שתף קטע נבחר

שותים בשביל לשכוח: ברבן אמריקאי

יותר מכל, רוצים האמריקאים לשכוח מהבחירות הללו, אז למה לא לעשות את זה עם ברבן, המשקה הכי אמריקאי שיש, שעכשיו עושה קאמבק?

בעולם הוויסקי מדברים כבר כמה שנים על מחסור בסינגל מאלטים מתיישנים. הסיבה: עלייתם של הבלנדים גרמה לייצור מוגבר של מאלטים שנועדו לשימוש מהיר, בגיל צעיר יחסית, כדי להעשיר בלנדים נפוצים.
 (shutterstock) (shutterstock)
(shutterstock)
מי המרוויח הגדול מהמגמה? ברבנים אמריקאיים, שרושמים עלייה מטאורית בביקוש ובייצור, גם בשוק האמריקאי המקומי וגם ברחבי העולם.

 

אחד ממותגי הברבן האמריקאי שעושה קאמבק בשנים האחרונות הוא פור רוזס (Four Roses) מקנטאקי, שנרשם לראשונה בשנת 1888, אך הייצור שלו החל עוד לפני כן. הפריצה הגדולה של המזקקה הגיעה כאשר בתקופת היובש היא הייתה בין המזקקות שקיבלו אישור למכור את התוצרת שלהן כתרופה, מה שהפך את המותג בזמנו לוויסקי הנמכר בעולם.

שותים ושוכחים, ברבן אמריקאי (צילום: יח"צ) (צילום: יח
שותים ושוכחים, ברבן אמריקאי(צילום: יח"צ)
ואז, כמו תמיד, עם ההצלחה מגיעים הכרישים שמריחים את הדם. לאחר כמה שנים המזקקה נרכשה על ידי תאגיד המשקאות הענק "סיגרמס" שלקח את המלאי של הברבן, עירבב אותו עם כוהל דגנים ניטרלי כדי להגדיל כמויות, ותכלס הרס את המשקה. התוצאה: לאחר שלאמריקאים נמאס לשתות ברבן מחורבן, מחליט הקונגרס בשנת 1964, לחוקק את "חוק הברבן". החוק קובע ש"ברבן־וויסקי אמור להיות מיוצר מלא פחות מ־50% תירס מזוקק בזיקוק רציף ודודי, מיושן לפחות שנתיים בחבית אלון אמריקאית חדשה וצרובה באש מבפנים, כאשר גודל החבית 55 גלון, כלומר קצת יותר מ־200 ליטר". ועכשיו, כשיש רגולציה, צריך גם לעמוד בה.

 

יותר מחצי יובל לאחר כינון החוק, פור רוזס חזר לדהור על המסילה, כאשר בתחילת המילניום נרכשה על ידי חברת הבירה היפאנית קירין. היפנים, כמו יפנים, החלו להשקיע בהון האנושי, בתהליך הייצור וכמובן בחומרי הגלם – את המשקה מזקקים כאן קודם כל מתירס אמריקאי מתוק ומטופח שמגיע מחקלאי האזור, ויש גם זיקוק של שעורה שמגיעה מאזור המיד־ווסט האמריקאי ושל שיפון שגדל לפי דרישה ומאפיינים בדנמרק. כל המרכיבים עוברים פיקוח ובדיקות קפדניות ואז מתחיל התהליך המעניין.

לברבן חוקים משלו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
לברבן חוקים משלו(צילום: shutterstock)
היפנים פיתחו במזקקה חמישה סוגי שמרים שכל אחד מהם נותן טעמים וניחוחות ייחודיים לדגנים אותם הוא מתסיס. לאחר התסיסה, הוויסקי מזוקק בזיקוק רציף ומהיר ולאחר מכן בזיקוק דודי קלאסי שמנקה את הנוזל ומעדן אותו. מכאן נכנס הנוזל לחביות עץ אלון לבן אמריקאיות חדשות שעוברות שריפה חזקה מבפנים (חוק זה חוק!), ליישון של שנתיים מינימום.

 

שלושת הבקבוקים הללו מיובאים גם לארץ:

 

ילו לייבל: המוצר הבסיסי, הוותיק והנפוץ ביותר של המזקקה: ברבן וויסקי שמעורבב מכל סוגי הדגנים והשמרים של המזקקה, מיושן חמש שנים ומגלה טעמים מעניינים ורעננים של אורן, וניל, מתיקות ואגוזיות עדינה־ספייסית, עם סיומת מאוד רכה. 119 שקל.

 

סמול באטץ': וויסקי מתוחכם המיושן שש שנים בחביות חדשות. במבחן הטעם הוא מתוק ומעודן, עם נגיעה של שוקולד מריר, קקאו טיפונת הדרים וקרמל עם עץ שעוטף את הכל. 149 שקל.

 (צילום: יח"צ) (צילום: יח
(צילום: יח"צ)
  

סינגל בארל: חבית אחת בלבד רק ממתכון אחד כלומר ערבוב של שלושת הדגנים (35% שיפון) עם סוג שמרים אחד בלבד. החבית מיושנת שמונה שנים ומבוקבקת בחוזק של 50% אלכוהול. עושר טעמים אדיר וקלאסי של אגוז, וניל וקרמל, בננה עדינה (שמרים?) עם איזון של תיבול עדין עם ניחוחות רענניים וירקרקים שיוצרים פשוט וויסקי נפלא. 229 שקל.

 

צפו בפרק של חזירי בר על ברבן אמריקאי:

 
הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" מבית "ידיעות אחרונות"

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יח"צ
שותים ושוכחים, ברבן אמריקאי
צילום: יח"צ
מומלצים