כמו עולם שלישי: למה בדרום ובצפון מתים בגיל צעיר יותר

בעמל רב הצליחה גוטלר להשיג תור אצל רופאת העור היחידה בצפון, שרשימת ההמתנה שלה הייתה מן הסתם ארוכה במיוחד, ונסעה אליה לחיפה. לאחר כמה בדיקות שלחה אותה הרופאה לקבל דעה שנייה אצל מומחה נוסף, הפעם בפתח־תקווה, וזה פסק כי על הבן לעבור סדרת טיפולי פוטותרפיה מורכבים.

בינתיים כבר חלפו כמה חודשים. "הרופא שלח אותנו לסדרה של 30 טיפולים, שלושה טיפולים בשבוע", מספרת גוטלר. "אנחנו מאוד אוהבים את הילד שלנו, אבל אין לנו שום סיכוי להגיע לרמב"ם בחיפה או לבית חולים העמק בעפולה, שם ניתנים הטיפולים, כל כך הרבה פעמים ברצף. אנחנו לא נעמוד בזה, לא מבחינת הזמן ולא מבחינת העלויות.

"הבן כעס עלינו, הוא הרגיש שאנחנו מזניחים אותו וכל פעם היה שואל מתי נתחיל כבר את הטיפול. בהתחלה אמרנו שננסה בסתיו, אחרי זה בחורף, אחרי זה אולי בחופש, אבל זה פשוט לא התאפשר. כבר כמה שנים שהוא עדיין מחכה. אם מחר הטיפול הזה יגיע לבית החולים בנהריה, אנחנו נהיה הראשונים שיתייצבו בתור".

אפליה בין תושבי המדינה. טיפול רפואי בפריפריה(צילום: AFP)

מיטת סדום

הפערים בשירותי הבריאות בין הפריפריה למרכז יוצרים אפליה ארוכת שנים בין תושבי מדינת ישראל. "אנחנו, תושבי הפריפריה, מוותרים על הבריאות שלנו", אומרת גוטלר. "אנחנו נמנעים מבדיקות ונמנעים מטיפולים כי זה יותר מדי מסובך. לא מדובר רק במקרים של מחלות קשות ומסובכות. זו המציאות היומיומית של היעדר שירותי רפואה בפריפריה".

המציאות היומיומית ניכרת גם בנתונים. שיעור תמותת התינוקות בדרום הוא הגבוה ביותר בארץ ועומד על 5.6 לכל אלף לידות, לעומת ממוצע ארצי של 3.4 בלבד. שיעור הרופאים המועסקים במחוז הצפון עומד על כ־2.3 רופאים ל־1,000 נפש, בדיוק חצי מתל־אביב. בתל־אביב ישנן 5.8 אחיות לכל אלף איש, ובמחוז הדרום רק 3.3. גם שיעור המיטות לאשפוז כללי נמוך באופן משמעותי במחוז הדרום (1.4 לאלף נפש) ובמחוז הצפון (1.6) לעומת ירושלים (2.5) ותל־אביב (2.05). כך גם לגבי שיעור המיטות באגפי הילדים, האגפים הפנימיים והטיפול הנמרץ.

הפערים בשירותי הבריאות חמורים עד כדי כך, שאנשים במרכז חיים יותר מאנשים בפריפריה, פשוטו כמשמעו: תוחלת החיים הממוצעת בדרום ובצפון קצרה בשנה עד שנתיים מזו שבמרכז. במילים אחרות תושבי המרכז לא רק בריאים יותר, יש להם סיכוי גבוה יותר להגיע לאריכות ימים.

משרד הבריאות מודע לבעיה החמורה. שתי ועדות שהקים המשרד הגישו לאחרונה את ממצאיהן, והצביעו על הפערים האדירים בין מרכז לפריפריה בתחום הבריאות.

הוועדה שבדקה את המצב באזור הדרום הגישה את מסקנותיה לשרת הבריאות הקודמת, יעל גרמן. היא פסקה כי במרבית תחומי הרפואה באזור הדרום "קיימים חוסרים משמעותיים" שעלולים להחמיר עם הגידול באוכלוסייה. הוועדה בצפון הגישה את מסקנותיה בספטמבר האחרון לשר הבריאות הנוכחי, יעקב ליצמן. "הוועדה מצאה כי במרבית‏ התחומים‏ קיימים‏ פערים ‏בולטים ‏אל ‏מול ‏המצב בשאר ‏הארץ. פערים‏ אלו ‏עלולים ‏להעמיק ‏ללא ‏התערבות", נכתב בסיכום הדוח שלה.

כך, למשל, מצאה הוועדה כי במרכז הרפואי לגליל (נהריה) דרושה תוספת של 76 רופאים, 50 אחיות ו־175 כוחות עזר רפואי, תוספת של 103 מיטות בטווח הקצר ו־183 בטווח הארוך.

"הוועדה הייתה אמורה להגיש את מסקנותיה בתוך חודשיים, אך פעלה לבסוף במשך שנה וחצי", אומר אחד מחברי הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל, קבוצת תושבים שפועלת לשיפור מצב הרפואה בצפון ואינה ממתינה שהממשלה תתעורר.

"הסיבה הייתה צורך לתאם את מסקנות הוועדה עם היכולת לממן את המסקנות הללו. הסכמנו עם התפיסה הזו ולכן המתנו בסבלנות. אבל כשראינו את פרק המסקנות וראינו את תקציב המדינה לשנים 2018-2017, זה נראה היה כאילו יד שמאל ויד ימין לא מדברות האחת עם השנייה. דווקא בשנה שמשרד הבריאות מקבל תוספת תקציב של ארבעה מיליארד שקלים, הוא לא מפנה אותם לטובת הפריפריה. אני לא חושב שמישהו בממשלה חושב שזה סביר שבמחוז צפון חיים שלוש שנים פחות ממחוז מרכז, או שיש תמותת תינוקות גבוהה יותר. לא משנה איפה אתה גר במדינת ישראל – קריית־שמונה או צפון תל־אביב – הזמן שבו אתה מחכה לרופא כליות צריך להיות אותו זמן".

יום בלי בדיקה

גם בדרום לא מבינים מדוע הם צריכים לסבול ממחסור ברופאים ובטיפולים, או להמתין יותר זמן לקביעת תור. רוני, תושבת באר־שבע, עוברת בחודשים האחרונים טיפולי פוריות. "ישנה בדיקה שנקראת 'מעקב שקיקים', שחייבים לעשות אותה בזמן מאוד מסוים", היא מספרת. "באחד החודשים הייתי צריכה לעשות את הבדיקה ביום שישי, ובדקתי בקופת החולים שלי איפה ניתן לבצע אותה באזור הדרום. גיליתי שלא ניתן. הבדיקה אפשרית ברעננה, בתל־אביב, בבני־ברק ובהרבה ערים במרכז, אבל לא כאן. זאת אומרת שאני צריכה לנסוע מבאר־שבע למרכז, להיות שם בשמונה בבוקר כי זה הזמן שבו מבוצעת הבדיקה, לשלם על הנסיעה ולבזבז חצי יום. למזלי יש לי רכב ויש לי את הכסף הזה, אבל לאנשים אחרים פשוט אין".

ואכן, הפערים בבריאות מעמיקים לנוכח הפערים הכלכליים, שגם כך קיימים בין המרכז לפריפריה. "במחוז דרום ישנה את האוכלוסייה הענייה ביותר בארץ", אומרת ענת ליטוין מ"רופאים לזכויות אדם", המלווה את "פורום בריאות דרום", ארגון של תושבים הפועלים בעצמם להגדלת שירותי הבריאות באזור. "האנשים הללו מלכתחילה מתקשים לנהל אורח חיים בריא, מבחינת תזונה וספורט. תוסיף לזה את העובדה שרבים מתושבי הדרום מתגוררים ביישובים מבודדים שאין אליהם תחבורה ציבורית, ותבין עד כמה המצב חמור.

"דוגמה לכך היא שבדרום אנשים מתים 26% יותר משפעת ומדלקת ריאות מאשר במרכז. רק במדינות עולם שלישי מתים ממחלות כאלה. הסיבה היא שאותה אישה שלא מרגישה טוב מעדיפה שלא לחכות שעות לאוטובוס שנוסע לבאר־שבע כי היא חושבת שהמחלה תעבור, ובינתיים המחלה מחריפה. עד שהיא מחליטה לנסוע לבאר־שבע היא צריכה לחכות כמה ימים שיתפנה תור אצל רופא, ואז אם היא צריכה סריקת רנטגן עליה להמתין בסבלנות כמה ימים נוספים. ככה עובר לו זמן רב, וככה מתים משפעת. בדרום מתים כמו בעולם שלישי וגם חיים כמו בעולם שלישי".

המחסור בשירותי הבריאות, שמתבטא בחוסר במיטות אשפוז, מחסור בכוח האדם וגם בשירותים שונים, הוא בעיה גדולה עוד יותר עבור האוכלוסייה הערבית, המרוכזת בעיקר בצפון ובדרום. הנתונים חד־משמעיים, והופכים את הפער הבריאותי לעוד חטוטרת המונחת על גבה של האוכלוסייה הערבית, שסובלת גם כך מהזנחה חברתית וממצוקה כלכלית.

כך, תוחלת החיים באוכלוסייה הערבית נמוכה בשלוש שנים בממוצע מהמקבילה באוכלוסייה היהודית, והפערים הללו הולכים ומתרחבים. ב־2014 הייתה ירידה של יותר משנה בתוחלת החיים הממוצעת של גברים ערבים, בעוד זו של הגברים היהודים עלתה. בקרב ערבים ישנה תחלואה גבוהה יותר של מחלות כרוניות כמו סרטן ריאות, סוכרת ומחלות לב, בין היתר גם בשל פערים חינוכיים בכל הנוגע לבריאות (כך למשל, אחוז המעשנים באוכלוסייה הערבית גבוה בהרבה מאחוז המעשנים היהודים). נוסף על כך, כשליש מהמטופלים באוכלוסייה הערבית לא רכשו תרופות במרשם בשל חוסר יכולת כלכלית.

הפתרון, לדברי ליטוין, הוא העדפה מתקנת, ממש כפי שמציעים בצפון. "צריך תוכנית לאומית שאומרת 'הושבנו את האנשים פה להפריח את השממה, שזה יופי. עכשיו בוא נטפל בהם כמו שצריך'. זה שאנחנו נמצאים במצב הזה לאורך זמן זו תעודת עניות, ורק לאחרונה הקולות של התושבים מתחילים להישמע. האוכלוסייה עצמה אומרת די. אנשים מתחילים להתעורר".

ההתעוררות הזו תגיע מחר לוועדה המיוחדת של הכנסת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. במהלך דיוני הוועדה יוכלו תושבי הפריפריה להפנות בעצמם שאלות לנציגי משרד הבריאות וקופות החולים, ולשמוע מהם תשובות למצוקות שלהם. גם השר ליצמן הודיע כי יגיע לדיונים. "תושבי הצפון והדרום סובלים ממצוקה קשה בתחום שירותי הבריאות, אם זה בקביעת תורים לרפואה מקצועית, מחסור בציוד רפואי מתקדם, מחסור בפסיכולוגים, שירותי שיקום ועוד", אומר יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי זוהר. "במסגרת הוועדה בכוונתי להעלות על סדר היום את קיפוח תושבי הצפון והדרום ולדרוש תשובות. לא לחינם הוקמו במשרד הבריאות שתי וועדות לטיפול בקיפוח הצפון והדרום, בכוונתי לדאוג שהמלצות אלה אכן ייושמו בשטח".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המשרד שם את נושא צמצום הפערים כיעד אסטרטגי, פועל במגוון דרכים לצמצום הפערים ומפרסם מדי שנה את הצעדים שננקטו ואת תמונת הפערים. משרד הבריאות ימשיך גם בשנים הקרובות לשים את הפריפריה בראש סדר העדיפות. בין השאר, הקים המשרד 12 מוקדי רפואה דחופה בפריפריה, נתן העדפה לרופאים שעוברים לבתי החולים בפריפריה, הביא מכשירי אם־אר־איי לכל בתי החולים בפריפריה, ועוד".

השר ליצמן הוסיף: "אסור לנו להשלים עם הפער בתוחלת החיים בין המרכז לפריפריה. בשירותי בריאות אין פוליטיקה ולא יכולה להיות אפלייה. אנחנו מחויבים להעניק שירותי רפואה זמינים ויעילים לכלל אזרחי המדינה".

הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"