נגישות זה לא עוד משהו שעושים עליו "וי"
"הנגישות היא ההבדל שבין להיות עצמאיים בחיינו לבין להיות תלותיים בסביבה. ולכן, כשהציעו לי להצטרף לסיירת הנגישות ולבדוק מקרוב את המצב ברחבי הארץ, לא היססתי". אביב מלכה, כבד ראיה, משתף
אין פלא שהחוויה שעברתי בישראל השאירה, איך לומר, רושם לא ממש נעים, עד היום.
"אז מה אם אתה עיוור? תחכה בתור כמו כולם". המשפט הזה, שנאמר לי לפני כמה וכמה שנים, עדיין מהדהד בי. שמעתי אותו בביקור בלונה פארק, כשביקשתי שיעזרו לי לעבור את התור הארוך ולעלות למתקן.
כמה שנים אחר כך, בגיל 13, הגעתי במסגרת טיול בר-מצווה ליורו-דיסני בצרפת, והיחס החם והפתוח שם כלפי אנשים עם מוגבלויות היה בלתי נשכח. כבר בכניסה לאתר קיבלתי כרטיס וחוברת בכתב ברייל, שכללה הסברים ברורים על האתר ומפות מובלטות כדי להקל עלי להתמצא. על המתקנים העלו אותי ללא תור.אין פלא שהחוויה שעברתי בישראל השאירה, איך לומר, רושם לא ממש נעים, עד היום.
החוויה הזו, וחוויות דומות שעברתי מאז, הובילו אותי להעביר את הקיץ האחרון בצורה יוצאת דופן. כך, בזמן שרבים בילו בחוף הים או טסו לחופשה בחו"ל, אני התגייסתי לסיירת הנגישות של ישראל. קבוצה של שלושה חבר'ה, אני ביניהם, שיוצאים לשטח כדי לבדוק את מצב הנגישות של מבנים ושירותים ציבוריים עבור אנשים עם מוגבלויות. לכל אחד משלושתנו, חברי הסיירת, מוגבלות זה משהו דבר המוכר היטב – בתנועה, בשמיעה, או במקרה שלי בראייה.
עבור אנשים כמונו, נגישות היא יותר ממילה. זה מושג משנה חיים. לדוגמא, שאלה פשוטה כמו האם בכניסה למבנה ציבורי יש מדרגות בלבד או שמא אפשר להכנס אליו גם דרך שביל לכסא גלגלים עושה עבורנו את ההבדל שבין לצאת לבין להישאר בבית. למעשה, נגישות היא ההבדל שבין להיות עצמאיים בחיינו לבין להיות תלותיים בסביבה. ולכן, כשהציעו לי להצטרף לסיירת הנגישות ולבדוק מקרוב את המצב ברחבי הארץ, לא היססתי.
במהלך הקיץ סיירנו בלא פחות מ-20 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. מבני ציבור, בריכות עירוניות, תיאטראות, תחנות מרכזיות של אוטובוסים וגנים ציבוריים – כל אלה נכללו ברשימת המשימות שלנו. לגבי כל אתר התבקשנו לבדוק שורה של קריטריונים לגבי מצב הנגישות בו – למשל, האם ישנם שירותי נכים במקום, האם קיים מקום חנייה לנכים, האם ישנם דלפקים מונמכים כדי שאדם עם כיסא גלגלים יוכל לגשת אליהם, האם ישנה מערכת כריזה יעילה במעלית ובמבנה, האם במקום מפוזרים שלטי הכוונה בולטים וברורים, והאם ישנו סימון בכתב ברייל.
עד מהרה התברר לי עד כמה נושא הנגישות הוא מורכב ועד כמה אם לא עושים אותו עד הסוף – לפעמים עדיף שלא לעשות אותו בכלל. דוגמא בולטת לכך היו תחנות האוטובוסים המרכזיות. כאשר סיירנו, למשל, בתחנה המרכזית של באר שבע, מצאנו כי כל העמדות בקופת הכרטיסים מונגשות לאנשים עם מוגבלויות תנועה וראייה, ובתחנה זמינה לשימוש גם מערכת "סטפ-היר" להכוונה קולית אישית של משתמשים עם מוגבלויות. אלה היו חדשות טובות.
לעומת זאת, השילוט בתחנה לא היה נגיש – ללא כתב מישושי או ברייל, ללא הכוונה קולית לכלל באי התחנה וללא הנגדת צבעים נוחה לקריאה. הנגשה באמצעות כתב ברייל חשובה מאד לנו, העיוורים, כי בעזרתה אנחנו לא צריכים להסתמך על אדם רואה ולבקש ממנו שילחץ בשבילנו על הכפתור. וכאילו אין די בכך, שירותי הנכים בתחנה בבאר שבע היו ממוקמים מאחורי דלת קרוסלה, שאינה נגישה לאנשים עם כסא גלגלים, והדלת הרגילה הייתה בכלל נעולה.
דווקא בבריכות השחייה התגלתה תמונה יחסית מעודדת. מצאנו כי בחלק מהבריכות העירוניות קיים מעלון המוריד את האדם הישוב על כיסא גלגלים לתוך הבריכה ומעלה אותו בחזרה. באחת מהן אפילו מצאנו כבש ירידה מיוחד עד למים עבור המוגבלים בתנועה.
מקום לאופטימיות מצאנו גם בתאטראות. חלק מאולמות האירועים שבדקנו הפתיעו לטובה במספר הגבוה יחסית של מקומות ישיבה לאנשים עם כסא גלגלים, ואחרים סיפקו אוזניות לעיוורים ולכבדי שמיעה. לעומת זאת, בחלק מהגינות הציבוריות בהן ביקרנו התאכזבנו לגלות כי אין אפילו שביל גישה נוח לכסא גלגלים ושהמתקנים בגינה אינם נגישים. בעיות נוספות שחזרו על עצמן נגעו לשירותי הנכים, שחלקם היו נעולים או צרים מדי, ולחניות הנכים, שלא תמיד היו בנמצא.
הקיץ הסתיים, וסיירת הנגישות סיימה את תפקידה. במהלך החודשים הללו התחוור לי עד כמה עברנו כברת דרך משמעותית מאז היום ההוא בלונה פארק. עד כמה אתרים רבים בישראל עושים היום הרבה יותר כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלויות להגיע, להשתתף ולהנות. אבל הבנתי גם שיש עוד הרבה עבודה. כדי שנגישות תיתן מענה אמיתי, אי אפשר לעשות עליה "וי" ולעבור הלאה. חייבים להתאמץ, להשקיע, ובעיקר לדייק. כל מדרגה קובעת, כל שיפוע עושה את ההבדל. אנחנו עוד רחוקים משם, אבל חלק מהאתרים בהם ביקרתי נסכו בי אופטימיות שאפשר להגיע לשם.
הכותב הוא בעל עסק לתמלול מירושלים, עיוור, וחבר "סיירת הנגישות" של "מדד הנגישות העירוני 2016", יוזמה לדירוג ביצועיהן של הרשויות המקומיות בתחום הנגישות, לה שותפות קרן משפחת רודרמן והקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון. הסיירת בדקה במהלך הקיץ את מצב הנגישות של מבנים ושירותים ציבוריים ב-20 רשויות מקומיות ברחבי הארץ.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
