכניות מקומיות ומפורטות, ג"נ), נעשתה דיגיטציה של המידע והוא הונגש לציבור, למשל באתר 'תכנון זמין'. מצד שני, עדיין קשה להגיד שהמידע מוגש לציבור בצורה ידידותית. כמו כן, לא נעשה מספיק מאמץ לחזק את הרשויות המקומיות בתחום זה. ל-50 מתוך 126 הרשויות המקומיות, בדרך כלל היותר חלשות, אין מערכות מידע גיאוגרפי ממוחשב או אתר הנדסי".
  

• מור גלבוע, מנכ"ל עמותת הסטודנטים "מגמה ירוקה", טוען ש"מערכת התכנון בתקופת בינת שוורץ שמה דגש על קידום נושאים שנמצאים בסתירה מוחלטת לאינטרס הציבורי, בין היתר בעידוד של פירבור על חשבון הערים הקיימות. המעשה הזה הוא לא פחות מחוסר אחריות כלפי הציבור. לא פעם נוכחנו לראות שמדובר בפתרונות שהם בבחינת מלכוד 22' - גם אם זוג צעיר מצליח לרכוש דירה מוזלת ב'מחיר למשתכן' בעפולה, למשל, הוא ייאלץ להחזיק בשני כלי רכב כדי להגיע למקום העבודה. לכן, החיסכון היחסי מרכישת הדירה המוזלת מתבטל".
  

• האדריכל דרור גרשון, מנכ"ל "מרחב, התנועה לעירוניות בישראל", סבור שבינת שוורץ אינה האשמה היחידה במצב המקולקל, גם אם היא חתומה על התוצר. "העירוניות - או חוסר העירוניות - שמאפיין את התכנון בשנים האחרונות, בצד ההיסטריה לבנות שכונות ענק ולספק מספר יחידות דיור ללא מחשבה על איכות החיים, דרך החיים והצרכים של האנשים במאה ה-21 - אינו תוצר של בינת שוורץ באופן אישי". לדבריו, קבלת ההחלטות המוטעית מתחילה במתכננים עצמם, "שמכל מיני סיבות ותירוצים מתכננים את הסביבות הפרבריות והלא עירוניות, ממשיך בוועדות התכנון המקומיות ובעיקר המחוזיות המאשרות את התוכניות, וממשיך למשרדי הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל, שהם המזמין והמובילים של התכנון - שאינו מתייחס לאנשים אלא לנוחיות השיטה והפקידים - ומגיע כמובן עד למינהל התכנון על כל שלוחותיו".
  

• פרופ' הלל שוקן, מרצה במחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, מודה שאינו מכיר באמת את פועלה של בינת שוורץ, אך באותה נשימה הוא טוען שמערך התכנון הישראלי כושל מאז ומעולם, ו"זה בטח לא באחריותה של בינת שוורץ, כי קודמיה לא פחות אשמים ממנה. אף אחד מהם לא ניסה לאחוז את השור בקרניו". הוא נזכר באישור לבנות 10 יישובים חדשים בבקעת ערד, במהלך שיחליש עיר במצוקה שמתקשה לשרוד כבר היום. "זו מדיניות מטורפת", אומר שוקן. "בינת תגיד שזו החלטה פוליטית, אבל בעיניי, ראש מנהל תכנון יכול גם להתפטר על רקע כזה".